לאחר פרק ריקוד הדרקונים של "בית הדרקון" (yes ,HOT וסלקום TV) קיבלנו בדיוק את מה שהיינו צריכים - פרק שיוריד אותנו חזרה אל הקרקע. "העוצר" מביא איתו פרק ללא אירועים משמעותיים, מלבד הקידום הצפוי של אאימונד לתפקיד המלך בפועל של שבע הממלכות. בנוסף ראינו התכנסות חזרה לשולחן האסטרטגיות אצל ראינירה ומנגד קרבות אגו בצד של אליסנט, דיימון המשיך להעביר את הזמן בטיים אאוט שלקח מאשתו בהארנהול וכולם התאבלו על מותה של רייניס בסוף הפרק הקודם. הנה כמה נקודות מהפרק שילוו אותנו עד לשבוע הבא.

  1. אי אפשר שלא להשוות
    זה גדול עלינו, אנחנו מצטערים. ברור שהמטרה של סדרות טלוויזיה היא בריחה מהמציאות - אבל אי אפשר שלא לראות, שוב, את נקודות הדמיון בין מלחמת השחורים והירוקים למה שקורה כאן. נתחיל באאיגון טארגאריין (טום גלין-קרני) שחוזר מהקרב יותר מת מאשר חי, ממש כפי שידענו בזכות הספרים. המלך החליט בטיפשותו לצאת להילחם בדרקונים בזמן שהוא שיכור (אל תשתו ותרכבו על דרקון!), וחזר שרוף ושבור כולו. כאילו מדובר במוחמד דף של שבע הממלכות, כולם בטוחים שהמוות הרשמי שלו הוא רק עניין של זמן, אך במקביל יש חשש קטן בלב שהוא יצליח לשרוד גם הפעם.

    גם אצל ראינירה טארגאריין (אמה ד'ארסי) יש שלל קווי דמיון לחזית הצפונית הנוכחית. חברי המועצה דוחקים בה לנקום על הקרב בקן העורב, וגם הציבור הרחב במעלה המלך מאמין ש"ראינירה חייבת להגיב על זה, זה תיעוב". כשהתולעת הלבנה מיסריה (סונויה מיזונו) אומרת לה ש"יש יותר מדרך אחת לנצח מלחמה" היא מפיחה קצת תקווה אחרי תשעה חודשי הבטחות של ניצחון מוחלט, ואפילו העדויות המגיעות מאנשי בית בראקן על הטבח הנורא שמבצעים בהם אנשי בלאקוודס מזכירות סיפורים מהעבר הקרוב ועוד יותר נורא. גם פה אומרים פשוטי העם לדיימון טארגאריין (מאט סמית') שהם לא מוכנים לשרת תחת עריץ אכזר, קצת כמו ההפגנות המועטות בעזה נגד חמאס.

    הנדבך האחרון הוא הכאוס במעלה המלך. הציבור הרחב רעב ללחם, המלחמה והמצור הורגים אותו באופן הכי מילולי שיש. מי שאחראי על הסדר מחליט על מצור, כי חלקים גדולים רוצים לברוח מהעיר בעקבות יוקר המחייה - ובזמן שהציבור כועס על השלטון ורעב לבשר נראה שכל משפחת המלוכה מנותקת לחלוטין מהעם ומעדיפה להציג לראווה את "הדרקון הבוגד" שתפסה. נראה שהעם לא קונה את ההצגה הזאת, כי הוא כנראה מבין שדרקון לא יכול להבין את ההיררכיה השלטונית. זה לא יותר מגימיק שנועד להסיט את תשומת הלב מהקשיים האחרים.
  2. שוביניזם במיטבו
    הפרק הזה של "בית הדרקון" לא מנסה להסתיר את השוביניזם ששורר גם בעולם המדומיין של ג'ורג' ר. ר. מרטין. הוא לא מסתתר מאחורי התנהגות שמפלה נשים, אלא פשוט אומר את זה בפה מלא - גם לראינירה וגם לאליסנט הייטאוור (אוליביה קוק): נשים לא יכולות לנהל מלחמה, כי הן לא למדו את זה. אבל למרות הטיעון הזה, שווה גם לזכור שכל הדמויות בסדרה לא הכירו מלחמות כלשהן. השלום שרר כל כך הרבה זמן שאין באמת עניין של ניסיון קרבי, ובכל זאת הגברים מחליטים עבור הנשים שהן יותר טובות בדיפלומטיה מאשר במלחמה. זה כמובן עצוב עוד יותר כשאותו דבר קורה במציאות, ולא בעלילה דרקונית בסדרת פנטזיה.
  3. חבר, אתה חסר
    קשה שלא לשים לב שדיימון של העונה השנייה הוא פשוט לא אותו דיימון של העונה הקודמת. הוא יצא לנדוד בהארנהול, ותקוע שם כבר שלושה פרקים רק עם החלומות המוזרים שלו. הוא לא ממש מקדם את העלילה, לא עוזר לאשתו - ומדובר בדמות כל כך טובה שפשוט חסר לנו אותה בעלילה הראשית, כאילו השאירו על הספסל את מסי.

