עד כה, היוצרים של "סיפורה של שפחה" עשו עבודה טובה ביצירת דמות ראשית שהיא מורכבת ולא תמיד מעוררת אמפתיה. זו בחירה אמיצה ולא מובנת מאליה, לשים במרכז הסדרה דמות שהצופים לא תמיד יכולים להזדהות איתה. אבל כל עוד ג'ון חיה תחת הזוועות של גלעד, היה קשה לשפוט אותה. ומעבר לכך, בכל פעם שהיה נדמה שהיא נוקטת בצעד אנוכי או מרושע, איכשהו בסוף התגלה שהיא בעצם צדקה.
המוטיב הזה נמשך גם עכשיו כשהיא בקנדה, אבל גם כשג'ון עושה מהלך שמתברר כנכון, ברגע הנוכחי בעלילת הסדרה קשה מאוד לאהוב אותה כגיבורה. בפרק הקודם היא הגיעה לשפל כשאנסה את לוק, ובפרק הנוכחי היא מנסה לעשות זאת שוב, כשלוק עומד על שלו ומסרב.
היא מתנהלת באגרסיביות גם כלפי אמילי, שאותה היא מכריחה להתעמת מול הדודה שהלשינה על הרומן שלה עם המרתה אי שם בתחילת הסדרה - רומן שהוביל לכך שהמרתה הוצאה להורג ואמילי איבדה את הדגדגן שלה באחת הסצנות הקשוחות ביותר בתולדות הסדרה. ההתעמתות הזאת מובילה לכך שהדודה תולה את עצמה, אבל ממש כפי שג'ון צפתה והתכוונה - היא שיפרה את תחושתה של אמילי. האם זה מצדיק את אופן הפעולה שלה? לא באמת. האם אפשר לסלוח לה פחות או יותר על הכל אחרי השנים המחרידות שעברה בגלעד? באופן תאורטי כן, אבל זה הולך ונהיה קשה מרגע לרגע. לפחות זכינו לקבל רגע אחד של אופטימיות כשג'ון הבינה שהיא חייבת להתחיל לשתף את לוק במה שעובר עליה, והחליטה לספר לו על הפגישה האחרונה שלה עם האנה - בחירה שיכול להיות שתציל את הקשר ביניהם, שעד כה נראה שממש אין לו סיכוי לשרוד.
בפרק הזה ג'ון גם העידה במשפט שמתנהל נגד פרד, והסצנה הספציפית הזאת הייתה קצת מאכזבת, בעיקר כי לא נאמר בה שום דבר שלא ציפינו לו. ג'ון סיפרה על מקרים שחווינו איתה בזמן אמת והתיאור שלה היה טראומטי הרבה פחות מהצפייה באירועים עצמם, ופרד כמובן המשיך להיתלות בתירוץ האולטימטיבי של גלעד - אנחנו מצילים את עתיד האנושות, וזה מצדיק את כל האונס וההתעללות.
מהצד השני של הגבול, גילינו שג'אנין האהובה לא מתה, והיא ודודה לידיה התאחדו כדי להמשיך לחקור את אחת הדינמיקות המשונות והמעניינות של הסדרה. הפרק הזה לא קידם באופן מיוחד את העלילה של השתיים, אבל אפשר לקוות שזוהי רק יריית פתיחה להתרחשויות מעניינות יותר שעוד יגיעו. בכלל, זה היה המוטיב של פרק 8 - טיזרים שנזרקו לכל עבר ומעט מאוד סיפוק. מלבד קווי העלילה של אמילי ולוק, לא הרווחנו יותר מדי מהפרק, חוץ מהתחושה שג'ון היא אדם מאוד בלתי צפוי כרגע, וממש אי אפשר לדעת לאן המשך העונה תיקח אותה והאם היא תהפוך להיות אלימה ומאנית יותר או שהיא תתחיל להתאזן ולהראות חמלה לסובבים אותה, כמו שהיא עשתה עם לוק בסוף הפרק.
הרעיון שחיים מהסוג שהיא חוותה בשנים האחרונות יכולים להשחית אדם לחלוטין הוא רעיון מעניין ומסר חזק, כמובן. אבל יהיה מצער אם זו המסקנה היחידה שנישאר איתה העונה, לאחר שבתקופה שלה בגלעד ג'ון דווקא היוותה דוגמה לאיך חיים עגומים שכאלה יכולים לספק חוזק בלתי רגיל ותחושה של מטרה. כרגע נראה שהתסריטאים בעיקר מבולבלים ונוטים לפרובוקציות, שמקשות מאוד על הצופים (וגם על הדמויות מסביבה של ג'ון) להבין מה "סיפורה של שפחה" מנסה להגיד לנו מתחת לכל שכבות ההתנהגות האלה.