אחרי שני פרקים טובים ומותחים, העונה השביעית של "אימה אמריקאית" (ימי ד' וא', yes Oh) נכנעה למסורת והציגה פרק שלישי בינוני. בעצם, לא בינוני - גרוע. מפוזר, לא מנומק, מלא ברמזים ועלילות שלא הובילו לשום מקום. מצד אחד, מבאס כי יש עוד שבעה פרקים לפנינו ואני לא רוצה לצפות בהם בבאסה. מצד שני משמח, כי פרקים טובים גורמים לי לכתוב טקסטים ארוכים והעורכת רוצה להרוג אותי. אז קצת שמח, קצת עצוב - כמו ליצן עם מסור חלוד.
ולמה בעצם פרק שלוש ביאס? כיוון שעד סופו לא באמת קרה בו שום דבר משמעותי. את הפרק הקודם סיימנו כשאלי ירתה בעובד המטבח הלטיני - וזהו. המשפחה שלו לא הגיבה, המשטרה לא עצרה אותה. אפילו ההפגנות נגדה התפזרו במהרה הודות לכוח העל הספציפי מאוד של קאי - פיזור המונים. גם הליצנים הרצחניים שהתניעו את עלילת הפרקים הקודמים נעלמו. הם הופיעו בסצינת הפתיחה, שנראתה כמו מחווה מאוד לא מעודנת ל"עמוק באדמה", ואז נעלמו.
במקום זאת קיבלנו אלף דיאלוגים, כולם בצעקות, בין אייבי ואלי. בואו נדבר על ה(אליסון) פיל שבחדר: הפרידה בין השתיים הייתה בלתי נמנעת. בין אובדן האחיזה של אלי במציאות, הנטייה שלהן לשכוח את הילד שלהן בשלל לוקיישנים והבגידה של אלי עם ווינטר - אין מספיק דבק בעולם כדי להחזיק אותן יחד. כמו כן, צריך לדבר על כך שאלי לובשת רק מכנסיים באורך 7/8 וסווטשירטים אוברסייזיים. הבנו-הבנו, את לא מוצאת את המקום שלך בעולם, זה לא אומר שאת לא יכולה למצוא בגדים שיתאימו לך.
זוכרים את הריסון ומדו? כי לפני שבוע הם היו גזענים-לייט, אבל השבוע הם דווקא הכי woke, ורוצים להטריל את אלי באמצעות העונש הנורא מכל: הענקת חיית מחמד עם שם ממוגדר לבן שלה. השכנים המטורללים הצטרפו שניהם גם לכת של קאי, באמצעות חשיפת הפחדים שלהם: מדו פוחדת למות לבד, והריסון פוחד למות בחברת מדו. מזל שהתרחיש האחרון נמנע, כי לפחות על פי סיום הפרק, מדו איננה עמנו עוד.
וזוכרים את קאי? אז השבוע גילינו שנוסף ליכולת שלו להסתכל בנחישות לאנשים בעיניים הוא יכול, כאמור, גם לפזר הפגנות בשנייה. הוא פשוט מצווה על אנשים לעשות משהו, והם עושים. יש לו רק נקודת תורפה אחת: זכוכית. לפחות כך זה נראה אחרי שבפרק הקודם הוא נשאר מצידה השני של דלת הבית, ובפרק הזה נותר מחוץ למכונית של אלי. לזכותו של אוון פיטרס ייאמר שהוא נותר גורם עקבי של פחד ומסתורין מהסוג שמעניין לעקוב אחריו.
כי ממש לא מעניין לעקוב אחרי משאית הכימיקלים הזרחנית. "אימה אמריקאית" נוטה, בכל עונה מחדש, להעמיס עלילות משנה שאינן מתכנסות ואינן מתגמלות בשום צורה, וזה מה שקורה עם משאית ההדברה ההיא. המשאית חולפת מדי לילה ברחוב השלו לכאורה, ומסמלת גם היא את הפחד. הרי הפחד מטפטף כמו רעל, ובמקרה הזה כמו חומר הדברה. והופ, רגע אחרי שהמשאית הזרחנית עוברת ברחוב, אלי הופכת לקונספירטורית נלהבת, שמאמינה בניסויים שהממשלה עורכת בבני אדם, ב-Chemtrails וכנראה גם ברפטיליאנים. מה שיהווה, אגב, פיתרון לא רע לעלילת העונה הזאת - כולם היו אנשי לטאה כל הזמן, הופעת אורח של ליידי גאגא, יאללה ביי.
>>"אימה אמריקאית: כת": עונה 7 פרק 2
אבל אני אדם אופטימי, וגם בעלילה המטופשת הזו - שגרמה לשרה פולסון להפסיק לצעוק "ליצנים!" ולהתחיל לצעוק "משאית!" פעם בעשר דקות - מצאתי מטאפורה יפה. כשאלי ואייבי יוצאת לחצר ביתן הן מוצאות אותה מלאה בעורבים מתים. Crow הוא כינוי גנאי לאפרו-אמריקאים, לכן החצר של בנות הזוג הנאורות מלאה גם בגופות של שחורים מורעלים. עוד מסמר בארון הקבורה (והנה קישור גם לסצינת הפתיחה. למה הכל כל כך מהודק בריקאפ הזה?) של הדימוי העצמי שלהן. הן אולי חושבות עדיין שהן בצד הנכון של המתרס, אבל העדויות נגדן הולכות ומצטברות.
בכל פעם שהן יוצאות מפתח ביתן, אלי ואייבי מוקפות אויבים ותזכורות חזותיות לחטאים שהן ביצעו; לפגמים שלהן. כשאלי יוצאת להתעמת עם הקבוצה שהפגינה נגדה, המפגינים סוגרים עליה כמו זומבים בסרט אימה. היא לא יכולה להאיץ, כי אם תתנגש ותפגע בהם היא תנציח שוב את הדימוי שלה כאישה שפוגעת בחפים מפשע. היא לא יכולה גם ללכת ולאיים על מדו והריסון, אפילו שהיא חושבת שהם עומדים מאחורי ההטרדות האלימות שהיא סופגת (נוח על משכבך בשלום, מר שרקני) - הרי הריסון הומו. אם היא תפגע בו, תואשם בביצוע פשע שנאה.
בקיצור, האם אפשר לקפוץ כריש בפרק 3? כן ולא. האם כנראה תהיה עד סוף העונה עלילה שמעורבים בה כריש ומקפצה? לפי קצב ההתקדמות, כנראה שכן. נקווה שעד אז אלי תמצא בגדים שמתאימים לה.
mako תרבות בפייסבוק