בשתי מילים: ניצחון ענק. בשתי מילים אחרות: הלם מוחלט. מצד אחד יש לנו מנצח, וחתיכת מנצח - גיל מרנץ שהגיע הכי רחוק והכי מהר, אבל מצד שני, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמרנץ לא קיבל את ההזדמנות לנסות ולהיכנס להיכל התהילה העולמי של הנינג'ות ולטפס על הר מידוריאמה. העובדה הזאת מתווספת לשתי עובדות מבאסות אחרות: יובל שמלא, מנצח העונה הקודמת שסומן כפייבוריט לניצחון גם השנה נפל למים בשלב הראשון של הגמר, ויוסי בן יוסף, שכבר לחץ על הבאזר והתכונן לשלב השני נפסל בשנייה האחרונה.
דרמה רודפת דרמה, כך התנהל הגמר כבר מהמתמודד הראשון שעלה על המסלול. בזה אחר זה נפלו למים מתמודדים טובים ומבטיחים, מאדם ברוטמן, דרך בני יפרמוב ועד מתן בלו. גם המתמודדים החדשים שהצליחו לבלוט בעונה הנוכחית כמו עדן מוסיסי, הראל דודסון ומיתר גלעדי לא שרדו את חלקו הראשון של המסלול, ולבסוף נותרנו רק עם שניים: אילן בלופרב וגיל מרנץ, שהיה בסופו של דבר למנצח הגדול.
אם בשנה שעברה הרגע הדרמטי ביותר בגמר היה ההפסד של יפתח קושניר, הפעם הטרגדיה הכתה ביוסי בן יוסף, המטפס המצטיין שנפסל אחרי שלחץ על הבאזר וחגג את המעבר לשלב השני של הגמר. לא מעט קווי דמיון יש בין השניים הללו: שניהם אלופי טיפוס שלקחו הפסקה מהתחום (קושניר בגלל פחד מהפסדים ובן יוסף בגלל תאונת אופנוע שעבר) ושניהם הגיעו ל"נינג'ה ישראל" במטרה לעבור חוויה מתקנת. שניהם סומנו כבר מההתחלה כפייבוריטים לניצחון, ושניהם סיימו את התחרות בטעם חמוץ-מתוק. קושניר הפסיד בגמר העונה הקודמת ונפל במוקדמות השנה ואילו בן יוסף נפסל לאחר שברגע של חוסר תשומת לב נגע ברשת ובחישוק בו זמנית.
עם כל הכבוד לתדרוכים שעוברים המתמודדים לפני העלייה למסלול, תחת הלחץ האינסופי והמאמץ הפיזי האדיר קשה עד בלתי אפשרי לזכור את החוקים המדוקדקים של כל מכשול ומכשול. אי אפשר להאשים את יוסי בכך שניסה להקל על עצמו כשאחז בחישוק וברשת בו זמנית, ואי אפשר היה גם שלא לחוש את הכאב יחד איתו כשנודע לו שדרכו בתחרות הסתיימה, רגע אחרי שזכה למחיאות כפיים סוערות מהקהל. לו רק היה משחרר את היד שנייה קודם לכן, יכול להיות שהערב הזה היה מסתיים אחרת לגמרי.
אבל כאמור, מי שניצב לצד מרנץ ברגע המכריע של התחרות היה דווקא אילן בלופרב. הוא אמנם מטפס מקצועי וחבר טוב של אבירי התחום אלכס חזנוב ויפתח קושניר, אבל יחד עם זאת, הוא גם אנדרדוג יחסי בתחרות שלא זכה להילה של המתמודדים האחרים, ובפרט של אחד, יובל שמלא שמו. "בזה הרגע גילינו שיובל שמלא אנושי", אמרה רותם ישראל כששמלא נפל למים במכשול סולם הסלמון. האמת? גם אני שכחתי את זה לרגע.
יובל שמלא הוא קודם כל בן אדם, וגם לו מותר לטעות וליפול. אי אפשר לדעת מה עבר לו בראש ברגע הקריטי ההוא שבו איבד אחיזה במוט, אבל סביר להניח שהלחץ האדיר שהופעל עליו לשחזר את ההישג מהעונה הקודמת ואפילו לשפר אותו בהחלט תרם להפסד. שמלא היה אחד מהמתמודדים הטובים ביותר העונה, ולמרות שהוא לא זכה להזדמנות להשלים את שתי השניות שהיו חסרות לו בשנה שעברה כדי לצלוח את הר המידוריאמה בזמן, הוא עדיין ספורטאי ענק בקנה מידה בינלאומי.
24 שניות מתחילת המסלול של אילן בלופרב כבר היה ברור מי המנצח של העונה הזאת. אחרי נפילה מיותרת למים, גיל מרנץ נותר למעשה להתמודד מול עצמו ומול המסלול. זו הייתה תחרות אכזרית וצמודה במיוחד, והיא הסתיימה בסופו של דבר כשמרנץ נפל במכשול הלוחות הצפים. אין לי ספק שבעונה הבאה מרנץ יגיע, ממש כמו שמלא, לסגור חשבון עם ההר. לא בטוח שהוא יצליח לעשות את זה, אבל מה שבטוח זה שבתחרות אכזרית כמו "נינג'ה", חשוב לזכור שגם אלו שלא מגיעים לקו הסיום הם עדיין בני אדם עם יכולות גופניות יוצאות דופן, נינג'ות בכל רמ"ח איבריהם, גם אם הם נפלו בסטפר המרחף.