אנחנו אמנם עדיין רק בשלב האודישנים הראשוני, ועם מעל ל-40 מתמודדים שכבר עברו את השלב הראשון יש עוד הרבה ממה לבחור, אבל עם כל מתחרה נוסף שמעלה את המסך עולה גם שאלה גדולה יותר – האם באמת יש זמן להפוך יהלום בלתי מלוטש למופע ששווה דוז פואה? או במילים שגם קרן פלס תבין – האם פוטנציאל גדול שווה את הסיכון של חוסר ניסיון?
התכנית של אתמול היתה מוצפת בפוטנציאל. הגיל הממוצע גירד בקושי את העשרים שנה, והניסיון המצטבר היה נמוך ממנו בהרבה. בעוד שלתכניות ריאלטי אחרות יש את הפרווילגיה לקחת זמרים בלתי מנוסים ולהוליד מהם כוכבים, לכוכב הבא יש דדליין הרבה יותר חשוב מהגמר – הם צריכים לבחור לנו נציג לאירוויזיון. אחרי שנטע ברזילי הציבה את הספוטלייט הלאומי על במת האירוויזיון, מדובר במעמד מחייב, שספק אם זמר חובבן שלפני שבוע סוף סוף החליט לשיר מחוץ למקלחת וגילה שיש לו אחלה קול יצליח לאייש.
וזה הרי הרבה יותר מרק אחלה קול. האודישן של יגל ידעי, דווקא לא זמר חובב אלא כוכב יוטיוב עם מיליוני צפיות, היה מהמם מבחינה ווקאלית, אבל מכל בחינה אחרת – האנרגיה, התנועה, העיניים הסגורות – הרגיש כמו אדם שנזרק לבמה לראשונה בחייו, ולא לגמרי רוצה להיות שם. צדק סקעת (לכל דבר יש פעם ראשונה) כשאמר שהתחושה היא של זמר אולפן, ולא בקטע טוב. אלו כמובן דברים שאפר ללמוד ולשפר, אבל האם במהלך חמישה חודשים אפשר להפוך גוש קרח ללהבה?
השעון המתקתק רלוונטי ליותר מרק פוטנציאל בימתי - אלא גם על כמה אפשר לעצב את המתמודד, סגנונית, לקראת הגמר. אירוויזיון היא תחרות שירה מאוד ספציפית, עם אפיונים תרבותיים ברורים וקודים לא מדוברים, אז סליחה על הביטוי הדוחה אבל "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה" לא עושים שם רושם על אף אחד. לכן זוהר שכטמן, שביצעה מצויין את נציג הממסד האשכנזי הישן "שיר של יום חולין" של אילנית, היתה צריכה את עזרת הסייב של רותם כדי לעבור: לשופטים ברור שגם זמרת טובה לא תספיק להפוך את חברבורותיה ולהתאים להרמות האירוויזיון.
ואז הגיע עילי צ'פמן, מזן הזמרים המתוק-גברי-רגיש של השנים האחרונות. דנינו-בן-ארי-לוי-נחום-עמדי. או כמו שהוא הגדיר את זה כשנשאל איזו מוזיקה הוא אוהב: "כאילו... אפשר לקרוא לזה ישראלית". עיבד רגאיי פופי, קול ספק מסלסל, גיטרה שהוא ללא ספק לא מנגן עליה ונמצאת שם רק כפרופס שנועד להשלים את מראה המוצ'ילר שלא שמע על שרוולים. עילי בן ה-20 מפוצץ פוטנציאל, אבל לא בשל איזה כישרון שירה יוצא דופן או נוכחות בימתית סוחפת, אלא יותר בגלל היותו פימו שאפשר לעצב ולכוון לאן שרק רוצים. ביננו, ברור שחמשת החודשים לא יספיקו גם לזה.
ולפעמים לא גיל ולא חוסר ניסיון יכולים לעמוד בפני פוטנציאל אמיתי. כל אולי אין לנו יותר מדי זמן, אבל כישרון גולמי בידיים הנכונות (היי מדלי) יכול להיות הפתעה אמתית. כזה היה האודישן של ניתאי טוויטו, שעל אף היותו בגיל העדיין מביך, 18, הצליח להדהים את הגיבורה שלו שירי מימון עם ביצוע ארנ'בי מדויק ל- "Rise Up" של אנדרה דיי. הפעם הפוטנציאל לגמרי התגבר על כל השאר. עם פחות מחמישה חודשים עד שהאירוויזיון יכה בתל אביב, שאלת הנציג האירוויזיוני שלנו מתחילה להתחדד. זה אומר שיש עוד זמן לקחת גם זמר לא מנוסה ולהפוך אותו לכוכב הבא, כל עוד יש לו את הפוטנציאל הנכון.
