הצפייה בפרק 3 של "פאודה" (ראשון ב-22:00 ב-yes Edge) הזכירה לי את אלה בתקופת התיכון שלא משנה מה הם עשו, הם היו יוצאים מזה בסבבה. מכירים אותם? אלה שהיו מפריעים בשיעור והמורה הייתה "כאילו" כועסת עליהם, אבל תכלס מחליקה להם את זה בחינניות? אלה שהיו זורקים את ההערה הכי מגעילה שאפשר למלכת השכבה, אבל היא רק הייתה מצחקקת במבוכה ואומרת "חחח אוי אתה..."? אז דעו לכם שהאנשים האלה (שהם באופן ברור על פי הטון הממורמר לא אני) הופכים בסוף להיות דורון קביליו. הם גדלים לעשות מה שבא להם, בלי שיהיה אכפת להם מכלום, בלי להקשיב לאף אחד ובניגוד לחוקים - והם מצליחים לצאת מזה בסבבה.
זה מתחיל בסוף הפרק הקודם, כשהצוות חוטף את סמיר, אח של נידאל, רגע לפני שיעור לאמאז'. דורון, למרות ההתנגדות של כולם, מנסה כבר בזמן הנסיעה הליך חקירה מזורז שמתבסס על כאפות ופיצוצים לפנים. כשהם מגיעים לבסיס הוא מנסה את אותה שיטה על נאור, אחרי שזה העז להעיר לו שנמאס לו מהשטויות שלו ושהוא סתם פסיכי. שאר החבר'ה? כמובן שותקים.
נאור לוקח את המירמור הכולל שלו צעד קדימה כשהוא מודיע לאלי על התפטרות מהיחידה, אפילו שדי ברור שהעובדה שאלי קיבל את הפיקוד על היחידה מפריעה לו הרבה יותר מהעובדה שדורון הוא קצת שובב. וחבל מאוד, אגב, שמאוחר יותר כשדורון ואביו נוסעים להירגע במעיין, במקום להראות לבנו השובב את הדרך, אבו-דורון דווקא ממליץ לו להמשיך בדרכו כ"זאב בודד ועקשן".
ומזאב בודד ועקשן לאחר: ממש כמו יאיר נ. שאמא הפריעה לו באמצע בילוי לילי, גם נידאל מקבל שיחה מפתיעה מאימא בזמן שהוא רוקח שיקויים במעבדה. אום-אל-מקאדסי מתחננת בפניו (בסגנון המשלב פולניות וערביות באופן מרשים) שלא ייעז לעשות עוד פיגוע בזמן שאחיו מוחזק על ידי היהוד. גם אשתו של סמיר, מרווה (איזה שם היפסטרי), מנסה להבין מה נידאל עושה כדי לשחרר את בעלה, שבינתיים מקבל מכות בכלא ואוכל מחמגשית. מהמפגש הזה אנחנו מגלים בעיקר את שאיפות הייבום של נידאל כלפי מרווה, ואת העובדה שהוא ככל הנראה מחזר נוראי (שוקולד עם תפוז? באמת?).
גם נידאל, כך מסתמן, הוא מסוג "האלה בתיכון". ולמרות בקשתן של אימו ושל מרווה, הוא כבר בעיצומו של פיגוע הנקמה בדורון. אחרי מבחן המחסום שעוברים (בקושי) ילדי החוג שלו, הוא מגיע לוואליד ומבקש איש קשר ביחידת הסייבר של התנועה שיוכל לעזור לו להשיג את הכתובת של דורון. אבל שלא כמו בתיכון, הוא כנראה לא מתכנן סתם להזמין לו פיצה או לפרסם את המספר שלו ביד2. וואליד מנסה להבהיר לו באופן הכי תקיף (היי, לפחות הוא מנסה) שהוא אוסר עליו לעשות זאת ושהוא פה הבוס. בקיצור, הוא לא משחרר איש קשר. מה יעשה נידאל? אל תדאגו, הוא מ"אלה".
מתודלק בתקיפות ואבק כריזמה שהוא מקווה שעבר אליו באוויר מנידאל, ממשיך וואליד לביקור אצל שירין ששוחררה מהחקירה (*אהבנו את המחווה ל"סיפורה של שפחה") רק כדי לחקור אותה בעצמו. כי אין ספק ששירין היא באמת אהבת חייו של וואליד, אבל גם אלוף השכנוע העצמי (הרי זה ברור לנו הצופים, ממש כפי שזה ברור גם לו, שהיא נגעלת ממנו) זוכר את האפיזודה של אשתו עם האויב. ובהקשר הזה תרשו לי להעלות שאלה פילוסופית - כמה באמת וואליד זוכר/יודע/אלוף בשכנוע עצמי? הרי מעולם לא נחשף בפנינו האם הוא מודע לכך ששירין ודורון שכבו.
מי שכן מודע לכך הוא אלי, ולכן (למרות המחמאות) את המשימה על הצבת המצלמה הנסתרת בדירתה של שירין הוא מטיל על סטיב. זה כמובן לא מונע מדורון השובב לעשות מה בא לו, לקחת את המשימה על עצמו למרות האיסור, לצאת ממנה בדקה התשעים (על אף קצב ההליכה המרשים ביותר של שירין - מאה מטר ב-15 שניות, שיא גדה) ולהצליח להתחיל לפייס/לגייס את שירין מחדש. וואלאק בסוף הוא עוד אפילו גורם לה לחייך במבוכה, ואני די בטוח שבלב היא גם אמרה "חחח אוי אתה...".
כי ככה זה הטיפוסים ה"אלה". הם עושים מה שבא להם, מצפצפים על החוקים ובסוף גם זוכים בבחורה. וכן, כולנו עדיין אוהבים אותם. וכן, כולנו (?) קצת רוצים להיות כמוהם. וכן, כולנו סולחים להם לא משנה מה. גם אם הם הם מסכנים לנו את החיים באמצע משימת מסתערבים בשכם. השאלה היא, דורון קביליו, עד מתי?
tvbee בפייסבוק