הזוגות של "המירוץ למיליון" אולי חשבו שהיה להם חם במרוקו, אבל רק בקטע המירוץ הנוכחי הם גילו חום אמיתי מהו. בארבעת הפרקים האחרונים חרשו עשרת הצמדים שנותרו את סנגל: ארץ המוניות השבורות, האנגלית השבורה, וכפי שראינו, גם הארץ ששברה את רוחם של כמה משתתפים. אבל לפני שנדבר על השבורים - או יותר נכון, השבורות - נעסוק באלה שסנגל דווקא עשתה להם טוב. ואם עוד לא צפיתם בפרק ההדחה (ששודר אמש), היזהרו! הריקאפ מכיל ספוילרים.
נתחיל בטופ: אחרי שקטע המירוץ הקודם עשה להם את המוות, עידן וגיא הגיעו הפעם ראשונים לנקודת הסיום - ופייר, מגיע להם. כבר הבנו שמשימות ה'מחט בערמת שחת' מתאכזרות באופן מיוחד לגבר וגבר; אפשר היה לראות את הפוסט טראומה שלהם מרימה את ראשה במשימת הדגים, כשהם היו צריכים למצוא את הסירה הנכונה בתוך צי של סירות. אבל בקטע המירוץ הנוכחי, לשמחתם הרבה (וגם לשמחתי), רוב המשימות היו משימות של כישורים. אז נכון שהם ספגו קצת השפלות במשימת הכדורגל, אבל בסך הכל אפשר לומר שעידן וגיא - הוא החלים לא רע מהפציעה ההיא, יש לציין - הפציצו. זה נכון במיוחד לגבי המשימה האחרונה, משימת הריקודים, שבה הם תקשרו זה עם זה בצורה מושלמת. רק הערה אחת: אני האחרונה שרוצה לצדד בסהר, אבל הוא צודק במה שאמר לגיא. לשים עצור לזוג הכי חזק זו אסטרטגיה לא חכמה במיוחד (ועל העניין הזה עוד ארחיב).
הכחולים כבודם במקומם מונח, אבל הכוכבים האמיתיים של קטע המירוץ הזה הם ליאור וספיר - שמתמודדים כרגע ראש בראש עם מודי ומיקי על תואר "הזוג האהוב עליי". הם התחילו את התוכנית כזוג חלש, אבל עכשיו אפשר לומר שהם ניערו מעליהם באופן סופי את הטייטל ההוא - וכבר כמה וכמה פרקים נמצאים בחלקה העליון של הטבלה. והם אפילו מספיקים לאכול ספינג' בין משימות. מה שנקרא, לוקחים את זה בהליכה. לא היה רגע מספק יותר בתוכנית מאשר הרגע שבו הם נרשמו ראשונים למעבורת, לפני סהר ויפתח, שאמנם רצים מהר אבל בלי לראות לאן (כן, אני קצת הייטרית. תכף נגיע לזה). בלי קשר לזה, אני חייבת לומר שבתחילת התוכנית ציפיתי שליאור וספיר יהיו "הזוג הרעיל", כי בכל עונה של "המירוץ" חייב להיות זוג שמתנהל רק בצעקות והטחת עלבונות. ובכן, מתברר שבעונה הנוכחית אין זוג כזה, וליאור וספיר הם בכלל ההפך הגמור. הם מבינים אחד את השנייה, הם מצחיקים אחד את השנייה - ופשוט כיף לראות אותם.
ונעבור למי שהגיעו במקום השלישי לנקודת הסיום, לי ואן, שגם הן מוכיחות את עצמן שוב ושוב כזוג חזק וכאיום אמיתי (איך יכול להיות שהן עוד לא קיבלו עצור?). בשלב הזה זה כבר ברור שהן לא מצליחות במקרה, הן פשוט טובות מאוד במשחק הזה. במיוחד במשימות הפיזיות, משימות שבדרך כלל מקנות יתרון למשתתפים הגברים - אבל האחיות התכלת פשוט מתקתקות אותן אחת אחרי השנייה, עם אנרגיות טובות ועם מינימום תלונות: החל ממשימת האבטיחים הארורה (לא הייתי מסוגלת לגרור את העגלה הזו גם אם חיי היו תלויים בזה) ועד למשימת הכדורגל, שבה לי הראתה כישורי שוערות מפתיעים. זה נכון שהיופי שלהן, שהוא כמובן פריווילגיה של ממש בחיים האמיתיים, מהווה פריווילגיה גם בתוך התחרות; כל גבר מקומי שהן פונות אליו בבקשה לעזרה נופל עוד רגע מהרגליים. אבל בסופו של דבר, הן ראויות לכל הקרדיט.
