שומעים רגע? "פאודה" היא סדרה מ-עו-לה. וזה פרוק, בדוק ונצור, המפקד.
וזה לא שהיה לי ספק עד עכשיו, אבל העונה הזו מוכיחה סופית שמדובר באחת מהסדרות הטובות ביותר שיצאו פה, לסוגתה ובכלל. ברור שיש מה לשפר, כמו למשל העמקת דמויות המשנה וסיפוריהן, או יצירת טוויסטים מפתיעים יותר, ולא רק מותחים כפי שקרה בעונה הראשונה. לא יזיק גם להמעיט בסצנות המאולצות שבאות בניסיון ברור "לנטפלקס" את הסדרה ולהתאים אותה לקהל הבינלאומי, חובב הדרמה והקיטש. אבל בסך הכל באמת שזו תהיה חוצפה בלתי חוקית בעליל להתלונן.
"פאודה" (א', 22:00, yes Edge) באופן עקבי ומעורר ציפייה, ממשיכה לספק לנו על בסיס שבועי 45 דקות של דרמה, אקשן ובעיקר מתח משובח. ועל זה מגיע לכל הנוגעים בדבר – מהאחראים על הפסקול דרך הצלמים ועד לעורכים, כמובן – שאפו. נשמע חנפי? וואלק זו החוויה הכנה שלי כצופה. וזו לא ביקורת אלא ריקאפ, אז פרגנו קצת, מה קרה? כי מה לא היה לנו בפרק 7, או "סקס, שקרים ודמעות של חיילים" כמו שאני אוהב לקרוא לו? בהתבסס על העונה הקודמת ועל שמועות, אנחנו חמישה פרקים לפני סוף הסיפור, והעניינים מתחממים בכל הגזרות ובכל המגזרים עד שאפשר ממש להרגיש את השיא מעבר לזיג. רשאי?
הפרק נפתח, וגם מתרכז לא מעט, בחברות החדשה, הגברית והמקסימה ביותר שנראתה על המסך מאז ג'ואי וצ'נדלר. אני מדבר כמובן על נאור ו-וואליד. זה מתחיל במשיכה של נאור בקוקיות או בזקן של העצור שבור הלב ("מה, אתה זה וואליד?! צא מהגדה לא מאמין לך..."), ממשיך במילות ההערצה שלו הגובלות בבקשה לסלפי ומסתיים בתפילה משותפת לאללה. האל, לא מילת התיאור.
היחס האובר-גרוּפי של נאור/אחמד חוזר גם מאוחר יותר בפרק, ונותן לנו הצצה לעולם הרפרנסים של וואליד – למשל בובאיי ומירי רגב. העולם הזה מעורר אצל וואליד חשד קל לגבי השותף לתא, ואצל הצופים חשד קל שהוא חושד. אבל נראה שכמה מכות מהשומרים וערב פיצה ופיצוצים אצל גבי, פלוס קצת חדשות טריות מהגדה גורמים גם למפקד הזרוע הצבאית של החמאס להאמין שיושב פה איתו אח למאבק. הוא אפילו מתחיל להיפתח בפני "מר שמאסנה" ולהזהיר אותו מפני ציפורים.
וכנראה שזו אכן עונת הנדידה, כי מתברר שציפורים - כלומר, מלשנים או משת"פים - יש בכל מקום ובכל דרג. החטיפה השקטה (מדי) של אבו-סמארה מפגישה אותו לקפה עם הקפטן, בסצינה ששאבה השראה מ"הנסיכה הקסומה". אחרי עקיצות על קריירה כושלת ממזרח ואיומים בחשיפת קלטות סקס שאנחנו בהחלט לא רוצים לדמיין מממערב, מגלה ראש החמאס בכבודו ובעצמו את מטרותיו של נידאל, ואפילו מסכים לנסות ולסייע בתפיסתו על ידי זיוף של סולחה ושיתוף פעולה ברמה של הקלטות. בינינו, לא הכי אמין כל מה שקרה שם, אבל החלקנו. עד כאן בגזרת השקרים.
כשנידאל שומע שאבו-סאמרה נפגש עם אמו הוא ממש חוטף את הג'ננה, ואפילו חושף את נטיותיו לדעא"ש אל מול אחיו, ושוב בעלת הבית צצה לשנייה לא קשורה - מה נסגר? אבל אמא זו אמא, ורק בשבילה הוא מסכים להיפגש ולשמוע מה יש לאבו-סמארה לומר. ואתם בטח כבר יודעים מה זה אומר.
ואכן, אחרי תדריך מעושן במיוחד וקלוז-אפים מרומזים מדי על שגיא במהלך ההכנות, החבר'ה יוצאים למבצע נוסף במקום הכי מסוכן שיש. כמו תמיד. היעד: תפיסה או חיסול של אל-מקדסי. המיקום: הקסבה בשכם.
סצינת המבצע הזו היא כל כך מהודקת, כל כך מותחת, בנויה כל כך טוב ומתגברת בקצב הנכון, שהנשימה אשכרה נעתקה לשש דקות, שהרגישו כמו דקה. היא מתחילה לאט, וברגע מתפוצצת בבום, ואז לחץ ויריות ואנשים נהרגים וצעקות ופאודה אחושרמוטה. מה שנקרא, "יוצא מגדר הרגיל".
לא יודע מה אתכם אבל אני בעיקר ניסיתי במהלך הדקה הזו להמר מי זה יהיה שיחטוף הפעם. הרי התרגלנו כבר שאף אחד בפאודה לא חסין, גם לא תומר קפון, אבל הפעם כולם יצאו בשלום. היחיד שנפגע, אם כי בעיקר בלב, הוא שגיא. אבל כמו הלוחם הצעיר והמודרני שהוא, ובעידודה של נורית, איתה רק לפני כמה סצנות הוא ביצע את מהלך הפיקאפ המהיר בהיסטוריה ("מה את קוראת? > רוצה בירה? > תשארי לישון אצלי"), הוא פשוט פורק את כל התסכול מהפשלה שלו במבצע ומההשלכות הנוראיות שלה. פאק PTSD, דמעות של חיילים במיידי - זה מה שהולך היום.
אז שקרים? צ'ק. דמעות של חיילים? צ'ק. מה נשאר? קודם כל נשארה ההשקה הרשמית של הוולוג של אל-מקדסי, משמע היציאה הרשמית שלו מארון הדעא"ש וההכרזה הסופית על פתיחת סניף פלסטין. אפשר לומר שזה סוג של סקס.
ובינתיים בצימר בעזוז: דה ריל ת'ינג. שיחה על עוד קצת שקרים, אהבה ווידויים קורעי לב לאור פינג'ן מפילים אצל שירן את אחרונת הלבנים בגדר ההפרדה שבליבה, והיא נותנת לרגשות ולתשוקה שלה לדבר. או בקיצור – היא ודורון עושים זאת שוב, והפעם נטפליקס סטייל. עכשיו רק נותר לתהות מה יהיה יותר מביך – שאבא של דורון יתפוס אותם בחזרה מה-yellow, או שדורון יצטרך לנהל קרב יריות בעירום עם נידאל, הדולק בעקבותיו.
נכון לכתיבת שורות אלה נותרו רק עוד 165 שעות עד שנדע. סטנאייה שוויאה.