ל"אמריקן הורור סטורי" יש נוסחה - פרק ראשון מעולה שמותיר אחריו הרבה רושם (אבל גם הרבה שאלות), 4-5 פרקים סבירים שהופכים בהדרגה לפרקים לא סבירים, הן מבחינת איכות והן מבחינת כל מה שקורה בהם, בפרק 8 הורגים כמות נכבדת מהדמויות ומציבים את השואו-דאון שעתיד לסגור את העונה ובשני הפרקים הנותרים, ובכן, סוגרים את העונה. ככה, רק העתק והדבק במשך שש עונות. סוס מנצח לא מחליפים, ובטח לא יורים בו, כי במציאות של "אמריקן הורור סטורי" הוא עוד יחזור לחיים, וחמור מכך - יחזור לטרחן לנו את החיים גם בעונה הבאה כדי שריאן מרפי יוכל להרגיש שהוא יצר ~יקום טלוויזיוני~ ולא, חלילה, סתם סדרת אימה טובה שנראית מיליון דולר ומשוחקת על ידי כמה מהכישרונות הכי גדולים על המסך.
כל זה בשביל להגיד שפרק הפתיחה של העונה השביעית של "אמריקן" (ימי א', 22:00, yes) היה בסדר-כזה. אחרי עונות שחקרו לעומק קלישאות רבות ומגוונות של סרטי אימה, הבחירה להתמקד באקטואליה, באירועים שקרו ממש בחודשים האחרונים, נראית בו זמנית יומרנית וגאונית. יומרנית כי נו, יאללה, מדובר בסדרה שהציגה ברצינות את שרה פולסון כתאומות מחוברות ואת אמה רוברטס כחברת קאסט קבועה. אבל גם גאונית, כי אחרי בחירתו של טראמפ לנשיא, רבים במחנה הדמוקרטי-לבן-אמיד בארצות הברית הרגישו שהם מתעוררים אל תוך סרט אימה. וזה בדיוק מה שקורה בפרק.
שרה פולסון היא אלי, אישה הנשואה ל- ומנהלת את המסעדה של בת זוגה, אייבי (אליסון פיל). אלי עוברת מה שנראה כהתמוטטות עצבים זעירה אחרי ה-8 בנובמבר 2016, כשנודע שדונלד טראמפ גבר על הילארי קלינטון וזכה בבחירות לנשיאות ארצות הברית. ההתמוטטות מתחילה בבכי ובסירוב להאמין, ומחמירה לאורך הפרק, כשמתברר שהזכייה הנ"ל גרמה גם ליצירתו של תא טרור-מבית, בהנהגת קאי אנדרסון (אוון פיטרס).
קאי רואה גם הוא את רגע ההכרזה על טראמפ כנשיא, ומתפלפ. הוא מכסה את פניו באבקת צ'יטוס כתומה ומתחיל לשאת נאומים על כך ש"פחד הוא האלוהים החדש" - הסיבה והמסובב של האומה האמריקאית. המגויסת הראשונה שלו היא בת זוגו, ווינטר, שמגולמת על ידי בילי לורד (הבת של אחת, קארי פישר). לא ברור אם ריאן מרפי ראה את הביצוע של בילי לורד ב"מלכות הצעקה" שיצר, התלהב ואמר לה "תעשי אותו דבר", אבל אם זה לא מה שקרה, אז כנראה שבילי לורד היא חתיכת שחקנית מחורבנת. ימים יגידו, מה שנקרא.
אוזי, בנן של אלי ואייבי אוהב לקרוא קומיקס אימה אלים בכיכובו של טוויסטי הליצן - דמות שהופיעה לראשונה בעונה הרביעית של "אמריקן" ("פריק שואו") , ומגולמת על ידי האיש-שראיתם-באינספור-סדרות-ועדיין-לא-ידעתם-את-שמו, ג'ון קרול לינץ'. כשאלי תופסת את בנה קורא את הקומיקס הנ"ל משהו נסדק בה, וחרדת הליצנים שלה זוקפת את ראשה המדמם. היא מבקרת בסופר-מרקט ומותקפת על ידי כנופיית ליצנים אלימה, בעלת מסכות ופנים מעוותות. היא אוכלת קיש ורואה בו עשרות חרירים מדממים, תוצאה של פחדיה הנוספים - דם וחורים (אגב, בעת חורים הוא דבר אמיתי ונוראי. תוכלו לקרוא עליו כאן ולהפסיק לישון לאיזה שבוע). אבל איש לא מאמין לה. הפסיכיאטר שלה ממליץ לה על TRX, אייבי נוזפת בה ודורשת ממנה לחזור לרמת תפקוד גבוהה, והילד הנודניק שלה לא נפטר מהקומיקס הטריגרי. לא פלא שהיא ואייבי זקוקות לעזרה, ומי קופצת על ההזדמנות לעזור להן, ומתמיינת לתפקיד האומנת מהגיהנום? נכון, ווינטר, שבעצמה סובלת מפחד נוראי מפני ילדים, ונשלחה לביתן של אלי ואייבי על ידי קאי.
