במהלך העונה הראשונה של "אופוריה", למדנו לשנוא את קאל. למעשה, זה קרה ממש מהר. כבר בפרק הראשון הוא הופיע באחת הסצנות המצמררות ביותר של הסדרה, במפגש מיני עם ג'ולס שהוא אולי בהסכמה, אבל אלים, קשה לצפייה וטראומטי. כשגילינו על אוסף סרטוני הפורנו שלו - שמתעדים את החיבה החולנית לסקס אלים, לרוב עם גברים צעירים מאוד או נשים טרנסיות צעירות מאוד - היה קל מאוד לתייג את קאל כגיי בהכחשה; כמאצ'ו אלים שלא מסוגל להתחבר לצד הרגיש שבו ומסוגל להתמודד עם הנטייה המינית שלו רק דרך סקס מנוכר ואלים, ובמקביל מתחזק חיי משפחה הטרונורמטיביים למראית עין בלבד.
אבל כמו כל דמות אחרת ב"אופוריה", גם קאל התגלה כמורכב יותר, והטיול אחורה בזמן לנעורים שלו התגלה כמרגש להפליא. קודם כל, למדנו שקאל בהחלט נמשך גם לנשים, בעיקר כשהוא מגלה עד כמה הוא נלהב לרדת למרשה, מי שהפכה לאשתו ואם ילדיו. המשיכה בהחלט הייתה שם, אבל הלב שלו היה במקום אחר - עם חברו הטוב ביותר, דרק. את האהבה והמשיכה שלהם הם תיעלו למגע על מזרן אימוני ההיאבקות ומבטים חטופים במלתחות, תוך שהגברים המבוגרים בחייו של קאל - מאמן ההיאבקות ואביו - מעמיסים עליו ציפיות מגדריות שלא תואמות את מה שהוא מרגיש עמוק בפנים.
למרות שהסיפור של קאל הצעיר הוא בשום פנים לא תירוץ לאופן בו קאל המבוגר מתייחס לאנשים שהוא שוכב איתם (או לנייט, לצורך העניין), כשהוא עומד בפני עצמו הוא אחד הסיפורים המרגשים שסופרו ב"אופוריה". הסצנה בה שני הנערים רוקדים, מתחבקים, מתנשקים ובוכים היא רומנטית ושוברת לב, ועדות נוספת לאופן המופלא שבו "אופוריה" יודעת להוציא את המיטב גם מסיפורים אנושיים שכבר סופרו מיליון פעם לפניה.
אבל אל דאגה, מה שיסדר את הראש של קאל הן כמה מכות רובה באדיבות אש ומנה הגונה של אמת באדיבות פז - שעדיין קורא לג'ולס "ג'ול" אבל הוא לפחות מספיק חד אבחנה בשביל לזהות שנייט דלוק עליה. באותו רגע, קאל מבין שממש כמו שאבא שלו חנק אותו עם ציפיות מגדריות, הוא עצמו משמש לנייט את הדוגמה הגרועה ביותר לגבר - גבר שמדחיק את התשוקות שלו ועסוק בלהראות לכל מי שמסביבו כמה הוא "גברי", בכל מחיר.
בינתיים, רו נמצאת בהיי - תרתי משמע. ממש בשבוע שעבר ד"ר דרו פינסקי, מומחה ההתמכרויות המפורסם שבנה קריירה מטיפול בסלבס, שיבח את "אופוריה" על האופן המדויק שבו היא מציגה התנהגות של מכורים לסמים דרך דמותה של רו, שסיפורה למעשה מבוסס על החוויה האישית של יוצר הסדרה סאם לוינסון עם התמכרות לסמים.
רו אולי מתחילה את הפרק הזה שמחה, אבל כולנו כבר יודעים שהשמחה הזאת לא תחזיק הרבה זמן, וקשה לצפות בה חוזרת שוב ושוב על אותן התנהגויות הרסניות בלי להיות בחרדה ממה שעומד לבוא. "אופוריה" מודעת לכך, ואפילו שוברת את הקיר הרביעי כדי להגיד לנו שאם חיפשנו מקור לתקווה בתוך העולם האפל הזה, רו ממש לא תהיה זאת שתספק לנו אותה, לפחות לא כרגע. מסע ההרס העצמי שלה עדיין לא נגמר, ובמובנים מסוימים הוא רק מתחיל.
