בואו נתחיל מהפרק הקודם, שם נפרדנו מכאמלה ובהירה. אין ספק שזמן המסך שהוקצב להן רימז רבות על מקומן במירוץ כך שלא הספקנו להיקשר אליהן יותר מדי. מהרגע הראשון הן דשדשו, ולולא השבר ביד של אחת מהתאומות נוי והדר (אני עדיין לא סגורה מי מהן), סביר להניח שהיו הולכות אפילו מוקדם יותר. הייתן חמודות, אך ביוש.

נחתנו בזמביה, וכבר המראנו על מה שנקרא טיסת "מיקרולייט" - משהו שנע בין טיסן לאופניים. ועל זה נאמר - אולי יש לכם ביטוח בריאות, אבל אימאל'ה תורידו אותי מהדבר המתפרק הזה. בזמן שאחד מבני הזוג שועט לו בשמיים מעל המפלים הקסומים, השני צריך להרכיב מפה אילמת לפי הנוף שמתאר לו חברו. בקיצור, משימת ווקי טוקי שבור.

המהות של המשימה הזו היא בסופו של דבר תקשורת, ולא מפתיע לראות את אייל וסיד, הילדים המצטיינים של המירוץ (ושל החיים האמיתיים) מנצחים גם פה. כולם מנכסים את היתרון שלהם ליכולות הריאליות שלהם בתור יוצאי 8200, אבל בפועל, מה שמציב אותם במקום גבוה לאורך כל המירוץ הוא קודם כל הסינכרון הטוטאלי ביניהם.

אצל זוג אחר, לעומת זאת, מדובר בתחום חלש במיוחד. כפי שניבאתי בריקאפ הקודם, מה שמפיל את עדן ואביעד הוא הפער בתקשורת. פתאום זוגות כמו בן ורן, מיכל ועומר וטלי וגילי (הקבצה ג') משאירים להם אבק והם נותרים מתוסכלים וזועמים מול המפה האילמת. טוב נו, למה ללכת לטיפול זוגי כשאפשר להתעופף מעל מפל בזמביה?

המשימה הבאה התקיימה בחוות שיקום של תנינים, ועשתה לרובנו טריגרים מיום גיבוש בחמת גדר. בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, המשימה לא מפחידה כי תנין זו חיה טורפת וקטלנית, אלא כי הם פשוט דוממים כמו פסל קריפי עם פה פתוח ועיניים מזוגגות. תנינוס, אם אתה כבר ישן אז לפחות תסגור את הפה, תודה. ממש כמו חמת גדר, המירוץ מוכיח כי חלומות יכולים להתגשם כשטלי וגילי מסיימות ראשונות (!) את המשימה, כשגילי כנראה תחזור הביתה עם חבר זוחל חדש. מקווה שלא יעשו לה בעיות במכס.

מי שפחות התחברה למשימה היא מיכל, מצמד האינסטגרמיות. אני חייבת לומר שהיה מדובר בקטע דבילי שאין כמותו. מיכל לא הייתה מוכנה להשתתף במשימה - כי צריך להאכיל את התנינים בבשר, וזה כאמור נוגד כל דבר שהיא מאמינה בו. לא הבנתי, העקרונות שלך הם שלא צריך לתת לתנין - זוחל טורף - בשר? מה התנין עשה לך? גם ככה הוא בשיקום, המסכן, ולא מצליח לסגור את הפה בנוסף לכל.

היה לי ברור שאם היה מדובר במשימה שבה מיכל עצמה תצטרך לאכול בשר, הוויתור שלה היה מובן והגיוני. אבל אי אפשר לצפות מתנין לציית לסט הערכים שלה, כי הוא, ובכן, תנין, והיא השאירה את עומר להיאבק לבד במשימה. אפשר לפחות לציין לטובה את עומר שהוכיחה שהיא חברה למופת. למרות ההתנהגות הלא רציונלית של מיכל, עומר לא כעסה עליה ולא הטיחה בה האשמות (אפילו שהגיע לה), ואחרי שאגרה בעצמה תיסכול רב, הצליחה איכשהו להשתחרר מזה ולעשות את המשימה לבדה. סחטיין.

המשימה הבאה הייתה משימת דו-קרב שבה צריך להיחלץ משק תלוי על עץ, כמו מלכודת סטריאוטיפית בסרט מצוייר. וכאן הגענו אל הגיבורים הטראגיים של הפרק - בן ורן. לא התייחסתי אליהם יותר מדי עד עכשיו, אבל אחרי הפרק הזה קשה שלא להתאהב בהם. לאחר שלושה סיבובים שטלי וגילי ספגו תבוסה, בן ורן, צדיקים בסדום, הבינו שזה לא כוחות וויתרו להן על הקרב, מחזה נדיר מליקוי חמה. בדרך כלל זוגות שומרים בקנאות על מקומם במירוץ ונכנסים להיסטריה כשאחד חלילה עוזר לזוג אחר. אבל בן ורן לא איבדו צלם אנוש, והבינו שהמשחק לא שווה כלום אם אתה מאבד את עצמך. הם הקשיבו ללב ולמצפון שלהם, אבל לצערנו הרב, הקארמה לא השיבה להם באותו מטבע. מה שנקרא - צדיק ורע לו.

בהתחלה הם שמרו על אופטימיות, לא נתנו לחיוך לרדת מהפנים - "עזרנו לטלי וגילי!", "תעשה טוב, יהיה טוב!" - אבל עוד זוג מנצח, ואז עוד זוג ועוד זוג. בעוד זה מדבר, וזה בא. זה כבר נהיה אבסורד, ניסים ואוראל בקושי הבינו את המשימה ואחרי שתי שניות כבר השתחררו לעבר המשימה הבאה. המעשה הטוב של בן ורן עלה להם בהרבה מקומות, נכון לעכשיו הם נמצאים במקום הלפני אחרון, כך שאיבדו את הפער שצברו בהתחלה. אבל למרות זאת, אני עדיין חושבת שעשו את המעשה הנכון. הם הוכיחו שיש להם לב זהב, ורוב הסיכויים שזה ישתלם להם בדרך זו או אחרת.

בפרקים הבאים של המירוץ למיליון: גילי והתנין חווים משבר ביחסים, בן ורן עוזרים להומלס גידם והוא שודד אותם ובורח עם ה"פרס מתנת" שלהם ומיכל מסרבת להשתתף במשימת חלוקת אוכל לילדים רעבים באפריקה כי אין מנות צמחוניות.