הלב שלי יוצא, לא אל דיירי הבית, אלא אל אותם תסריטאים שעובדים ימים ולילות כדי לחשוב כל שבוע על משימות חדשות ומעניינות, ועל ההפקה שדואגת לפרופס בזמן אפס לכל אותן המשימות, רק כדי לגלות שהכל נחתך בעריכה כדי לפנות מקום לעוד ריב גנרי של "גזגז/אל תפנה אלי/אתה צבוע/אני אמיתי/אמרתי גזגז". כך למשל שוב התחלנו פרק בריב, כשברקע ישראל מחופש במדי גנרל, שאני יכול רק לנחש שהיו חלק ממשימה שלא ראינו, ופחות מטעמי בחירה אופנתית. מי שלא צופה בערוץ 26 כנראה לעולם לא ידע למה ישראל לבוש כמו דולף משלתיאל קוואק או למה בשלב מסוים אליאב יושב על הדשא בחליפת שרירים ענקית. ומה קרה עם חדר העינויים של דורון מדלי? הדיירים היו אמורים להישלח לשם בכל פעם שהם מתלוננים, שואלים שאלות או משתמשים בביטוי "חיים שלי". הם היו אמורים לבלות בחדר הזה כל השבוע לפי כמות העבירות שהם ביצעו, אבל במקום לראות את זה קיבלנו עוד ריבים על כלום. וחבל, אני לא מיציתי את חדר העינויים.
ועוד משהו - בכל הפעמים שזיפזפתי לערוץ 26 ראו את אלי נופח נפיחות שנשמעות כמו טרומבון רטוב ממי שכשוכית, ואת הדיירים (והדיירות בעיקר) אדישים לזה לגמרי, מה שאומר שזה קורה הרבה יותר מדי. האם ההפקה מנסה להסתיר את הפלוצים של אלי זרקא משום שהוא מקורב לעפר שכטר? האם פלוץ ראוי לשידור רק כשהוא יוצא מישבנה של שיר אלמליח? חשוד מאוד.
אז אלי מצליח על תחילת הפרק לריב עם כולם. כל מי שבא לו בזווית של העין מקבל נוגרה מילולית, גם אם הוא רק אמר בוקר טוב. כולם חוץ מאביבית, שאליה אלי נדבק כל כך חזק שאחרי האח יש מצב לביקור אצל ד"ר קליין כדי לחבר אותו תמידית לגוף שלה בתור שתל. אלי מצליח לריב אפילו עם מריה, אחרי שהוא ממשיך לקרוא לרועי "בעלה לעתיד" גם אחרי שביקשה שיפסיק. "אני אגיד מה שבא לי ואם יש לך בעיה תתנהגי יפה", הוא משיב.
ואז הדבר הלא ייאמן קורה. מריה קמה וצועקת עליו חזרה. הריב הראשון שלה. זה מרגש כמו לראות תינוק לוקח צעדים ראשונים. "עליי אתה בא? תתבייש לך, לאביבית יש גבר בחוץ ואתה דבוק לה לתחת". אבל אלי לא נשאר להקשיב ומקפץ כבר לדייר הבא. "רועי יא שפן מה קורה. מירב את שמנה. אדל אבא שלך ערומכו. מגירה, את טיפשה!".
הדיירים עולים למטוס ונוחתים שוב בקוריאה, הפעם בהיפוך תפקידים. אביבית, שמגלה שהיא צריכה להסתיר את תוספות השיער שלה מתחת לפאה קצרה, נשברת ונכנסת לחדר האח בבכי והתנשפויות של התקף חרדה. "לקחתם לי את הנשיות, אני אביבית. אני לא יכולה להראות ככה. בטח לא בטלוויזיה". גם ברגע כל כך מפגר עדיין הלב יוצא אליה. אביבית יוצאת מחדר האח ונכנסת למטוס בצרחות "שאף אחד לא ידבר איתי!" ובוכה בפינה. כולם מבינים שזה מפגר, אבל כולם גם מבינים שזה לא לעניין לצחוק כי יש פה בן אדם אמיתי עם דמעות אמיתיות, לא משנה כמה הן מפגרות. כולם חוץ ממירב שנוחרת מהצד "אין אני פיפייייי". הם נוחתים וישראל מתעמת איתה שזה היה לא יפה, ואפילו רע. "למה את פיפי כשבן אדם כואב לו? זה רוע", הוא מפציר בה. "אהה חיים שלי לא הבנת, צחקתי מרוב שהיא יפה אז בלתי אפשרי בכלל לכער אותה, חיים שלי". אמין, חיים שלי.
במפתיע, סימה היא זו שבאה ומצליחה לנחם את אביבית שבוכה במיטה ומרגישה כעורה, ואחר כך גם מספרת לכל הדיירים שהיא ממש אוהבת את אביבית. לא ברור אם זו אסטרטגיה חדשה או אם הניתוק ממירב פשוט עושה לה טוב ואין מי שיזרוק קרשים למדורה כל שנייה.
אלי וישראל מקבלים את המשימה שהייתה לרועי וסימה, וצריכים לתקשר רק בשירה. התוצאה היא אלי שרב ומקלל את כל הבית, אבל בחרוזים. "את אישה רעההה, תאכלי את החראאא שלךךך" הוא שר למירב במאוול שהיה מעביר אותו בקלות לנבחרת של אייל. "איזה קול שירה יפה יש לך אלי חמודי" אביבית מפרגנת מהצד השני של החומה. היא באמת תהיה אמא טובה. רועי צועק לאלי שהוא סוציופת, ואלי מתחיל לריב איתו בשירה. כאן רועי איכזב אותי מאוד כי בתור אמן ספוקן וורד שמוציא את העצבים שלו בשירה, היה מקום לבאטל והוא ויתר על זה.
אחרי שלכל הבית נמאס מאלי, הם מתחילים להפנות את הכעס שלהם כלפי אביבית. ממש כמו כשילד מתפרע במקום ציבורי וכולם מפנים את הכעס כלפי האימא שלא מחנכת את הפרחח שלה כמו שצריך. תעיפי לילד שלך סטירה כבר, גברת.
אחרי ניסיון בניית מתח שהרגיש כמו נצח לירון מודיעה שסימה היא המודחת. אלי, במלא טאקט, מוריד חולצה ורץ במעגלים בבית בצעקת "ישששששש" הדיירים נפרדים מסימה וברקע אלי מדליק נאד.
וכמובן שאי אפשר לסיים עם סימה בלי שגם בראיון איתה היא תצליח להשחיל את העובדה שהיא אמא ולכן אי אפשר לדבר איתה כמו לאנשים רגילים. "אתם צריכים להבין משהו...אני אמא" סימה מתנשפת במיקרופון. "תודה סימה נגמר לנו הזמן", לירון חותכת. "ל-3 בנות!" סימה ממשיכה.