איזו היסטוריה! איזו התרגשות! זה לקח עונה וחצי, אבל בחורה ראשונה עברה את הקיר ולחצה על הבאזר. רותם אולי הבטיחה שספיר מאיר פישלזון תיכתב בספרי ההיסטוריה של נינג'ה ישראל, אבל בואו, זה פחות או יותר רק היא ובני יפרמוב בספר הזה, אז כנראה שזה יהיה יותר סטיקי נוט מאשר ספר היסטוריה.
עם כל הציניות, מודה שהזלתי דמעה ברגע שבו ספיר לחצה על הבאזר. אינספור נשים ניסו, אבל רק ספיר הצליחה לעשות את זה. זה לא ששתי הנשים האחרות שפגשנו הפרק לא היו טובות מספיק: הדסה עזריה ששבה אלינו מהעונה הקודמת והדס כהן המרגשת היו גם בעלות פוטנציאל להגיע להישג, אבל כדי ללחוץ על הבאזר צריך בראש ובראשונה להוריד את מפלס הלחץ ולתת לשרירים לעשות מה שהם יודעים. לצערנו, רק ספיר הצליחה בזה הפעם.
עוד לפני כן, הכרנו את שלישיית האחים סרייגנקו, שיכלו להיות משפחת גווילי של העונה הנוכחית לו רק היו מצליחים על המסלול מעט יותר. אם בעונה הקודמת גלעד, אביב, עדי וירדן (ג'יג'י) הוכיחו שקוביות עוברות בגנים, אצל רומה, דימה וניקיטה, זה פחות קרה. הסרייגנקואים נולדו באוקראינה כפגים ולאמם אף הוצע כבר לוותר עליהם ולשלוח אותם לחיים אומללים בין בתי יתומים. למזלם, היא סירבה לעשות זאת. מאז הם הספיקו לעלות לארץ, לפתח שרירים ולעלות על המסלול של נינג'ה ישראל בדיוק ביום ההולדת שלהם. לצערנו, מניקיטה ודימה נפרדנו מהר יחסית, ואילו רק רומה צלח את הקיר והפך לסרייגנקו האחרון.
אחריהם עלתה על המסלול הדס כהן, מתעמלת לשעבר שהייתה התקווה הגדולה של ישראל באולימפיאדת סידני, אי שם בשנת 2000. עקב פציעה בברך, החלום של הדס נגוז והיא פרשה מעולם הספורט המקצועי לעשר שנים. יכולנו לראות את הרגע הקשה הזה מהדהד במוחה של הדס גם בזמן המסלול, עליו היא עלתה מהורהרת, מפוחדת ובעיקר לא מפוקסת. את הסטפר היא עברה בקושי רב, ואת מכשול הזינוק בעלייה היא סיימה כבר עמוק במים. הטראומה כנראה עדיין נושפת בעורפה של הדס וחבל, כי אין לי ספק שהיא הייתה יכולה להיות מתמודדת מעולה.
עדן מוסיסי בא להרים לנו את המצב רוח אחרי הביצוע המבאס של הדס. המציל עם רוח השטות המידבקת סיים את הערב עם צ'ק שמן על סך 10,000 והיה למתמודד הרביעי בסך הכל העונה שעובר את המגה קיר (אחרי הראל דודסון, בני יפרמוב ואדם ברוטמן). מאחורי החיוכים עדן נושא עמו סיפור אישי כואב - אביו נטש אותו ואת אמו ובשנים האחרונות אף סירב לחדש עמו את הקשר. עדן הגיע למסלול כדי להוכיח לו שהוא יכול, והוא בהחלט עשה זאת.
יש מתמודדים בנינג'ה שמהשנייה הראשונה שהם עולים על המסלול, כבר ברור שהם קורצו מחומר של ווינרים. כזה הוא אלון פרבר, גולש, מתמחה בעריכת דין ומטפס, או בקיצור, איש מאוד מעצבן. מהצעד הראשון על הסטפר היה ברור שכל מה שאלון נוגע בו הופך לזהב וכך קרה גם הפעם. את הערב הוא סיים בצד הנכון של הקיר, ואני באופן אישי כבר סימנתי אותו כמועמד רציני להמשך הדרך.
אחרי שגיל בלומנשטיין הוכיח לנו סופית שאתגר הנינג'ה ושחקני כדורגל ממש לא הולכים ביחד, עלתה על המסלול הדסה עזריה. כאמור, עזריה לקחה חלק גם בעונה הקודמת, אז היא הייתה רק הדס, עוד לפני שהוסיפה ה' לשמה. הסיפור של הדסה כולל את החלום ושברו: היא הייתה ילדה מוזיקלית אבל איכשהו מצאה את עצמה בתחום המחשבים כדי לא לאכזב את ההורים. הדרך האירה לה פנים שוב רק אחרי שהבנות שלה נרשמו לחוגים, והיא מצאה את דרכה אל עולם האומנות שוב.
אבל הדסה היא מתמודדת מרתקת לא רק בגלל סיפור החיים מעורר ההשראה שלה. קל לשכוח את הפרט הזה, אבל מדובר באישה בת ארבעים, ולא פחות חשוב מזה, אמא בת ארבעים. בזמן שנערים חסונים בני 17 ו-18 נפלו עוד בתחילת המסלול, הדסה, אישה בעשור החמישי לחייה, הוכיחה שהיא נינג'ה אמיתית כשהגיעה עד לסוף מכשול הקולבים, מרחק נגיעה מהקיר. נכון, התהילה של הערב הזה שייכת לספיר, אבל בואו לא נשכח גם את הדסה, שעשתה לא את הכמעט - אלא את הבלתי יאומן בהתגלמותו.