והנה הגענו לזוג שהסתפק במקום הרביעי, סהר ויפתח, ומה נגיד? את הדייסה הזו הם בישלו לעצמם. לאורך התחרות התעצבו כמה מגמות: האחת - סהר ויפתח דפקו קטעים מסריחים לזוגות אחרים, ויצרו לעצמם תדמית שלילית, שנדמה שהיא די רווחת; השנייה - הם פשוט היו טובים מדי, ובאופן משמעותי ובולט מדי, מה שהפך אותם לזוג שכל הזוגות האחרים רוצים להפיל. סהר ויפתח כל כך נעולים על הצורך להיות ראשונים בהכול - ויותר מזה, להשוויץ בראשוניות שלהם - כך שהם לא מבינים, אפילו אחרי שני עצורים, שהצלחה יתרה יכולה להיות דבר רע. הרי המשחק הזה הוא גם משחק חברתי. נכון שכדי לנצח בו צריך לשחק אותה במשימות, אבל צריך גם להיות נחמד ליריבים שלך, כדי שיהיה מי שיעשה לך טובה ברגע קשה (וגם כי זה פשוט אנושי). בכל מקרה, נראה שאף אחד כבר לא מעוניין לייצר ברית, ואפילו לא ידידות, עם סהר ויפתח. כן, ברור שלשים להם עצור זה מהלך מטופש - כלומר, זה לא אסטרטגי. אצל כל הזוגות שבוחרים לעכב אותם, המהלך הזה מונע אך ורק מאגו ומיצר נקמה. אבל אם תשאלו אותי, הנקמה במקומה.
אחרי צמד ירוק אחד הגיע ליהודה צמד ירוק אחר, איציק ואסתי, שאמנם לא היו במיטבם בקטע הזה של המירוץ אבל תפסו לעצמם מקום טוב בחמישייה הראשונה. והאמת היא שלא קרה איתם שום דבר יוצא דופן בפרקים האחרונים: הקטע הכי מסעיר היה כנראה הנאום המיסיונרי (והשנוי במחלוקת) בנקודת הסיום. הגיע הזמן שהם יחזרו להוביל על כולם בפער, או לחילופין שיתחילו לריב - או לפחות להתמרמר קצת - פשוט כדי שיקבלו יותר זמן מסך. למקום השישי והמכובד הגיעו אודי ומתן, שבפעם הראשונה במירוץ לא היו מסכנים ועצובים - ותכלס, אחרי שהם הרגישו מטומטמים לאורך כל כך הרבה משימות, באמת מגיעה להם תחושת הצלחה. ובכל זאת, הם סיפקו לנו כמה רגעים טיפשיים להפליא כמו שרק הם יודעים לעשות; ראו ערך הביטוי החדש "רגליים שמאלניות" ו"תראה אחי אשכרה אי באמצע ים". אם הם לא היו קיימים צריך היה להמציא אותם.
ואם אודי ומתן תהו לאן נעלם הנאחס שלהם, ובכן, מצאתי אותו - הוא אצל ענבר ואבישי, שלאורך קטע המירוץ הזה קרה להם כל דבר רע שרק יכול היה לקרות (אולי השם לא כזה טוב אחרי הכל?). זה התחיל בנהג שהתברבר, ואחר כך בנהג שנתקע לו הבגאז', ובהמשך המעצר השערורייתי במסגד - סנגל ממש לא באה בטוב לצמד הבז'. ויותר משריחמתי על ענבר ריחמתי על אבישי, שבניגוד למה שמצופה ממנו כדמות ריאליטי, לא עושה שום דבר במטרה לעורר רחמים, להצחיק, לעצבן, להתסיס, או באופן כללי למשוך תשומת לב - ובדיוק בגלל זה הוא מקבל את כל תשומת הלב שלי. כמה שמחתי כשהוא קיבל את הרגע שלו לזרוח במשימת הכדורגל. ושאפו גם לענבר, שזכרה את מה שאמר לה נהג המונית על אנדרטת הרנסנס (מרגע שהיא הופיעה באחד הפרקים הקודמים, כבר היה ברור שהאקדח הזה עוד יירה במערכה השנייה).
