עכשיו, אחרי שאנחנו והחברים מהמחלקה החרדית כבר אין א ריליישנשיפ, הגיע הזמן שנעביר איתם שבוע אבט"ש (אבטחת יישובים/אבטחה שוטפת - למשתמטים שבינינו) ונעלה שלב ביחסים. קודם כל, בואו נדבר על זה שאנחנו כבר ממש מתקדמים בכרונולוגיה של הסדרה וחוזרים אחורה בזמן רק יום אחד, מה שגורם לרף הציפייה שלנו מהפרק לעלות, כי כנראה אנחנו בדרך להבין מה הסרט של גור אריה במסגד.
אז כמו שכבר אמרנו, אנחנו באווירת "יצאנו למחנה", החברה מקבלים תדריך מבנג'י הסמל שנאלץ להחליף את המ"מ אלכסיי שנכנס ברצינות לאווירת האס"ק מאז הריב עם המג"ד. החבר'ה מתמקמים בקרוואן ויענקי שלנו יוצא החוצה כדי לעשות שחנ"ש עם תמרי. ואיזה נושא יותר ראוי לשיחה רומנטית שכזאת אם לא הדיון המעמיק האם ג'ירפה היא כשרה (סתם לידע כללי - היא כשרה, אבל לא יודעים איפה לשחוט אותה בצוואר ועל כן היא ניצלה). הוא שואל אותה אם היא אוכלת חזיר והיא מתריסה ומספרת על השרימפס. יענקי מנסה לעשות את עצמו ליברל אבל מתפלק לו חשוך מדי. כל זה קורה כשברקע שאר חברי המחלקה משחזרים סצנה נשכחת מ"קזבלן" או מימי האולפנה העליזים, כשאחת הבנות הייתה הולכת לדבר בטלפון הציבורי עם החבר. כשהוא חוזר הוא גם לא עובר חלק ונתקל במשפטים דודתיים דוגמת "מזל שהפאות עוצרות לך את החיוך" ועקיצות על השיחה עם "האחות". מה שמזכיר לי בדיחה עתיקה על תלמיד ישיבה שנצפה כשהוא יושב על ספסל עם בחורה. כשחזר, שאלו אותו מי הגברת והוא כדי להסתיר ענה להם שמדובר בבת דודה שלו. אלא שאז אחד החברים החליט לחשוף אותו ולהגיד: "כן, אני מכיר אותה, היא הייתה גם בת דודה שלי שבוע שעבר". בקיצור, מי אמר יכנעס ולא קיבל?
יענקי שלנו, שמשום מה פסח עליו "הטלפון הכשר" מקבל סלפי לא מחמיא במיוחד של תמר לטלפון, מה שגורם לו, בשילוב סוגיית השרימפס, לעשות אחורה פנה, קדימה צעד ולחזור לבחורה ה"פרווה" מהדייט ששבר שיאי יובש, ומגלה את נפלאות הפוליאמוריה תוך כדי הפרק כשהוא מזגזג בין השתיים. עם הזמן מסתבר שלאה לא כזאת בינונית כמו שחשבנו וכמאמר השיר "שתיים הן ולא יודעות, זו על זו וזו על זו". טוב נו, בסוף הפרק תמר מגלה על לאה (לא אימנו) ואם יעקב חושב שכמו יעקב אבינו הוא יוכל לקבל גם וגם אז נראה שתמר (על תקן רחל אימנו) מתכננת לעשות קצת שרירים, לזרום עם העצה של ליאת (שהיא גם בעלת חסד גדולה שמעבירה עיוורים את הכביש) - לזרום עם יובל. סושי, פיצה, או קיגל? ימים יגידו, רק שמישהו בבקשה יסביר ליענקי איך מתנהגים ויחסוך מאתנו את כל הדרמה הזאת.
אי בודד
עד עכשיו היינו די סבלניים לכל הבלאגנים בחייו של עמרם, אבל אחרי סגירת המעגל בפרק הקודם, כשהחזיר את המזוזה לאביגדור וסיים אחת ולתמיד את העניינים עם שימי, חייבים להגיד שהתחלנו לאבד את הסבלנות. או במילים אחרות: זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. אלא שככל שהזמן עובר זה מוציא את עמרם פחות ופחות טוב ואותנו יותר מיואשים. אפשר לומר שהשבבניק החביב שלנו כבר נדחק לכל פינה אפשרית ואיבד כל סיכוי לחזור למוטב. אחרי התמונות של אלישבע שקיבל כאיום, הטלפון משימי שמבשר כי אביגדור לא שמר על המילה שלו (באופן מפתיע). יעקב נקרה בדרכו כמה פעמים ומנסה לעזור לו אבל עמרם מרחיק אותו. מילה זו מילה והחיים אצלו הם כבר לא משחק, ליענקי יש צרות של עשירים והוא עמוק עמוק בצרות שלו כך שממש אין לו סבלנות עכשיו להסביר לצדיק המבולבל "איך יודעים שיש חיבור". לא סתם כשיעקב שואל אותו מה הוא היה לוקח איתו לאי בודד הוא עונה לו תשובות הישרדותיות למדי - טלוויזיה, סיגריות וסכין, סה"כ ציוד טריוויאלי לנופש הממוצע.
בשלב הזה, יענקי ממש מסרב להבין את הרמזים של עמרם ומחבל לו, בלי להתכוון, בתכנית ההברחה, צועק על "החייל" בערבית ולוקח את כל הקרדיט על ניהול האירוע. כשעמרם מסביר לו שסוחטים אותו יענקי לוקח על עצמו את תפקיד מש"ק הת"ש ומייעץ לו עצות של סחים כמו לפנות למשטרה או להגיד למ"מ. עמרם כבול במילים של עצמו, הוא יצטרך מתישהו להבין שאין לו שליטה על הכל והוא לא יכול לקיים את כל מה שהבטיח.
לילה לבן בשקט
עוד מילה שלא שווה יותר מדי היא זו של גור אריה. לא שאנחנו מאשימים אותו, נראה שהבן אדם קורבן של נסיבות לא קלות, אבל הוא לא מצליח להתמודד בדרך הנכונה ולשתף את הסובבים אותו. זה מוביל אותו למחול שדים שיוצא משליטה עד כדי סצנת הפתיחה והסיום המסקרנת. לא סתם כשהרב אומר לו שהוא הכי אוהב להיות בשמירות בשקט כי יש לו זמן לחשוב, גור אריה אומר שזה הדבר הכי מפחיד בעולם.
עוד דבר מפחיד הוא לגלות שהשקר שלך צף על פני המים, כמו שהסתבר כשהשב"כניק הגיע לבירור על "גרסת הבנזין" של גור אריה והרב המטריד - זה החמיר כשנכנס לתמונה גם פוליגרף. כשהרב מגיע "להעביר שיעור" או יותר נכון - להעביר מסר מאוד ברור ומניפולטיבי לגור אריה על זה שצריך להתגבר על הקושי ועל האחריות והערבות שיש לנו אחד לשני, הוא מתכוון לגרום לו לסתום את הפה ולסבול "למענו". לא פלא שזה מציף לגור אריה התקף פוסט טראומטי שאחריו אנחנו כבר באמת לא מתפלאים על הסצנה במסגד שרק אלוהים יודע איך היא תסתיים.
TVbee בפייסבוק