אתם מריחים את את זה, אתם מרגישים את זה, אתם רואים את זה מגיע? לצערי אי אפשר שלא.
סוף העונה של פאודה מתקרב וזה עצוב כמעט כמו סצינת ההתאבדות של שירין שכבר כמעט הספקנו לשכוח, או לקוות שהיא תשרוד אותה. אבל היא לא. וביחד עם שירת הברבור הבוגד של וואליד, בפרק 10 אנחנו מקבלים לראשונה קאסט ערבי מצומצם משמעותית ורק עוד דמות אחת מרכזית להתמקד בה – נידאל אבו סיף אל מקדאסי (צליל אפקט דרמטי של סטורי באינסגרם) ! ! ! שאני מקווה לטובתו שגם הוא מבין, שנבל טוב וראוי ככל שיהיה, הסיכויים שלו לשרוד לעונה הבאה קלושים כמעט כמו של עידן עמדי. בכלל, הפרק כולו סיפק אווירת "הסוף קרב ובא" ועימותים גורליים ודרמטיים לשני הדמויות המרכזיות של העונה דורון ונידאל, חיצוניים ופנימיים בהתאמה.
הקונפליקט הפנימי של דורון נע סביב ה"קללה" שרובצת עליו, לכאורה. "כל מה שדורון נוגע בו נגמר רע", נורית אומרת למורנו בפרק הראשון של העונה. המנטרה הזו, שצצה בהזדמנויות נוספות במהלכה, הופיעה כבר בתחילת הפרק, לראשונה (!) מפיו של דורון, ועוד בליווי דמעות. גם לראשונה, כנראה.
כן, הטרגדיה הכפולה מצליחה לשבור אפילו אותו, וחמור מכך: לגרום לו להאמין שהכל, אבל הכל, קרה באשמתו (ובכן, יונית, אי אפשר להגיד ש"לא היה כלום"). כשהוא מספר על זה לגלי, ובין סיגריה לסיגריה גונב גם נשיקה, היא מבינה שהוא בפאודה נפשית קשה ומזעיקה את היחידה. הפיתרון שלהם: בירה ונשירה. החבר'ה רק מסיימים להתקין מצלמה במספרה – סצינה שמספקת רגע קומי חמוד, מהסוג שכמעט לא היו לנו העונה – וסטיב שניצל מתספורת כבר מחטא את המנגל.
אבל דורון לא ממש נהנה ואפשר להבין אותו. האמונה (או האי-אמונה) החדשה שלו אודות או בעצמו אוכלת אותו מפנים. ובאופן כללי, מי רוצה לשמוע בדיחות על עורלות ודם אחרי שערפו לאבא שלו את הראש? בניסיון אחרון לעודד אותו, אלי מציע את הפתרון הסופי: מבצע חיסול למהירי החלטה, מפקד היחידה כלול! גב אל גב. ולמרות שווידויי אהבה גבריים נזרקים לאוויר, דורון מסרב. אלי לא מוותר, ועובר להדליק עם דיבורי נקמה בערבית והרהורים על חרטות בחיים, ולאט-לאט אנחנו רואים איך המבט החד במזה"ת התיכון מתפקס וכבר מדמיין את המטרה.
אז הבעיות של דורון הן בנפש פנימה, אבל בגזרת נידאל הכל בחוץ ועל הקיר, כולל כרזות "בוגד" שמכניסות אותו לקריז, וגורמות לו להתקשר לאבו-סמארה ולצאת עליו בראנט עצבני. באופן "מפתיע", זה מוביל לוויכוח נוסף ועצבני לא פחות עם סמיר (בשעה טובה, דרך אגב) במהלכו הכל ביניהם יוצא, כולל דמעות. במהלך הוויכוח אנחנו מגלים גם שלנידאל השובב יש עבר מאוד מעניין באמסטרדם ותסביכי אב קשים, ואפילו מקבלים רמז עבה לסצינה שתבוא ממש מיד, ובה השכנה המילפית פותחת עליו מול אבו-מאהר (הצעה לסטיקר: "סמיר צדק"). שלושת העימותים האלה מסבכים את נידאל מאוד, ואם מוסיפים לזה את העובדה שאבו-מאהר גם מוצא את מכשיר ההאזנה שהוא הטמין לו בלשכה, לא נותר אלא להסיק שכוכבו של אל-מקדסי דועך. או בואו נגיד שהייתי בודק את המזוזות בבית.
בבוקר שאחרי הקומזיץ דורון קם חדור מטרה: טבילה קטנה לזכר אבא במעיין פלוס שחרור ה"שד" באופן סופי, הסנפה של הילדים, או של ילדה אחת אם לדייק (מה קרה, שכחנו מעידודו?!) בליווי הכנה נוספת לקאמבק השנה, ו... גיבורנו עולה על הסוס בדרך ליעד. לא פספסנו את המבט המאשר מגלי. מה שהוא לא יודע זה שאויבו הגדול כבר השיק בינתיים את השלב הבא בתוכנית שלו: "TLV , הורסים את תל אביב". החיילים שלו סיימו סוף-סוף את החוג בהצלחה, קיבלו כלי נשק ועכשיו גם שיבוץ. נחשו מה? יצא להם קל"ב, כלומר קרוב לבסיס. מאוד. ועכשיו תירגעו, תנשמו, קחו אוויר - יש לי הרגשה שנצטרך את זה בשבוע הבא.