וכמו שענבר ואבישי הצליחו איכשהו להינצל מסכנת ההדחה, ככה גם מודי ומיקי - שגאלו את עצמם מהמקום האחרון ברגע האחרון, וסיימו במקום השמיני. זה היה קטע המירוץ הכי קשה שהם חוו עד עכשיו. הם התחילו אותו במקום מעולה, ובגלל השתלשלות האירועים המצערת במשימת האבטיחים - זה היה קשה לצפייה, לא מדברים על זה - הידרדרו לתחתית הטבלה. את הפער הזה הם תכננו לצמצם במשימת הניווט בזכות הצרפתית (המחרמנת, יש לומר) של מיקי, אבל בגט נעדר אחד גרר אותם שוב למטה. בשלב הזה כבר התכוננתי נפשית לפרידה הכואבת, אבל אז מיקי שלף את הברקת העונה, כשבמשימה האחרונה - אחרי שתי אותיות בלבד ושלוש דקות בדיוק - הוא הבין מהי נקודת הסיום. ולצד ההתלהבות, בכל זאת צריך לומר שזה היה קצת מוזר שמודי ומיקי לא גילו את התשובה לעמית ורותם. בעולם מושלם, הם היו נוסעים ארבעתם ביחד לפגוש את יהודה; או במילים אחרות, את ההדחה הזו היה אפשר למנוע.
אבל רגע לפני שנדבר על ההדחה, חובה להתייחס לחסי וירין, שכרגיל הגיעו לנקודת הסיום במקום הכמעט-אחרון. נראה שבשלה העת לדבר על הדפוס שמתחיל להרגיז אותי (ומרגיז גם הרבה צופים אחרים): מה נסגר עם זה שרק חסי עושה את המשימות הפיזיות? רק בפרקים האחרונים האישה הזו גררה עגלת אבטיחים, סחבה סל בגטים על הראש וגם תפקדה כשוערת במשימת הכדורגל (או לפחות ניסתה... מי מספר לה שלפסק את הרגליים זה לא מה שימנע מהכדור להיכנס לשער?). ואל לנו לשכוח שהיא גם טיפסה על הקרחון אי אז באיסלנד ועשתה את המסלול המאתגר במשימת הנסיך והנסיכה. יכול להיות שחסי היא זו שמתנדבת, יכול להיות שירין פשוט מפונקת, ויכול להיות שיש לדינמיקה הקבועה הזו איזושהי סיבה מורכבת אחרת שלא מראים לנו על המסך - כך או כך, בשלב הזה של התוכנית אני כבר מצפה לאיזשהו הסבר. מעניין אם הוא יגיע לפני שהוורודות יודחו מהתחרות.
ניסיתי להדחיק, ניסיתי להכחיש, אבל אין מה לעשות - עמית ורותם הן שהגיעו אחרונות לנקודת הסיום. ולצערי הרב, זוהי לא נקודת סיום ללא הדחה. זה היה ברור שהכתומות לא יזכו במיליון השקלים, אבל הנחתי שהן יגיעו לפחות לשישייה. אולי בעצם "רציתי" היא המילה הנכונה כאן. הרי עמית ורותם בשום שלב לא היו מהזוגות שנוח להם (כמו לי ואן, למשל), ובמשך התקופה שלהן במירוץ הן כנראה הזוג שעבר הכי הרבה טלטלות רגשיות: משיחוק למשבר, ממשבר לשיחוק, וחוזר חלילה. הפעם, המאזן היה לטובת המשברים - דרמת האבטיחים ודרמת הבגטים (וגם כאן יש אחת שתמיד היא זו שסוחבת) - והמשברים האלה הם שבסופו של דבר הובילו לסיום הדרך שלהן במירוץ. זה מבאס לאללה, אבל אני בטוחה שעוד נראה אותן. הן נולדו בשביל להיות בטלוויזיה.