רו היא אולי מכורה לסמים, אבל היא גם נערה חכמה ומודעת מאוד, ובפרק הזה היא ממש מכניסה אותנו לתוך מהלכי המניפולציה שלה על הסביבה ולאופן בו הסמים והתלות הרגשית והפיזית שלה בהם לא משאירים לה מקום לחשוב על אף אחד חוץ מעצמה. אבל היי, הכל בסדר, היא רק עישנה קצת וויד. מה שכן, לשקר לאחותה הקטנה זה דבר אחד, ולשכנע סוחרת סמים מפחידה לתת לה מזוודה עמוסה כל טוב זה עניין אחר. זו כנראה ההחלטה הגרועה ביותר שרו קיבלה, לפחות בזמן שאנחנו מכירים אותה. אם היא לא הייתה הדמות הראשית של "אופוריה", אי אפשר היה לפסול את האופציה שהעסקה המטומטמת הזאת עוד תוביל למותה.
ג'ולס, באופן מתוק ותמים להפליא, בכלל לא שמה לב שבת הזוג שלה משתמשת ומשקרת, ועסוקה באיום אחד - אליוט, שנכנס לחייה של רו בסערה עם סמים, פרצוף חמוד וחוש הומור עוקצני. אם הצפייה ברו וג'ולס הייתה מהנה אבל גם מענה בשל אינטנסיביות ודרמטיות יתר, הבחירה להכניס את אליוט לעלילה שלהן היא אחת המוצלחות של העונה השנייה, בעיקר בגלל שקשה לנחש לאן בדיוק יוביל המתח המיני המשולש.
מה שבטוח, אליוט מתגלה כאדם הנכון לאתגר את ג'ולס - בעיקר כשהוא מעיר לה על כך שהיא לובשת ביינדר (פריט לבוש שמשטיח את החזה ומשמש לרוב גברים טרנסים שמעוניינים להשטיח את החזה ועדיין לא עברו ניתוח להתאמה מגדרית). זה אמנם העיסוק היחיד בפרק בשאלות הזהות המגדרית של ג'ולס, אבל זו תזכורת טובה לפרק הספיישל בו היא אומרת שהיא שוקלת להפסיק את הטיפול ההורמונלי. לא בטוח עדיין לאן קו העלילה הזה הולך, אבל אין ספק שהוא מרתק, ומדגיש עוד יותר את העיסוק המורכב, האמפתי והמבורך בזהות טרנסית ש"אופוריה" מביאה למסך.
אצל לקסי, דברים מתחילים דווקא להתבהר. עד כה, התרגלנו אליה בתור האחות הפחות מעניינת של קאסי או חברת הילדות שרו תמיד יכולה לסמוך עליה, גם אם הן התרחקו. אבל כבר מהפרק הראשון של העונה השנייה ברור שלקסי ממש לא מתכוונת להישאר דמות שולית, ובפרק הזה היא מחליטה לנתב את הנטייה שלה להיות פרח קיר ולצפות בחיים של אחרים לעשייה יצירתית.
אפשר רק לנחש שאת התוצאה הסופית של המחזה שלקסי כותבת - קאסי לא תאהב. אבל כרגע, קאסי עסוקה מדי באובססיה שכל מי שהייתה נערה מאוהבת יכולה להזדהות איתה. לא משנה כמה נייט הוא אדם מחליא, הוא מושא האהבה שלה כרגע, וכל מבט ממנו יכול לתת לה סיבה לחיות - או למות. טקס ההתגנדרות החדש שלה שכולל שלוש שעות יומיות של צחצוחים והתמרחויות הוא מדכא ומצחיק ממש באותה המידה. גם נייט לא שווה את זה, המבט על הפנים של מאדי כשהיא רואה את הכפילה שלה - בהחלט כן. ומה עוד שווה את זה? הסצנה המושלמת בשירותים בה קאסי לבושה כמו זמרת קאנטרי, רו מתקשה לעמוד בקצב של השיחה ומאדי אייקונית כהרגלה.