מחוברים עם דמעות בעיניים

עבר חודש שלם מאז שהמחוברים החדשים פתחו לנו צוהר לחיים שלהם ב"מחוברים 8" (ג'-ה', 20:15, HOT3 ו-HOT VOD), שמסתמנת כעונה המדכאת ביותר בתולדות הסדרה. אמיר, רינת, ארקדי, איתי וקרול - ממשיכים גם השבוע לעמוד בצומת דרכים שמובילה להמון פיצולים נוספים אבל נדמה שעבור אף אחד מהם השבוע לא נגמר טוב.

אז האם מהזוגיות של רינת ודורון ישאר משהו מעבר ליחסי עובד מעביד? ולאן הקריירה של איתי לוקחת אותו? יכול להיות שארקדי ימכור את האישה של חייו עבור עוד סינתיסייזר? כרגע הכל נראה עגום כשעל כל סצנה מצחיקה (משפחת גבאי מרימה לצלילי "לאבר" של לאונרד כהן), יש לפחות שלוש סצנות מדכאות (היי לגידול של קרול). אבל אולי זה רק הדיכאון של אחרי החגים שהדביק את כולנו? נחייה ונראה.

השבוע הרביעי של איתי לוי

טריוויית פופ קטנה: בחיפוש קצרצר באינטרנט תמצאו מאות גרסאות ללהיטי פופ ("טוקסיק", "היילו" וכד׳) בביצועים של זמרות וזמרי אולפן שנותנים את הגרון והנשמה רק כדי שכותבי השירים ימכרו אותם לסטארים הגדולים באמת. מסתבר שגם איתי לוי הוא זמר כזה, רק שבמקום בריטני וביונסה, השירים שלו הופכים ללהיטים של אייל גולן (מערכת יחסים שמצריכה סדרה בפני עצמה) ונסרין קדרי. ככל שעוברים הפרקים מרגיש שלא רק רינת חיה בעולם של אגדות, איתי לוי הוא בעצם הילד הקטן מהשיכון שידע שהוא זמר טוב יותר מכל הנסיכים השבעים (גולן, נרקיס, פרץ) אבל לא היה לו כסף לקחת כרכרה לעיר הגדולה כדי שיגלו אותו. אז עכשיו איתי הופך מילד לגבר ואם אותם נסיכים לא יפסיקו לשחק פוקר ויתחילו לעבוד, יש סיכוי שהם יצטרכו לעזוב את הארמון ולחפש דירה שכורה ברחובות.

בדיוק כשאנחנו מתמודדים עם הדיכאון של אחרי החגים, סדר פסח הגיע גם אל משפחת לוי והוא כמובן בסך הכל תירוץ לנקות חלונות, פאנלים, לעבור על אלבומים משפחתיים ולומר "פשששש… איך X הזדקנה". האלבום מבר המצווה של איתי מחולק לסצנות משעשעות כמו - כאן הדודה הלכה להביא את אבא הנרקומן, כאן אמא ואבא מביימים חיוך כדי לשמח אותי והנה אני ליד האחים, היחיד שעשו לו אירוע. משפחה היא תמיד שק של סנטימנטים אבל נדמה שהשק של איתי כל כך כבד שהוא פשוט צריך קצת לנשום. כדי לאזן קצת את הדיכאון קיבלנו נסיעה משותפת של איתי, אמא והעובדת הזרה לטיפול שיניים. מה שהתחיל כעוד סצנת דמעות הפך במהירות למיני-תימניאדה כשברדיו מתנגן ״עמק הפרחים״ של אהובה עוזרי ז"ל. יאללה, משפחת לוי לאירוויזיון.

