הקלוז אפים המוגזמים שמשתמשים בהם בסיפורה של שפחה כבר הפכו לסוג של בדיחה, אפילו בקרב מי שממש אוהבים את הסדרה. הם שם בתדירות גבוהה מדי, תקועים לצופים בפנים, כשלפעמים הם כמעט קומיים. זוכרים את הסצנה בה אמילי מגלה שכרתו לה את הדגדגן? בדיוק.
אבל דווקא עכשיו, באמצע העונה השלישית, נעשה אחד השימושים הטובים והמוצדקים של סיפורה של שפחה בקלוז אפ האינטימי. הפרק נפתח בתקריב על פניה של ג'ון הרגועה, אפילו הנרקיסיסטית, כשהיא אומרת לעצמה שלא רק שניקול בטוחה - היא זו שגרמה לזה לקרות. עד סוף הפרק - התקריב הזה כבר יראה אחרת לגמרי.
אבל עם כל הכבוד לג'ון והמבטים שלה, שאולי נדמה לה שהם יכולים להרוג (ספוילר האני - הם לא), הפרק הזה שייך כל כולו לסרינה ג'וי, האישה הכי מרתקת בגלעד מאז פרק הבכורה. בשלב הנוכחי, ג'ון נראית קצת כאילו היא הפכה את עצמה לגיבורה בסרט על חייה, וזו כנראה הדרך היחידה שלה לשרוד. היא ניתקה את עצמה מהאישה שהיא הייתה, והפכה את התפקיד החדש שלה בגלעד כמתסיסת מרד לסוג של משחק. אי אפשר להאשים אותה, היא הרי לא יודעת עוד כמה זמן הסיוט הזה עומד להימשך, מי עוד יפגע בדרך והאם היא בכלל תגיע יום אחד למטרה הסופית - לחלץ את האנה ולברוח מהגיהינום. אבל ג'ון החליקה קצת יותר מדי בקלות אל תוך התפקיד החדש הזה, כשהיא בטוחה שהאקט האצילי של סרינה בסוף העונה הקודמת (העזרה שלה בהברחה של ניקול) הפך אותה רשמית לבת ברית.
אבל סרינה, שכל עולמה היטלטל בעונה הקודמת עם כריתת הזרת והוויתור הקורע על ניקול, רחוקה מלהיות אדם חד ממדי או כזה שנכנע לחולשות זמניות. האירועים של סוף העונה הקודמת אולי עירערו את האמונה שלה בדרך של גלעד, אבל ג'ון, בפזיזות האופיינית לה, העדיפה לשכוח לחלוטין מאיפה סרינה באה, ואיזה חלק היה לה בבנייה של העולם הזה. כשג'ון מחליטה לעזור לסרינה לפגוש את ניקול, בזרועותיו של לוק, היא בוודאי לא חושדת לרגע שזה יסתיים בכך שהיא תפעל בדיוק כפי שג'ון פועלת עם האנה. הרי המהלך הנואש שלה בסוף הפרק לא שונה מזה של ג'ון בסוף העונה הקודמת - הוא מונע בראש ובראשונה מהרצון להיות עם הבת שלה.
זה אירוני שמה שנותן לסרינה כוח היא דווקא המחווה של פרד, שמרשה לה לשבת איתו ועם שאר הגברים המדהימים של גלעד מסביב לשולחן העגול ולשמוע את הממצאים על ניקול. אין ספק, הגברים של גלעד הם טובים ורחומים. ג'ון היא הרי זו ששתלה מתכתחילה את המחשבה בראשו של פרד, כשהיא מצפה שכמה שלסרינה יהיה יותר כוח מבפנים, כך היא תוכל לעזור לה לשנות את פני הדברים. אולי סרינה לא רוצה מהפכה, אבל היה נראה שהיא מעוניינת שגלעד תחזור להתמקד בלייצר חיים - ולא בלהרוס אותם.
על הפגישה של סרינה עם לוק וניקול אין הרבה מה לומר, למרבה הצער. הסצנה שהייתה אמורה להיות הכי טעונה ומורכבת בפרק לא סיפקה את הסחורה, למרות שכשלוק עונה לסרינה "פאק יו" כשהיא מברכת אותו בעוד קלישאה דתית - הוא מהדהד את ה"בייט מי" שג'ון מטיחה בשלמת'יו מוקדם יותר בפרק. טאץ' נחמד אבל לא מספיק.
למרות שאמילי והמסע המרתק שלה לחזור לחיים רגילים לא הופיעו בפרק הזה, זכינו לקבל עוד הצצה קטנה לדינמיקה מעניינת לא פחות - זו של המפקד לורנס ואשתו סיינה, שממש כמו ג'ון, מנסה להאחז בכל הכוח ברסיסים של האהבה שהייתה לה, רק ששלה עדיין נמצאת בתוך הבית שלה ופשוט שינתה את פניה. נראה שג'ון, שדווקא רואה את הטוב שבמפקד לורנס (בכל זאת, בתוך גלעד הוא כנראה הרע במיעוטו), תוכל לעזור לסינה לחזור לראות את הצדדים הטובים שבו. הוא אולי האיש שתיכנן את המושבות המחרידות, אבל היי, יש לו שפחה בתוך הבית והוא לא אונס אותה על אף שזה נחשב למצווה.
לא כל כך מפתיע שמה שמחבר בין בני הזוג היא מוזיקה - לה תפקיד משמעותי בסדרה, והיא בעיקר עוזרת להזכיר לנו כל הזמן שמדובר באנשים שחיו עד לא מזמן באותו עולם מודרני וחופשי (יחסית) שגם אנחנו הצופים מכירים. ג'ון מנצלת את הקלטות האלה למחווה חשובה וקריטית - ומתוודה בפני לוק על הרומן שלה עם ניק. האם האם זה באמת הכרחי כרגע? התשובה היא כן. ג'ון לא סתם מנקה את עצמה מאשמה ומשחררת את לוק לאהוב מישהי אחרת. למרות שזה חלק מהעניין, הדבר החשוב ביותר במסר שהיא מעבירה ללוק הוא הסיפור של ניקול. אם במפגש עם סרינה לוק עדיין חושב שניקול נולדה מתוך אונס שיטתי, ג'ון מעדיפה שהוא ידע את האמת גם אם היא כואבת. המשמעות שלה עבור עתידה של ניקול פשוט חשובה מדי כדי לא להיאמר. העובדה שבתוך העולם הנורא והמכוער הזה ניקול הצליחה להיווצר מתוך מפגש של אהבה ואינטימיות אמיתית - רק הופכת אותה לנס עוד יותר גדול, כזה שנוצר מתוך תעצומות הנפש האנושיות, ולא על ידי יצור מיתולוגי ששוכן לו בשמיים.
העונה השלישית של סיפורה של שפחה, מדי חמישי בבוקר ב-ב-HOT VOD וב-NEXT TV, וב-22:00 ב-HOT HBO