זהו, זה נגמר. קשה לי לכתוב את זה וקצת קשה להאמין, אבל עברה יותר מחצי שנה מאז שנפתחה העונה האחרונה של "מאסטר שף" ואני מניח שרובכם בכלל לא זוכרים את זה, אבל אי שם, בימים בהם "שומר החומות" היה מושג שכנראה רק חובבי פארקור התמשו בו, בדיוק ב-9.12.20, רגע לפני הסגר השלישי, העונה התשיעית נפתחה בשדה רחב ומלא ירקות ועם אודישן אחד קטן ומושלם. כן, זאת הייתה איתיאלה, מי שפתחה את העונה וזכתה ממני לכינוי "מאמא אדמה", למרות שהייתה בעיקר נבוכה מהמעמד.
שישה חודשים עברו מאז האודישן ההוא של איתיאלה, עם שבועות ארוכים שבהם התכנית נכנסה למזווה, חודש שלם בו גיא בימקה לא ידע אם הוא הולך הביתה או עולה לחצי הגמר, ועשרות מנות פשוטות אבל מנצחות שרקחה הזוכה הגדולה של העונה, זאת שאיש לא האמין בהתחלה שהיא תוכל לרוץ עד הסוף, ובמין שלווה פנימית, חיוך מבויש וארגזים של כישרון היא עמדה זקופה מול מתחרים כישרוניים ויצירתיים ולא נשברה אפילו פעם אחת. גם אתמול, באירוע הגמר החגיגי, היא נתנה לידיים שלה ללכת אחרי הראש, עשתה פלאים בעיקר מירקות, וגם כשקינוח הטארט שוקולד לימון השתבש לה, איכשהו היקום התחבר לטובתה וגם המנה הנזילה שלה הפכה להצלחה.
זה היה גמר ראוי, כזה שהיה שווה לחכות לו במשך שבועות, ושלושת הפיינליסטים שהגיעו לקו הסיום היו לחלוטין ראויים יותר מאלה שהודחו בדרך. כבר בתחילת העונה הבנו די מהר שאנחנו בדרך לעונה נשית ומלאה בטבחיות מוכשרות, ובסוף, כשאיתיאלה וחופית נשארו ראש בראש זה כבר הפך מעוד אנקדוטה למציאות נהדרת; בישראל חסרות טבחיות, בקולינריה הישראלית חסרות נשים חזקות כמו שתי אלו שהגיעו אתמול לגמר, ואין מאושר ממני לדעת שבדומה למקרי עבר אנחנו עוד נטעם מהאוכל שלהן כי פשוט אין אופציה אחרת. חופית ואיתיאלה חייבות לבשל, חייבות להמשיך, חייבות לפזר עוד מהקסם שלהן. שתי נשים כל כך דומות וכל כך שונות, שתי שדות מוכשרות שקצת כואב הלב לדעת שלא יופיעו שוב על המסך בקרוב.
ובמקום שלישי: הקוסם המפתיע
אם הייתם שואלים אותי בתחילת הערב מי יסיים במקום השלישי הייתי אומר אסף ומגניב איזה חיוך של סיפוק בעיקר בשבילו. הוא פתח את העונה כבר בפרק השני ועוד הגדיל והגיש אז "חריימה של אמצע שבוע", מה שגרם לי בזמנו להרים גבה ולא לשים את כל הביצים שלי בשק שלו, וגם בשלבים המוקדמים של העונה אסף לא הצליח לבלוט במיוחד ולא הייתה תחושה של גמר באוויר בכל פעם שהשם שלו עלה. אבל אז, בערך בסוף השליש הראשון של העונה, הוא פתח מבערים והתחיל לרוץ קדימה.
מרפסת אחרי מרפסת, כשהוא מדלג על משימות הדחה, אסף הפך להיות טבח מהמם. כזה שמשלב בחכמה בין המטבח הטוניסאי עליו הוא גדל לקסמים ולפלאים מהמזרח הרחוק. שילוב מרתק בין אהרוני לחיים בתוך אדם אחד שהחיוך פשוט לא ירד לו מהפנים. מקום שלישי זה מקום נהדר מבחינתו, וכבר אחרי המשימה עם אורי שפט הבנו שאסף לא הולך להיעלם והוא בהחלט מתכוון לבשל כמקצוע, ובגלל זה אני כל כך שמח בשבילו. אני חושב שגם הוא עצמו לא האמין שהוא ייקח את העונה הזאת, ומקום שלישי מבחינתו זה הישג מספיק מכובד. בזמנו, בפרק השני, כתבתי עליו "שימו עליו עין, הוא עוד יגיע רחוק", אבל לא ציפיתי שיגיע לגמר. חיפשתם את תגלית העונה? אין יותר תגלית מאסף.
ובמקום שני: חופית היא לפעמים
ממש באותו הפרק של אסף, הפרק השני, ששודר גם הוא בשנה שעברה (איזה משוגע זה אה?) חופית הכינה לאודישן את המנה שזכתה לקבל מהשופטים את התואר "המנה הכי יפה בתולדות התכנית". זה היה טארט בצל מפואר שהצליח למוטט את השופטים, והיום, בדיעבד, מתכתב בצורה מדהימה עם טארט הכרוב המופרע שהיא הכינה אתמול. כן, זאת חופית, מי שתפתיע אותך בעיניים עוד לפני ההפתעה בפה. מן דמות קומיקס טבחים אנושית שכובשת אותך ברגע.
