צפייה בפרק האודישנים שמעולם לא שודרו, בעיקר כי איש לא ביקש, חידדה משהו חשוב על העונה הזאת של "המירוץ": היא אולי הייתה עמוסה בנשים חזקות, אבל לא באמת קיבלנו בה איזה זוג בנות שנתן פייט. אלה שהגיעו הכי רחוק, אן וירדן, היו המודחות הרביעיות, ומאז כל מה שהיה לנו זאת עונה שהבנים הם אולי לא הצדדים הדומיננטיים בה (עם כל הכבוד לנוכחות הטלוויזיונית של שי או עומר), אבל עדיין עמוסה בטסטוסטרון. זה לא אמור להפריע כל עוד מתנהלים עם זה נכון, אבל כשנופלים - הנזק הזה מורגש יותר מאי פעם.
העובדה שקטעי המירוץ המכריעים בברזיל יהיו עמוסים בהחפצה נשית אולי נחזתה כאן לפני שבוע, אבל אין באמת טעם לקחת קרדיט, זה היה ברור. ובכל זאת, אפשר היה לצפות להתנהלות מעט יותר מתחשבת במהלך משימת הסמבה הכל-כך-הכרחית, למרות כל השיקולים הברורים. אם לא אצל ההפקה, אז אצל המתמודדים. אם לא אצל המתמודדים, אז אצל העורכים. מישהו, לאו דווקא אישה, היה צריך לשים לב שפרק שלם הוקדש כמעט במלואו לריקודים של ברזילאיות בלבוש מינימלי (שהובלט היטב למצלמה) ולתיאורים המתוסכלים והבלתי-נגמרים של שלל גברי חצי הגמר שנאלצו, מי ישמע, להתרכז במשימה בזמן שנשים רוקדות סביבם.
זה מתחיל בעומר, שמספר שאם הוא ונטע היו ראשונים הוא היה מתעכב בכוונה על הרגע הזה של "חוויה לעיניים ולנפש", ומגיע עד לאורי ובן, שכל הצ'יל שבעולם לא יצליח להסתיר את ההנאה שלהם. לפחות אפשר להוציא מהמשוואה הזאת את יעל ויוסיאל, שלמזלנו שלחו את יעל לגוב הרקדניות, יצאו מהמשימה עם לא פחות כבוד מזה שהם נכנסו איתו, ורק הראו עד כמה זה יכול היה להיות פשוט אם היינו מרוויחים השנה עוד זוג בנות שלא נופל אחרי שנייה וחצי.
אבל היי, יש שלישיית גמר! ואם ההדחה של שי ושני הייתה אחת הכאוטיות שנראו כאן, עם הריצה ההיסטרית בפוטו-פיניש, "שבוע חצי הגמר" היה מהנה אך לא מלהיב במיוחד. ברור שכל המשאבים נשמרים לקראת משימת הגמר - היא נראית היסטרית - אבל זה לא שאנחנו והזוגות קיבלנו בתמורה איזה אתגר ראוי, ועד שמישהו בתכנית הזאת נאלץ סוף-סוף לעבור משימה עם קסדה, זה רק בשביל לשחק בחדר בריחה בתוך כלוב קלסטרופובי. הסימן הכי בולט של השלב המתקדם, ושל החוזק של כל הזוגות בו, הוא שאין כמעט משימה שלא מפגישה בין כולם ברגע מסוים, ובמשימת מוזיאון הכדורגל זה באמת הצליח לתרום למתח. כל זוג לקח את יכולות המשחק שלו למקסימום (טוב, חוץ מיעל) במטרה להטעות את האחרים, והמאבקים הפסיכולוגיים האלה היו זריקת אנרגיה לשלב מנומנם למדי.
מי שכמעט נכנסו לגמר, אבל בסוף לא, ומזל שלא כי אין להם באמת כוח, הם אורי ובן. אמנם ניכר שהם כן קצת רצו להתקדם עוד ועוד במשחק, ולא באמת מאמינים ש"גמר זה לסאחים" כמו שאמרו בהדחה, אבל להכניס אותם על חשבון כל זוג אחר עדיין היה מבזבז מקום קריטי בשלישייה. וכן, יש כאן גם צדק פואטי, כי רגע אחרי שהשפלרמנים יצאו מגדרם כדי לעזור לעומר ונטע, ברמה שהם בעצמם נעקפו על ידם - בסוף הם אלה שאוכלים את הלקרדה, כמו שיעל ויוסיאל אומרים.
כמה קטנות
- למה לנטע ועומר ולאורי ובן יש עטים, שעזרו להם לחשב את המספרים במשימת המוזיאון כמו בני תרבות, אבל יעל ויוסיאל היו צריכים למרוח אצבעות על הרצפה כמו מטורפים?
- הרשו לי לא לצחוק מזה שאורי ובן שברו וריסקו כל משימה אפשרית שלא הייתה מותאמת לגודל שלהם, ובעיקר לרחם על מה שהם נדרשו לעבור במשימת הכלוב המייאשת.
- אסף ונתא הציפו חתיכת סוגיה לפני כמה פרקים, ואנחנו נשארנו ללא תשובה. אז אחרי בירור קצר: הרבים של "דלעת" זה "דלועים". לא, לא "דלעתות".
- נהמר על יעל ויוסיאל לניצחון? כן, יאללה, למה לא.