השבוע הרביעי של קרול צבי ויינר

אפשר כוס מים בבקשה? מה שנחשף רק ברמז בשבועות הראשונים הפך השבוע ל"אי טרו הוליווד סטורי" שכולו באסה. כן, החיים של קרול מדכאים כמו שיר של יוסי עדן שמלווה תמונות מהשנה הראשונה לנשיאות של דונלד טראמפ. זוכרים את הימים היפים בהם התבאסנו על זה שמיקי חוזר הביתה שיכור? אז השבוע מצאו לקרול גידול בצוואר. כן, כחלק ממאות הבדיקות השגרתיות שעוברת כל אישה בהריון, הרופאים מצאו ממצא מלחיץ שכמובן הופך למבעית ממש כשקרול נזכרת באחותה קרין שנפטרה מסרטן לא מזמן. השבוע קרול הצליחה להתנתק קצת ממעגל האלכוהול של מיקי רק כדי לחזור אל הילדות החשוכה עם אמה הפרנואידית וסיפורים על פנימייה. ככל שצוללים פנימה אל סיפור החיים של קרול מבינים למה היא מנסה להביא את הילד לסביבה נורמטיבית ככל הניתן.

אם כבר לחזור על הטעויות של הורינו - המפגש בין מיקי לבין אביו (מועמדים לגיטמיים בתחרויות האב והבן הדומים ביותר) מגלה לנו שאת היכולת להפוך אלכוהול לחלק ממחזור הדם מיקי ירש מאבא שניהל בעברו בר או שניים. בשיחה על ספסל רחוב (רמז?) מיקי מנסה להוציא מהאבא הודאה בכך שהוא אלכוהוליסט, ניסיון שכושל כשהאבא טוען שצחנת האלכוהול מגיעה בכלל מאלכוג׳ל לחיטוי ידיים. אלון גל (או אולי זו הייתה אודטה?) אמר פעם שלפעמים כל מה שצריך כדי לעבור שינוי זה להסתכל על עצמך במראה. אם כך אולי השיחה עם אבא היא זו שתביא את התפנית.

השבוע הרביעי של רינת גבאי

בטור שהקדישה נטע חוטר לתופעת רינת גבאי כתבה: "הפער הבולט ביותר הוא ככל הנראה בין הכוכבות של רינת והניסיון לשדר דיווה, לבין השעבוד שהוא חייה". אחרי חודש עם רינת גבאי ודורון מור כל מה שאני רואה הם יחסי עובדי מעביד במפעל נגב קרמיקה בירוחם. רינת הדיווה הלכה לאיבוד איפשהו בין הופעה בקניון רננים לחלוקת חתימות במתנ״ס לוד. קל לראות שבגבאי יש את כל המאפיינים מהם מורכבת דיווה א-לה מריה קארי, אבל כשאת קמה בארבע וחצי בבוקר ויורדת לרכב יחפה בשמלת סטן של סינדרלה - מה נאמר, חלק מהאשליה הולך לאיבוד.

בפסח האחרון העלו רינת ודורון את המחזמר "נסיך מצרים", בהרגשה נדמה לנו שמדובר בסינדרלה עם תלבושות יותר צמודות אבל מסתבר שמדובר בלהיט שעבדו עליו זמן רב. אז בזמן שרינת היא בת ישראל חרוצה דורון מקפיד למלא את תפקיד פרעה, וכשהעבד מנסה להתמרד הוא הולך ומביא עבד מחו"ל - שי מיקה יפרח, כוכבת הילדים הבאה של ישראל. למרות הבית המפואר, רכבי היוקרה ומשקפי המעצבים, נדמה שכל החלומות של רינת מופנים אל זאפה הרצליה בו היא תשיר בשמחה חומרים מקוריים מול קהל של בני חמישים פלוס שבולסים סאטה עוף ברוטב חמאת בוטנים. קאט חלום! דורון בדיוק אומר שרינת היא כותבת שירים בינונית ומטה, שהיא לא מעניינת אף אחד מעל גיל חמש ושרואים שהיא עשתה משהו בשפתיים. איך ממשיכים לישון עם אדם שכל כך לא מאמין בך? הפיתרון כנראה חבוי אצל חווה מבנק מזרחי שמנהלת את החשבון המשותף.

