בסוף שנות התשעים, "סקס והעיר הגדולה" שינתה את פני הטלוויזיה ואת האופן שבו נשים מדברות - על עצמן או אחת עם השנייה. ההשפעה של הסדרה המקורית הייתה כל כך נרחבת, שהיא מורגשת עד היום בטלוויזיה וגם בתרבות המערבית בכללותה. ל"פשוט ככה" היו נעלי מנולו בלניק גדולות להיכנס אליהן, אבל האמת היא שהציפיות ממנה לא היו כל כך גבוהות מלכתחילה. המורשת של "סקס והעיר הגדולה" כבר קיימת, ו"פשוט ככה" ממש לא הייתה אמורה לשחזר את ההיסטוריה וללדת מחדש את הטלוויזיה הנשית, רק לתת לנו קצת נוסטלגיה נעימה.
מהבחינה הזאת, אפשר לומר ש"פשוט ככה" עשתה את העבודה: היא החזירה לחיינו שלוש מתוך ארבע דמויות אהובות מאוד, שטפה את המסך בבגדים צבעוניים ותיקנה כמה טעויות של הסדרה המקורית. אבל הפרק העשירי, שחתם את העונה הראשונה (והיחידה?) של הקאמבק המדובר הזה, רק הבליט את כל מה שלא עבד בה.
עכשיו, יש כאן נסיבות מקלות - פרק סיום העונה של "פשוט ככה" אמור היה לכלול סצנות משותפות של קארי וביג, אבל חשיפת האשמות התקיפה המינית כלפי כריס נות' אילצה את ההפקה להיערך מחדש - ולערוך מחדש. במקום להחזיר את דמותו של ביג הוא הופיע רק בקולו לרגע, במסגרת שסביר להניח שהייתה אמורה להיות סצנת חלום ארוכה ומפורטת יותר.
לבחור באהבה (ובשיער צבוע)
למרות העריכה מחדש, קו העלילה של קארי הוא היחיד שיש לו משקל של ממש בפרק, וגם היחיד שמזכיר את הכתיבה הישנה של "סקס והעיר". מנורת הלילה שנדלקת ללא סיבה, החיפוש של קארי אחר פרפרים בבטן בנשיקה ראשונה עם מישהו חדש ואפילו הבחירה שלה ללכת לחנות קטנטנה של בעל מלאכה מקומי לתקן את המנורה במקום לרכוש חדשה: כל אלה מאוד מתאימים לקארי בראדשו שהכרנו. העונה של קארי גם נחתמת יפה - עם פודקאסט חדש שנושא את השם האייקוני של הטור שלה (והסדרה) ונשיקה מבטיחה עם המפיק הלוהט, שהיה ברור שיהפוך למושא תשוקה שלה בשלב כזה או אחר עוד מהרגע הראשון שהופיע על המסך בתחילת העונה.
זכינו גם לראות את קארי וסמנתה מתפייסות - או לפחות בערך. הן קובעות דרינק בזמן שקארי בפריז, ולמרות שמבחינה עלילתית הרצון העז של קארי לחזור להיות חברה של סמנתה לגמרי מובן, הטעימות הטקסטואליות בלבד ממנה הן סוג של ירייה ברגל - כי "פשוט ככה" מזכירה לנו כמה סמנתה חסרה, ושבהעדרה בעצם נותרנו בלי אף דמות מצחיקה. וכן, אנתוני אולי נחשב כהפוגה קומית, אבל לא נתנו לו הרבה תוכן מעבר לפחמימות ושליחים חתיכים.
קו העלילה של קארי נסגר בצורה הגיונית ויפה, אבל שאר הדמויות - ממש כמו בשאר העונה - לא זכו לאותו הטיפול. מירנדה, בצעד מאוד לא אופייני לה, החליטה לוותר על התמחות אקסקלוסיבית בשביל לנסוע ללוס אנג'לס עם צ'ה, אפילו שרק בשבוע שעבר צ'ה לא הסכימ.ה להגדיר אותם כזוג. אבל היי, לפחות צ'ה בחר.ה להכריז על המעבר עם שיר ולא סטנדאפ דלוח, והאמת שלא סבלנו בכלל מהשירה שלו.ה. אולי כדאי לשקול הסבת מקצוע.
למרות שהוויכוח ביניהן נפתר קצת מהר ובקלות ממה שאנחנו רגילות לצפות מהמריבות של קארי ומירנדה, מירנדה לפחות זוכה להגיד כמה דברים חכמים, ועומדת על זכותה לשנות את דעתה, לשנות את עצמה ולבחור באהבה על פני קריירה ובשיער צבוע על פני אפור. זה סנטימנט יפה ומעניין לגביה כדמות, רק חבל שהוא נבלע בין אינספור קווי עלילה מיותרים שמסיחים מהעיקר, עם כל הכבוד לחתונה החשובה של ג'קי וסמוק.
ושרלוט? נראה שהיא המפסידה הגדולה מריבוי הדמויות והעלילות הלא נחוצות בעונה הזאת. סימה מצאה בן זוג, נאיה ואנדרה אולי ייפרדו ואולי לא וליסה… נו, למי אכפת. שרלוט התחילה את העונה עם עלילה עם פוטנציאל עצום, והאופן שבו היא טיפלה בהתפתחות המגדרית של רוק והמינית של לילי נכתבו באופן מתוק להפליא - אבל עם דילמות שנפתרו מהר מאוד ובאופן די שטחי. בפרק האחרון היא ממשיכה להיות אמא למופת, ועולה לתורה בעצמה במקום להכריח את רוק. זו הייתה סצנה חמודה, אבל ממש לא מתגמלת אחרי השנים הארוכות שבהן התגעגענו לדמויות.