פרק 9 של "פאודה" (א', 22:00, ב-yes Edge) מכיל בתוכו ארבעה נושאים עליהם מבוססת הסדרה כולה: בגידה, נקמה, חברות ודו-קיום. אלה הם ארבעת המנועים הרגשיים של רוב הדמויות בסדרה ובעיקר של גיבורה המחוספס והלנצח לא מגולח. בפרק 9 ספציפית, המלא בטוויסטים והפתעות, אפשר ממש להצביע בבירור על כל אחד ואחד מהמרכיבים הנ"ל - וזה בדיוק מה שאני הולך לעשות.
אחרי השיחה בהפתעה שקיבל בסוף הפרק הקודם, דורון מגיע לבית אביו. כל היחידה כבר מחכה שם עם וויסקי של ניחום אבלים. אבל עוד לפני כן, המראה הקשה שהשאירו נציגי דעא"ש הטריים שובר גם את הקשוח שבדמויות שאי פעם נכתבו פה, ובסערת הרגשות הוא יוצא ב-200 קמ"ש והאשמות בגידה חמורות מאוד על מי שעד לפני שנייה הייתה אהבת חייו: שירין, או בקיצור - יוצא גזען.
מזל שבכל רע יש טוב, כי השבעה מספקת לנו גם לא פחות משלושה רגעים יפים של דו-קיום פלוס שתי שורות לשגיא (נו, עידן עמדי). הרגע הראשון מגיע על רקע דתי כשחבריו הערבים של עמוס, דורון יקום דמו, באים לנחם. השני, על רקע חברי, כשנאור, שניהל רומן עם אשתו של דורון, מחכה מבויש בפתח, אבל מתקבל להפתעתו בחיבוק והבנה של בעל הבית. והשלישי, בהמשך ישיר, מתרחש בין גלי לדורון, ברגע יפה וכן של זוג גרוש שעדיין נותר עם לא מעט אהבה. מצב לקאמבק? אולי בעונה הבאה.
ובזמן האבל - בצד השני מחלקים בקלוואות. מרווה קצת פחות מתחברת לחגיגות ולגאוות הנקמה ואחרי חודשים ארוכים בבית חמותה (בינינו עדיף כבר מעצר) הריב המתבקש יוצא לפועל. זה מסתיים בסטירה עם הצד המעליב ומבטים מאיימים מצד אום-נידאל, שהמבט שלה בחזרה מחגיגות הניצחון, אגב, מעיד על הקונפליקט הפנימי שהיא עצמה שרויה בו. אולי בגלל זה היא כל כך כועסת על מרווה, שמעיזה להביע רצון לחיים נורמליים.
עכשיו לא ברור איך ולמה החמאס גונב קרדיט על מבצע חיסול העונה של דעא"ש בראשות הזכיין אל-מקדסי, אבל מה שבטוח זה שהפעולה הקיצונית הזו טורפת את כל הקלפים. עכשיו הבטחון של נידאל בשמיים, והוא משכנע באמצעות פסיכולוגיה בשקל ("טוב, אם אין לך אומץ אז לא משנה") את מאהר להסלים את הבגידה באביו ולהחדיר מכשיר ציתות למשרדו. ואם זה לא מספיק, בפגישה הלילית עם אבו-סמארה הוא מקבל מחמאות על הביצועים והצעת עבודה רשמית להיות ראש הזרוע הצבאית של החמאס. ואם ליטוף האגו הזה לא מספיק, החבר'ה מדעאש העולמית מעלים אותו לדרגת חגורה כתומה+סרבל (יאבאהלהלה). מה עושים עכשיו עם כל הביטחון הזה? שותים תה, מסתבר, עם בעלת הדירה, שלמרבה הצער מתגלה גם כפולנייה וגם כשמאלנית. הנה הלכה תדמית המילף.
אז היה לנו דו-קיום, לא מעט נקמה (איתה עוד לא סיימנו) וגם בבגידות עסקינן בקטנה, אבל בסצינת המפגש בין שירין לוואליד - סצינה מטלטלת וקשה - נושא הבגידה עולה בצורה החריפה ביותר: כשהוא בקריז רמת שיא, וואליד מטיח בשירין האשמות קשות וכואבות של בגידה בליווי איחולים מפורטים מדי על מוות. ולמרות שהוא אזוק ולא יכול לפגוע בה, שירין מבועתת מפחד ולא עומדת בזה, הזעקות הכואבות שלה משפיעות על גבי והוא מסיים את העינוי הכפול. הפיצוי: ברוכה השבה לדירה בגבעתיים. הבאסה (חוץ מהקטע עם גבעתיים): הטיסה לפריז נדחית לתאריך בלתי ידוע, ואם שירין תחזור לביתה, סביר שירצחו אותה על בגידה.
ועכשיו, אחרי שניסו את כל התרגילים, טריקים, שטיקים ואנא-עארף ללא הצלחה, נאלצים אנשי השב"כ להעביר את וואליד לכלא. לא צריך שום דבר חוץ מהמידע הזה ואולי כמה רמיזות מגבי כדי לשכנע את חברי היחידה שהגיע הזמן שלהם להתערב. ובמהלך דורונאי קביליואי קלאסי, אם כי הפעם ביוזמתו של נאור, הם חוטפים את וואליד מאנשי השב"ס לחקירה אישית ולוחצת כמו שרק הם יודעים. החקירה מתנהלת אגב אצל החברים הערבים של עמוס ז"ל - GO דו קיום GO.
הפעם, שלא כמו בעונה הראשונה, כולם נרתמים למשימה. דורון שם את חליפת האיומים הכי מאיימת שלו, סטיב נותן יד (ועוד אחת, וגם ברכיות) ואפילו נורית עוזרת עם הבנזין. ו-וואלה, מצליח להם. וואליד נשבר וסוף סוף פותח על המספרה של אל-מקדסי. הפיצוי: דורון לא יורה בו. הבאסה: נאור כן . וכך ילדים, מתקזזים על בגידה באשתו של חבר.
אז זהו. אחרי פרק סוער ועמוס בעליות וירידות, גבי ודורון יכולים לנוח על הספה ולסכם את השבוע. אה, רגע, מה עם שירין? נזכר לפתע דורון. בינינו, החיוך שלו בכניסה לדירה בגבעתיים הסגיר, לפחות בעינינו, את זה שהוא נזכר מאוחר מדי וששירין פגעה בעצמה.