השבוע הרביעי של ארקדי דוכין

אם לכל המחוברים היה שבוע קשה, מה הסיכוי שהעניינים אצל ארקדי וסימה יהיו קלילים? אפס כמובן. יחסית לאדם המדוכא המפורסם בישראל, חייבים לפרגן לארקדי על כמות העבודה שהוא נותן. כשהוא לא מופיע סולו אז הוא מריץ סיבוב איחוד של הנטאשות, וכשהוא לא עם הנטאשות הוא שר בטקסים, וכשהוא לא בטקסים הוא מגלה את ייעודי האמיתי - ד"ר דרה דוכין, ראפר בועט ומגלה כישרונות צעירים. האם הראפ של דוכין טוב? "רון שכניק/רכש טכניק/היה חונק את המיקרופון מראשון עד וויקנד", אומר הבית הראשון שזכינו לשמוע. לא בדיוק קנדריק לאמאר אבל לגמרי משהו שיאיר לפיד ישמח לצטט בפוסט בפייסבוק. היות ולזוז על הבמה הוא לא בדיוק יכול, ארקדי מאתר צעיר מהעבריים מדימונה אותו הוא רוצה להפוך לכוכב. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד, וכשארקדי רוצה לעבוד על חומרים, הסלים שיידי שבו רק חולם על בלינג בלינג. אם ארקדי חשב שהוא הצליח למצוא את התשובה השחורה למיכה שטרית נדמה שיש עוד מסע ארוך לפניו. מסע שיכול להתקצר בקלות אם ישלח וואצאפ לעידן רייכל ויבקש ממנו כיוונים.

מה עוד? ארקדי וסימה חוזרים לביקור בקריית ים. עיר הולדתו של ארקדי (וליטל שוורץ אם זה מעניין אתכם) שם הוא מחזיק בנכס משפחתי קטן. אז חוץ מההבנה שארקדי דוכין אולי מדוכא תמידית אבל איש די אמיד, למדנו עוד שני דברים מהסצנה הזאת - הראשון הוא שכאפות שחוטפים מאחים גדולים לא מפסיקות לכאוב לעולם (בעיקר לאגו); השני הוא שעדיין לא הומצאה הסיטואציה שתצליח להוריד לסימה דוכין את החיוך מהפנים. איך דוכין מצליח להישאר מצוברח גם לצד אלזה של המזרח התיכון? נשגב מבינתינו.

השבוע הרביעי של אמיר פרישר גוטמן ז"ל

חיכינו, ציפינו, התחננו, כמעט וכתבנו פוסטים זועמים על הוול של "מחוברים" ובסוף זה עבד - עוד זמן מסך לרוי! זהו, עכשיו כבר אפשר לומר בוודאות שמדובר בסטאר קטן שלא רואה ממטר את האבות המפורסמים שלו. האמת? מכל המחוברים השנה דווקא רוי הוא זה שמרגיש הכי אותנטי ליד המצלמה, כנראה משהו שקשור בדור הזה ובטבעיות בה הוא מקבל מסכים. הסצנה בה רוי ״מחרים״ את אבא ינאי כי הוא נוסע לעבוד בחו״ל ומתרחק ממנו כל כך קורעת לב עד שהייתי צריך לראות אותה במהירות כפולה. אין מה לעשות, כל סיטואציה קטנה מקבלת משמעויות כפולות ומשולשות כשזה מגיע למשפחת פרישר גוטמן עד שהסצנות של המחוברים האחרים נראות קצת כמו אירועי יום-יום לא כאלה חשובים.

המסע של ינאי לסין כחלק מהחזרה לחיים שלו לא עוסק רק בשופינג של רהיטים מגניבים בקניוני ענק (ענק!), הוא גם מסע חיפוש עצמי של איש ששם את עצמו בצל מבחירה במשך יותר משנה ומנסה להזכיר לעצמו שוב שהוא גם אינדיוידואל. אבל אל דאגה, הוא גם אוהב את אמיר מאוד כמו שההודעה הארוכה-ארוכה שכתב במהלך הטיסה מזכירה לנו. נשארנו עצובים מאוד. לפחות עד השבוע הבא.

• סדרות טלוויזיה