אני יודעת שאנחנו עוד רחוקים מהסוף, אבל כבר יש לי מסקנה מדכדכת: כל החיים הם תיכון אחד מתמשך. בעצם, כל החיים הם תיכון, ואתם במגמת תיאטרון, ולא משנה שעברתם את גיל 40 וחשבתם שהשארתם את החרדה החברתית באלף הקודם - אתם עדיין שם.
תלמידת המגמה המוחרמת אורלי, וילד המפתח שי חי, עדיין בכסאח. "אני אדאג לזה שכל שנייה שלך בבית תהיה מלווה בייסורים", מאחל שי חי, איש שבאמת יש לו מאגר בלתי נדלה של קללות תנ"כיות עוצמתיות במיוחד. "זה איום, והמצלמה מקליטה". קודם כל אורלי, המצלמה מצלמת - לא מקליטה, ושנית, וואלה את צודקת. להיות בתיכון ועוד במגמת תיאטרון זו חוויה שכולה איום על השפיות (לא שאני אדע כי הייתי בהיסטוריה מוגבר), במיוחד כשכל הכיתה מעמידה אותך להדחה ומקנחת בלהגיד לך שפחד אלוהים להיות בסביבתך.
אחרי המילים הקשות שהוטחו בה, אורלי מבקשת מהאח הגדול לצאת מהבית, ואז יוצאת מחדר האח ומספרת לדיירים על פרישתה הקרבה, שזה באמת התרגיל הכי ישן בספר. דה גוד אולד קריאה לעזרה. ילדה בת 16 שעולה לגג ומביטה למטה. נערה שרבה עם ההורים ובורחת מהבית בלי בטריה בפלאפון. "אני לוקחת מזוודה, אני תכף יוצאת". אורלי היא טיפוס מעצבן, אין ספק, אבל הלב יוצא אליה.
גם נרי קצת מאבדת את זה אחרי ההדחה הפומבית, ונכנסת לביף אמוציונאלי עם לא אחר מאשר הסיח הקופצני אסף - איש שבקושי זוכר אם הפתקית של החולצה צריכה להיות מקדימה או מאחורה, ובטח שלא את מי הוא העמיד להדחה אתמול. אז מתברר שחוסר שינה מוציא מאנשים את הסייקו. הדיירים מסתובבים בבית כמו זומבים פגועים ושבריריים, ואומרים אחד לשני דברים שהשטן היה מתכווץ מהם בכיסא. "אתה הכלבלב שעשועים של הבית" (נרי לאסף), "אנשים מפחדים ממך" (אורי והישאם לאורלי), "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" (שי חי, מתישהו).
אגב שי חי - השיחות שלו בחדר האח, שבעונה הקודמת שלו פרנסו פרקים על גבי פרקים - כבר לא מחזיקות מים. הדמעות לא מרגשות, הפסיכואנליזה העצמית המעושה לא מעניינת. שיחת העומק הראשונה של אסף בחדר האח, לעומת זאת, תפסה את העין ואת הקשב. משהו בחוסר המודעות שלו, בחוסר הוויסות הרגשי, וברצון החמוד שלו פשוט "להשען על מישהו ולהיות מחובק חזק", בונה אותו לגמר, כג'קי מנחם המשודרג של העונה הזאת.
ואם הילד חפץ בחום אנושי- למה לא לשלוח אותו להיות קצת עם עצמו, לבד, בין ארבע קירות, עד שהוא מתפלפ ומתחפש לתימני עם בננה. אגב זה, גם עכשיו, כמו בעונה שעברה, העלימו בן אדם לחדר צדדי - ואז שכחו את הפואנטה. אסף הודח! חחח סתם, הוא זכה בחסינות קבלו אותו! מה עשינו בזה? לא תהיה פה איזו משימה? לא תראו לו איזה קטע שמטנפים עליו? ואם כבר החזרתם אותו - לפחות תנו לו להפתיע ולצאת מהחליפה של אבוללה או משהו.
ובזמן שאסף מקריין את עצמו לדעת בחדר הסודי, שאר הדיירים משתתפים במשימת ירושלים ההזויה משהו. את הגברים מלבישים בשמלות בהשראת סיפורה של שפחה ו/או השמלה של מירי רגב בפסטיבל קאן, ועל כולם חל האיסור לקלל - רק ש"סטייסי" בדיוק לקתה בתסמונת טורט, ויקי לקתה בתסמונת ירושלים, ובנזיני לקה בתסמונת כלשהיא שגורמת לו להינעל על חפץ המעבר שלו, הלא הוא כרית. לא יודעת, אולי נוותר על כל היצירתיות הזאת במשימות ופשוט נקרין לדיירי הבית קטעים שלהם מטנפים מאחורי הגב?
מסקנות נוספות מהפרק:
* אני מוכנה לעשות מנוי לערוץ האח הגדול לייב אם כל מה שיראו בו זה את בולמוסי האכילה הליליים של נרי בנבכי המזווה. עוגות, תפוצ'יפס, חרצני תמרים - תורידי את הכל עם מילקשייק יא מקצוענית!
* נרי רוצה לעשות מתיחת פנים, ואני אומרת - תנו לה את המיליון כבר.
* שמישהו יעלים לאביבה את המסקרה. היא בוכה 27 פעמים ביום, זה מטופש.
* מה זה הקסקסה הזה שעדי לאון מדבר עליו? תרגמו לי בבקשה.
* לירון ויצמן התחפשה לקו וחשבה שלא נשים לב שהיא בהריון.