רק בשבוע שעבר הערתי כאן שתסריטאי "סיפורה של שפחה" לא מנצלים מספיק את הפוטנציאל שטמון בהעמקה בדמויות המשנה הרבות של הסדרה, והנה קיבלנו פרק עם מנה כפולה - ג'אנין וריטה. אם עקבתם אחרי הריקאפ הזה בעונות הקודמות, אולי אתם כבר יודעים שהוא משוחד לטובת כל מה שקורה בקנדה, כי נדמה שלשם מתנקזות כל הדמויות המעניינות, ועם ההצטרפות של ריטה, סרינה ופרד אל מוירה, אמילי ולוק מעבר לגבול, ההתרחשויות בקנדה רק הופכות יותר ויותר מרתקות.
ריטה היא הכוכב הזורח של הפרק הזה. כשהיא הייתה המרתה של פרד וסרינה, לא זכינו להכיר אותה יותר מדי. ובכלל, נראה שריטה היא אישה ששומרת את הקלפים שלה קרוב לחזה - בניגוד מוחלט לג'ון. היא עדיין נותרה דמות די אניגמטית, אבל בכל פעם שהיא מופיעה על המסך, הסדרה מקלפת עוד שכבה של האישיות שלה, וזה רק עושה חשק לעוד. כבר ראינו בעבר שהקשר שלה עם סרינה טעון ומורכב במיוחד, לא פחות מהקשר של סרינה וג'ון. ריטה וסרינה שותפות לאותו החלום - לראות יותר ילדים בעולם, ויש לה חמלה יוצאת דופן כלפי סרינה והרצון שלה להיות עם ניקול.
מצד שני, גם אם סרינה ופרד התייחסו לריטה סביר באופן יחסי לאיך שהם נהגו בג׳ון או בכלל ביחס לגלעד, גם אם הם לא הכו או השפילו אותה - היא עדיין סבלה מעצם מעמדה כְנכס שלהם. בפרק הזה, עם אותו האיפוק והמילים המעטות של ריטה, אנחנו זוכים לראות אותה חווה תחושת חופש שהייתה זרה לחלוטין עבורה במשך כל השנים בגלעד, ואין מה לומר - זה מרגש. היא אופה כיכר לחם עבור מוירה כי היא רוצה, לא כי היא חייבת, הולכת בניגוד לרצונה של סרינה וחושפת בפני פרד את ההריון שלה ולקינוח - נהנית מסושי בטייק-אוויי. כי איזה ביטוי הולם יותר יש לחופש מאשר ניגירי סלמון?
מהצד השני של הגבול, ג'ון וג'אנין ממשיכות במסע הבריחה שלהן, כשהן תשושות פיזית ונפשית. הן בקושי מספיקות להתאבל על מות החברות שלהן לפני שהן מוצאות את עצמן שוחות בתוך מכולת חלב ומנסות להגיע לחזית המלחמה שעדיין מתרחשת בין גלעד למה שנשאר מארה"ב. בין לבין, אנחנו מגלים בעזרת פלאשבקים עוד פרט על עברה של ג'אנין - היא עשתה הפלה כמה שנים לאחר שילדה את בנה, קיילב. הפלאשבקים ב"סיפורה של שפחה" כמעט תמיד משרתים את הנרטיב של הפרק באופן די ברור, אבל הפעם קצת קשה להבין מה מטרת הפלאשבקים, שמציגים סיפור לא מעניין במיוחד במהלכו ג'אנין מגיעה, דרך גוגל, למרכז שנקרא "Crisis Pregnancy Center", שם היא מגלה שמדובר למעשה בגוף שמרתיע נשים מלבצע הפלה.
המרכזים האלה הם אמיתיים לגמרי - הם פועלים ברחבי ארה"ב באופן חוקי לחלוטין ואפילו מקבלים מימון מהמדינה. יכול להיות שמטרת הפלאשבק הזה הייתה להעלות את המודעות לקיומם של המרכזים, אבל איך הוא תורם לקו העלילה של ג'אנין בפרק? לא ברור. ג'ון וג'אנין נתקלות בפרק הזה בתזכורת אכזרית מהיקום לכך שניצול מיני קיים גם במקומות בו הוא לא ממוסד. כשהאיש שלכאורה הציל אותן מבהיר להן שהן יכולות לקבל מחסה ואוכל תמורת מציצה, ג'ון - שכבר עברה התעללות מינית קשה בהרבה - בקושי מצליחה לתפקד מרוב הלם ורעידות. זה לא מפתיע. אחרי כל כך הרבה זמן בו היא הייתה שבויה בדיסטופיה איומה, זה בוודאי לא פשוט לקבל תזכורת לכך שחלאות אדם נמצאות גם במקומות בהם מערכת האידיאולוגיה עדיין תומכת בחופש ובזכויות הפרט, ותרבות האונס הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלפני גלעד, וחלק משמעותי במה שבכלל איפשר לאנשי גלעד להפוך נשים לשפחות מין.
אחרי שג'ון מגינה על ג'אנין כמו לביאה ואומרת "לא היא", הבחירה של ג'אנין לבצע את האקט בכל זאת כדי להגן על ג'ון מזכירה לנו כמה שהיא חזקה, למרות שהאנשים מסביבה נוטים לזלזל בחוסן הנפשי שלה. אפשר להבין את זה, היא בכל זאת איבדה את שפיותה במהלך השנים בגלעד, אבל זו לא הפעם הראשונה שהיא נאלצת להזכיר לחברותיה שהיא לא סתם בחיים. "מה? אני אמיצה", היא אמרה להן בעונה הקודמת אחרי שהציעה לעזור במבצע חילוץ הילדים, והיא צודקת - אי אפשר לשרוד את כל מה שהיא עברה ללא מנה הגונה של אומץ וחוסן נפשי, גם אם בדרך היא לא הצליחה לשמור על השפיות. אם השורה התחתונה של קו העלילה שלה בפרק הוא שהיא חזקה יותר ממה שנדמה, הפלאשבקים הספציפיים האלה הם לא הבחירה הכי טובה להפגין את העוצמה שלה. לא שלא צריך חוסן נפשי כדי לעבור הפלה - בהחלט כן - אבל באופן יחסי לשימוש בפלאשבקים בפרקים הקודמים, הפעם הקשר בין העבר להווה פשוט קלוש מדי.