אי שם ב-1948, פוסט מלחמת העולם השניה, וולט דיסני הוציא סרט בו דונאלד דאק הוא חייל נאצי שעובד במפעל לייצור נשק עבור היטלר. בסוף הוא מתעורר, מגלה שהכל היה סיוט ומנשק את פסל החירות שנמצא ליד המיטה שלו. חפשו ביוטיוב אם אתם לא מאמינים. למה אני מספר לכם את זה ואיך זה קשור לפרק של האח הגדול אתם שואלים? אה, זה פשוט פרט טריוויה שאני נזכר בו בכל פעם שאני נתקל בתעמולה בפלטפורמות בידוריות. כאילו, אין אח גדול באיראן אבל אם היה, והם היו עושים משימה שלמה ככה סביבנו, זה היה קצת מרגיז אותנו.
הפרק הזה של האח הגדול לקח אותנו לאיראן במטרה להראות לנו את חוסר השוויון בין גברים לנשים שיש שם. כאילו כן, נכון שאלו דברים שקורים גם בחצר האחורית שלנו כאן בישראל - אבל בואו נתעסק באיראנים בתקופה המתוחה הזאת, נגחיך את כל התרבות שלהם ונציג אותם כמו רוכלים מסצנת השוק מאלאדין. אני בטוח שזה לא יעצבן אותם. סתם, אני מגזים, אני בטוח שהאירנים בכלל צפו אתמול בנינג'ה ישראל.
אז לצורך משימת 'מסביב לעולם', דיירי האח הופכים לסוכני מוסד ונוחתים באיראן, שם הם צריכים להתנהג כמקומיים. מה שאומר שהנשים צריכות לשרת את הגברים, לבשל, לנקות, לא להסיר את המטפחות, לא להתאפר ולא לגעת בגברים, והגברים מצדם צריכים לשנן 3 מילים בפרסית ולעשות מבטא של פארוק. אלי אפילו לוקח את זה צעד אחד קדימה - ומאמץ צליעה לאורך כל הפרק. לא ברור אם זו דרישה של האח הגדול לתפקיד או אם ניסיון של אלי לבנות קייס משפטי נגד תומר תוך זיוף פציעה, מעבר לשן הסדוקה.
האח הגדול מודיע לדיירים שבנוסף לכל החוקים אסור באיראן להגיד "ישראל", אז אומרים "זו שאסור לנקוב בשמה". לא ידעתי שבאיראן חיים לפי חוקי הארי פוטר ושאנחנו הוולדמורט שלהם. אני באמת צריך להתעדכן יותר בוויקיפדיה. כמובן שהחוק הזה מקשה ביותר על הדייר עם השם הארור, ישראל, שמרגיע את הדיירים בכך שהם יכולים לקרוא לו "גלבו" מעכשיו. למה לא "שוג", בעצם? אם זה לא מספיק, אז גם מכניסים לדיירים את נבחרת ישראל לשחק מולם כדורגל. לא סבלנו מספיק כדורגל החודש? מה זה קשור לקונספט של המשימה? אבל מילה טובה להפקה, באמת שהיה נחמד לראות את התפאורה המושקעת של הבית, שהפך ברגע לאיראני. זה גרם לי להיזכר שככה נראו משימות פעם באח הגדול, כי עד עכשיו הורגלנו להסתפק בטי-שירטים מודפסים וכובעי נייר מעיתונים ישנים, אבל הנה - התעוררו והשקיעו גם בסט.
פה נגמרת יכולת הפרגון שלי, כי המשימות היו פשוט משעממות להחריד. למיין אורז? לנקות שטיחים? למלא חביות נפט? איזה שעמום. זה מה שסוכני מוסד עושים? בכל מקרה, את המשימות הסיזיפיות האלה נאלצו הדיירים לבצע כדי לקבל קודים, איתם יוכלו לפרוץ את מפקדת האירנים וכך לגנוב להם דיסקים וקלסרים שמכילים סודות איומים - כמו קליפים של ריטה, קטעים מצולמים של הדיירים עם דיבוב מצחיק בפרסית ואפילו קליפ של ביבי עצמו, שבטח ריגש את מושיקו כמו לראות קליפ מהבית. אה כן, גם הכניסו לדיירות את בני המשפחה שלהן, אבל זה לא היה מעניין. הם נכנסו, אכלו אבטיח, ניגנו קצת בדרבוקה ויצאו.
אבל יש גם משימה סודית, כי לא באנו לעסוק פה באיראן, באנו לעסוק בפמיניזם ובהעצמה נשית. "כמו שאת רואה, מאוד קשה להיות אישה באיראן", אומר האח הגדול לאדל. "המשימה הסודית שלך היא לגרום לכל הנשים למרוד, להוריד את המטפחות ולנופף בהן מול הגברים". אני לא יכול שלא להסתקרן איך המשימה הזו הייתה עובדת אם שמס עדיין הייתה בבית. אז כמו שמירב המציאה סיפור על עמוס במשימה הסודית שלה, גם אדל ממציאה סיפור, רק עם פחות מעוף, ומספרת לבנות שלפני מאץ' היא הייתה במערכת יחסים ארוכה בה בן הזוג היה משפיל אותה וקורא לה "שפחה שלי" ולכן המשימה הזו עושה לה טריגר, וכולנו בבית דמיינו את הקול של טום קשתי אומר "שפחה שלי" וזזנו באי נוחות בספה.
אדל סופרת את הנשים כדי לאגד אותן למחאה. "אנחנו חמש בנות פה בבית!" היא מכריזה. "שש" מצייצת מריה ומצביעה על עצמה. "אה סליחה מריה נכון גם את כאן. אנחנו שש בנות!" מתקנת אדל. כל הנשים מוכנות לשבור את המשימה בלי להקדיש לזה מחשבה נוספת - חוץ מסימה. דווקא סימה, שכבר 7 פרקים מספרת לנו שהקריפטונייט שלה זה שכשגבר משתיק אותה ומנמיך אותה, מוותרת על ההזדמנות. אבל אחרי כמה דקות של עריכה מגמתית בסוף היא משתכנעת ונעמדת יחד עם כל הבנות בשורה מול הגברים, כמו דובוני אכפת לי שמסתדרים בשורה כדי לירות קשת בענן מהבטן, וכל אחת בתורה לוקחת צעד קדימה ונותנת כמה מילים על העצמה נשית, כל אחת מהמקום האישי שלה. הגברים שוכבים על הספה ומוחאים כפיים בנימוס, עד לרגע שהבנות מורידות את המטפחות ואלי מתעצבן על כך שהן שברו את המשימה, ובעיקר כי הוא כנראה די נהנה מהקונספט הזה של שפחות שמשרתות אותו. הפרק מסתיים ככה, באמצע. את הריב שקרה בעקבות שבירת המשימה נראה ברביעי, בתקווה שלא תפרוץ מלחמה עם איראן עד אז.