    בזמן שהוא נמצא אי שם בטירה השבורה שלו, דיימון מנסה לגייס צבא וסוף סוף חושף את התוכנית האמיתית שלו: להיות מלך לצד ראינירה. ובגלל שאנחנו יודעים מה סוף השושלת של משפחת טארגאריין, אפשר לחשוש שבני הזוג לא באמת יצליחו ליישר את ההדורים. אחת הסצנות של דיימון שתפסה את הצופים הכי לא מוכנים היא חיזיון/חלום גילוי העריות שבו הוא שוכב עם אמא שלו - כולנו אמרנו מיד "איכס", אבל צריך לזכור שהוא לא באמת זוכר את אמא שלו, שנפטרה כשהיה בן 3, ולכן מדובר באקט סימבולי שבו הבן השני מרגיש נחות לעומת הבן הבכור שקיבל את המלוכה. ממש כפי שקורה בין אאימונד טארגאריין (יואן מיטשל) לאחיו אאיגון.

  4. משפחה כן בוחרים
    אם כבר חזרנו לצד של הירוקים, הרי שכולם מבינים מה קרה שם בקרב. אליסנט רואה את הפגיון (שנראה שפשוט עובר בין מלך למלך) אצל אאימונד, וגם מתחקרת את סר קריסטון קול (פביאן פרנקל) על מה שקרה - אבל הוא מעדיף לשמור על השתיקה והקשרים עם מי שמחזיק בשלטון. כל זה קורה רגע לאחר שהמועצה מחליטה שאאימונד ימלוך ולא אליסנט, בזכות קול ששוב הוכיח שהוא בוגד ובחר בשותף לקרב ולא בשותפה שלו לחדר המיטות. בסופו של דבר אנחנו רואים גם את הלינה טארגאריין (פיה סבן) שואלת את אאימונד אם זה היה שווה את זה, וכנראה מתייחסת לכך שהוא אחראי באופן עקיף לפציעה הקשה של אחיו. אבל הלינה לא אמורה לדעת את זה, ושוב אנחנו מקבלים רמז לכך שהיא כנראה יכולה לחזות את העתיד.
  5. לאן הולכים מכאן?
    הפרק הזה העביר את הכדור למגרש של ראינירה - ואם יש משהו טוב בה זה שהיא יודעת לקבל עצות מאחרים, בניגוד למשל לאאיגון שבכל פעם שקיבל עצה עשה את ההפך ממנה. נראה שהשחורים עומדים לנסות שני נתיבים שונים: הראשון הוא לגרום למהפכה במעלה המלך דרך הציבור הרחב, אך לא ברור בדיוק כיצד, והשני הוא מציאת רוכבים חדשים לדרקונים. אנחנו יודעים שלפי הטארגאריינס רק בני משפחתם יכולים לרכוב על דרקונים, ובשיחה בין ראינירה לבן שלה הם חוששים שצאצאים רחוקים לא בטוח יצליחו. זהירות, ספוילרים אפשריים לפרקים הבאים. 

    העניין הוא שאנחנו דווקא ממש מכירים אדם שהוא רק חצי משושלת טארגאריין, ושהצליח לרכוב על דרקון ב"משחקי הכס": ג'ון סנואו. לפי הטריילר של הפרק הבא, וגם לפי הספרים, אנחנו מבינים שישנם עוד רוכבים פוטנציאלים כמו אדם (בנו של נחש הים שעומד כנראה לרשת את שם המשפחה שלו, למרות שהוא ממזר), אולף ווייט (שטוען שהוא חצי אח של דיימון) ויו האמר הנפח ממעלה המלך. לצד העובדה שיש גם עוד כמה דרקונים ללא בעלים - אם ראינירה תצליח לאייש אותם היא תזכה ליתרון משמעותי. או שהיא תתחיל מירוץ חימוש קטלני.