מה כיף ממש בשלב הנוכחי של MKR? שלאף אחד כבר לא אכפת והכל כבר בחוץ. כן, התכנית מתקדמת לכיוון הגמר, אך הזוגות שהודחו עדיין נמצאים בשולחן לצד זוגות שעוד לא התחרו,והפוזיציה המאוד עדינה הזו הפכה את פרק 26 לפרק נטול סאבטקסט.
למה אני מתכוון? למשל, לזה שאף אחד לא מאמין יותר לללי ושמרית. לכולם ברור שהשתיים במחנה חי ולבנה, אז השיפוט שלהן מוטה. גם לחי ולבנה אף אחד לא מאמין לשנייה, כי הם המתחרים הבאים בקרב הראש-בראש הזה, ואף אחד, אבל באמת אף אחד, לא לוקח ברצינות את אלכסה, שהפכה לדוברת היחידה בצמד האלכסים.
הארוחה נערכה הפעם במסעדת "שחרזדה" של ויקי ואווה וכפי שציפינו, 36 שניות מתחילת הפרק נרשם בכי ראשון. הסיבה? נסיעה באוטו ומוטיבציה. הבנות עומדות לקרב ראש בראש מול לבנה וחי, שמחזיקים בבנות הברית ללי ושמרית. כן, להבין את מערכת הבריתות והחברויות פה זה קצת תיק בשלב הזה. אם הבנתי נכון, אסתר ויונתן בצד של ויקי ואווה, כשעומר ועדן מתפקדים על תקן שוויץ.
התפריט על פניו נראה מעניין, ושילב קלאסיקות בוכריות לצד מנות מערביות ומנות פחות מוכרות של העדה. החשש של רותי וחיים היה שהבנות הרכיבו תפריט מורכב מידי, ולכן יתקשו להגיש בזמן, מה ש(ספוילר משוגע!) אכן קרה. יחסית לארוחה שכללה המון דברים שיכולים להתפשל - הסעודה ב"שחרזדה" התנהלה ברוגע, כשהסועדים משתעשעים בין המנות בתחביב החדש שסוחף את המדינה - לבקר את אלכסה, שניצלה את העובדה שהיא כבר הודחה כדי לדקלם משפטים וסיפורים שבבירור עבדה עליהם קודם מול המראה.
הארוחה התחילה גבוה, ולאט לאט (ספוילר שני ומשוגע לגמרי!) איבדה גובה. המנות הראשונות היו קבב לוקוס לצד צזיקי סלק, ובישברמק - פסטה בעבודת יד עם שוק אווז מפורק. נשמע בן זונה? נשמע בן זונה. זו גם הייתה ההתרשמות של השופטים והסועדים. תכלס? שתי המנות נשמעות יותר כמו עיקריות, אבל למי אכפת אם הן טעימות, מה גם שהמטבח האוזבקי לא ממש מצטיין בעידון ומינימליזם, ואנחנו היינו, כפי שאמרה ויקי: "בחלום האוזבקי".
בשלב בעיקריות נרשמה הפתעה. שתי המנות, ביף וולינגטון ודג עטוף בתפוחי אדמה ומטוגן, התפקששו כל אחת בדרכה. תפוחי האדמה השחירו ואיכשהו נשארו נאים גם אחרי הטיגון, בזמן שהביף וולינגטון הכריח אותן להגיש את המנה באיחור ולהפסיד שתי נקודות יקרות בציון הסופי. חוץ מהאיחור, מנת הבשר הייתה אחת המצטיינות בארוחה - למרות הטוויסטים ה"מודרניים" (רוטב אספרסו?!) ששודכו לה - וכולנו יודעים שביף וולינגטון הוא תמיד מכשול בלתי עביר בתכניות אוכל.
ובהמשך לקו ההתדרדרות: הקינוח התברר כאכזבה. מרק מלון קר עם מרציפן, שיכול להיות מנה מוצלחת במסעדת שף, וגם שם יותר לחובבי הז'אנר, היה במרקם לא נעים. עוגת האפרסקים, הקינוח השני בארוחה, לא הרשימה את רותי ברודו. אלוהים ישמור, מה צריך לעשות כדי להרשים אותה? נקודת השיא בקינוחים היה המונולוג של אלכסה על איך המרק הקר הזכיר לה מרק חם (מה?) מהילדות בקמצ'טקה (מה??) כשכל יושבי השולחן בוהים בה וחושבים "ביץ', אין מצב שאת אפילו מקמצ'טקה, אשכרה הכנת את המונולוג הזה בלי קשר למנות הערב".
מפה לשם ארוחה שהתחילה כמבטיחה הפכה לסבירה ולא יותר, והאמת שהיה נחמד לראות איך במקביל לאיכות המנות ההולכת ומתדרדרת - עולה מצב הרוח של חי ולבנה, שבמהלך הראשונות נאלצו לחפש שגיאות בפינצטה, ועד הקינוח השניים הפכו לשגיא כהן של המטבח האוזבקי, מאושרים למראה כל טעות במנה שלהם.
הציון הסופי היה 69. מדובר פחות או יותר בממוצע העונתי, מה שאומר שלחי ולבנה יש משימה לא מורכבת מדי בתכנית הבאה: תבשלו מעל לממוצע, ותעברו. מקסימום, תבשלו מתחת לממוצע - ונגיד לכם ברוכים הבאים ליציע הממורמרים על שם אלכסה.