בזמן שווינטר מצלקת את אוזי עם סרטוני סנאף שהיא מראה לו ("תחשוב על זה כעל חיסון", היא אומרת), קאי עצמו מתחיל לתקוף חבורות מהגרים, ודואג לתעד את תגובות הנגד שלהם, כנראה כדי להפיץ את סרטוני התגרה כתעמולה אנטי-היספנית ולזרוע בהלה נוספת בקרב הציבור האמריקאי. כשאלי ואייבי משאירות את בנן בהשגחת מרי פופינס מהגיהנום, שכניהם - משפחת צ'אנג, כמובן - מותקפים באלימות ונרצחים על ידי כנופיית הליצנים שרדפה אחרי אלי. התקרית בסופר לא הותירה זכר במצלמות האבטחה וכולם חושבים שאלי השתגעה, אבל עכשיו גם ווינטר ואוזי היו עדים למתקפת הליצנים, האם מישהו יאמין להם? כנראה שלא על ההתחלה, כי אז כל העונה תסתיים ומה עשינו בזה. אלי ואייבי פוטרות את העדות של אוזי על רצח הליצנים כסיוט סהרורי. הוא תמיד סבל מסיוטים שקרו לו גם בזמן ערות, אז הן מעדיפות לשים הכל מאחוריהן ולשכב לישון. באמצע הלילה, אלי מתעוררת - ראש ליצן מעוות מונח על הכרית לידה.
כאמור, קשה לקחת את "אמריקן" ברצינות בגלל ההיסטוריה שלה. העובדה שבשלב מסוים בפרק שרה פולסון יללה באימה "היה שם ליצן", והצביעה אל חלל ריק, בטח לא עוזרת. אבל דבר אחד שהסדרה עושה היטב מאז תחילתה הוא לקרוץ לצופיה. אנחנו אמורים להיבהל עם אלי, אבל גם ללעוג לה. אנחנו אמורים לראות את עצמנו באותו שמאל אמריקאי שפוי, שהולך ומאבד את שפיותו. שצריך להסביר לעצמו איך הוא בעצמו, חבריו ומשפחתו, צריכים לחיות במציאות החדשה הזו, בה אנחנו לא בשלטון.
הפרק הראשון בעונה הזו לא היה מפחיד במיוחד, אבל הוא היה סאטירי מכיוון מאוד לא צפוי, כי הוא לא הלך על המובן מאליו. הוא לא הציג רק את הטרלול האלים ההולך ומחריף באמריקה, אלא גם את צדו השני של המטבע - את הלסביות המשכילות, העשירות והמאוד-לבנות שחשבנו שהן-הן הדבר האמיתי. עובדה: ברק אובמה נבחר פעמיים. אם הנציג "שלהן" ושלנו היה בשלטון, לא יכול להיות שהן הפסידו; לא יכול להיות שישנם אחרים מלבדנו, שחושבים אחרת ושמוכנים להתאבד על הרעיונות שלהם. אנחנו הרי כל כך נאורים, איך אפשר להתנגד לזה? ליצני העיוועים שהגיחו מהתת-מודע של אמריקה תמיד היו שם, עם פניהם המפלצתיות והחיבה שלהם לנשק קר. אנחנו אולי פשוט כל כך מאוהבים בעצמנו שלא שמנו אליהם לב, ועכשיו הם תובעים קורבן אחרי שנים של הדחקה. שאלוהים יעזור לנו. או ריאן מרפי, מה בעצם ההבדל?
mako תרבות בפייסבוק