להבדיל מאסף, כבר מהאודישן הראשון שלה ידעתי שחופית תגיע לגמר – אבל זה לא היה פשוט. כי חופית, כאמור, היא לפעמים; פעם למעלה ופעם למטה, כשהולך לה האנרגיות שלה שוברות את המסך, וכשהיא מקבלת ביקורת טיפה בעייתית היא קורסת לתוך עצמה. את ההחלטה להמר עליה כמי שתרוץ חזק קיבלתי כבר בפרק השני של הנבחרת כשהיא התחרתה לצד שמי ומיטל ומהר מאוד תפסה פיקוד והפכה אותם לסו שפים צייתנים.
יודעים מה, יותר מזה, לפעמים חופית הפכה לסו שף של עצמה, מבקרת עצמית קשוחה ודמות מדהימה מלאת קצוות וניגודים, לא רגועה בקטע טוב, ואתמול בגמר, להבדיל מרגעים אחרים העונה, היא הגיעה מפוקסת וחדה, מאוד רגועה ובטוחה בעצמה. מי עוד יכין גלידת תפוחי אדמה? מי יחשוב לעשות רביולו בשתי וערב? רק מישהי אחת. חופית. שבקלות הייתה יכולה לקחת את הגמר הזה ואיש לא היה טוען לאי סדרים. הפעם זה פשוט לא עלה בידה.
ובמקום הראשון: איתיאלה, את האלה
אוי איתיאלה. אהובת ליבי ממושב מטע. כמה מגיע לך, כמה אני יכול לכתוב עלייך ועל האוכל שלך שעות שעות וימים ועדיין אני ארגיש שזה לא מספיק. כל כך מגיע לך לקטוף את התואר הזה בשביל עצמך, בשביל הילדים שלך, בשביל המשפחה שלך, בשביל העתיד שלך וגם בשבילנו, אלו שהביטו בך שבוע אחרי שבוע בעיניים מריירות ורק קיוו שיגיע היום שבו יצליחו לטעום מהאוכל שלך.
הגמר השנה היה ללא קהל, הטועמים היחידים היו השופטים, אז לאיתיאלה נשאר חשבון פתוח עם בערך 9 מיליון ישראלים שצריכים כבר עכשיו להתקשר ולהזמין מקומות למסעדה שהיא תפתח ולא משנה איפה היא תהיה. אנד-סנד, אנד-סנד, אמרה פעם אופירה אסייג, וזה בדיוק מה שכולכם צריכים לעשות ברגע שייפתחו את ההזמנות למסעדה הקטנה ואהובת המבקרים סמוך לבית שמש.
"זו הייתה בחירה נבונה לפתוח את העונה החדשה עם האודישן של האישה הכל כך כובשת ומבלבלת הזאת. לפרקים הרגשתי שעומדת מולי נערה ביישנית, ולפרקים זה הרגיש כמו 'מאמא אדמה' שיודעת לעשות קסמים מעלים ופרחים. היא תיבת פנדורה מסקרנת, איתיאלה, וסיפור החיים הצבעוני שלה הוביל אותה ליישם בצורה הכי אמיתית את המושג השחוק 'פארם טו טייבל' - אבל אם כבר להישחק על מושג - אז רק איתה ועם מגפי בלנדסטון על הרגליים. הפשטות, החיוך המבויש, החיבור לאדמה וסלט הבמיה המופרע לטובה שהיה כל כך פשוט מצד אחד אבל כל כך מפתה מצד שני - כבשו אותי ברגע, וכך גם את השופטים, שהתאהבו באיתיאלה עוד לפני שפגשו אותה".
את המילים כאן למעלה כתבתי אני, אחרי האודישן הראשון של איתיאלה. כשהיא הגיעה עם המגפיים הכי שחוקות בהוויה הישראלית ועם חיוך שאי אפשר היה לעמוד בפניו. האם חשבתי אז שהיא זו שתנצח את העונה? ממש לא. אבל החיים מלאי הפתעות. לפעמים זה וירוס שמגיע מסין שהופך עולם, ולפעמים זו "טבחית פטיט" שעושה את זה שבוע אחרי שבוע עם כישרון אדיר והבנה מופלאה בצמחים, ירקות ופירות.
איתיאלה הכי הטבחית הכי טבעית, קולית ומלאת כישרון גולמי שהגיעה אי פעם לתכנית הזאת, ואחרי שהיא לקחה אותה והפכה למנצחת הגדולה, אני חייב להודות שלא היה אכפת לי לחכות גם עוד שנה לגמר הזה. דמעתי אתמול, דמעות מלוחות של שמחה. התרגשתי בשבילה באמת, כי פשוט באמת מגיע לה. תשע עונות של "מאסטר שף", אולי הריאליטי הכי ותיק בישראל, הסתיימו אתמול עם טעם של עוד, כי לכו תדעו מאיפה תבוא האיתיאלה הבאה שתגנוב לכם את הלב.