העונה השביעית של המירוץ למיליון התחילה בסימן של "יאללה בואו נתחיל כבר" ואין מאושרת ממני בתור צופה שאחרי הפסקת הפרסומות השניה כבר נמס לה המוח. לא היו אילוסטרציות מפוצצות לתעודות הזהות, היה מספר נמוך יחסית של טסטות פר התרחשות וסצנות חיפוש מונית מייגעות נשארו במקומן הראוי, שהוא רצפת חדר העריכה.
גם הליהוק השנה ראוי לשבחים בעיניי, כשנראה שאין אפילו זוג סחלה אחד. כשתעודות הזהות נגמרו שאלתי את עצמי "רגע, אין שני דוגמנים שנראים אותו דבר בשם שלומי? אין זוג חברות פרווה שהן החברות הכי טובות מהצבא ואיזה צחוקים יש לנו חחח? אין מאתיים דוגמניות אינסטגרם עם בריכה בבית ויש רק זוג אחד כזה? וואו".
אמרנו שאין זמן לבזבז, נכון? אז הפעם פוליטיקת הזהויות השתכללה כשכל זוג יכול לפרנס נבחרת של עלי תאנה בריאליטי אחר. גם תאומים - וגם גייז! גם דוגמניות - וגם בנות למהגרים מקונגו וניגריה! גם ערביות - וגם ערביות! מצטיינים במיוחד הם: אייל וסיד (מסווגים כחנונים מ-8200 אבל הכי הומואיות רעות), טלי וגילי (אמא של ירדן מהעונה הקודמת) על תקן המבוגרות שבא לי לחבק אותן על כל מה שהן אומרות, וניסים ואוראל, האחים שהם כרגע האנדרדוגים וגם הפייבוריטים שלי. הליהוק שלהם מושלם כי מדובר בזוג שמייצג את רוב מי שאשכרה יושב וצופה בתכנית הזאת. הם לא בכושר, אין להם אינסטגרם מתוחזק עם אלפי עוקבים והם לא יכולים להפסיק לחשוב על אוכל -ממש כמוני (גם אני הייתי שואלת אם להביא טוסטעים).
בואו נודה בזה, אף אחד לא אוהב את המשימות שיש בפרק הראשון בישראל. המקום הכי סקסי ואקזוטי שיש לנו להציע זה פארק פרס בחולון, אז כיאה לפרק זה, את המשימה הראשונה התחלנו במשכן הכנסת. העניין עורר מיני סערה כשהתברר שמדובר בפרסומת סמויה לכנסת ישראל (דבר שלא מובן לי כי זה לא שיש לי כרגע מוסד דמוקרטי אחר לבחור בו).
משימות גובה תמיד מוציאה מאנשים את הג'ורה, שזה מצחיק בהתחלה ואז נהיה פורנו סבל. הכי קשה היה לראות את טלי וגילי נאבקות במשימה פיזית, שגרמה לי לחשוש שהירך שלהן תצא מהמקום. למען השם, זה לא כוחות לתת להן להתחרות ככה מול צעירולים במכנסי ריצה ודוגמניות אינסטגרם בטייץ.
ואם כבר דיברנו על הכוכבות האינסטגרם מיכל ועומר, בהתחלה חשבתי שיהיה מדובר בזוג משעמם אבל הן אולי היחידות בפרק שהועילו בטובן לספק אקשן וג'וס בניחוח גזעני. כנראה שמיכל לא שמעה מימיה מישהי מדברת בערבית, כי היא הייתה בשוק מהעובדה שכאמלה ובהירה דיברו ביניהן בערבית. היא יכלה לצאת מזה יפה אבל טרחה לציין שזה כיף כי מסתבר שלדבר ערבית זה "עממי" ו"שכונה". בדוק היא מהאלה שאומרות למלצר במסעדות ערביות "היה אח'לה!" עם ח' שנשמעת כמו שיעול.
למשימה שהתרחשה בפרדס הזוגות השתנעו ברכבי סקודה SUV. שמעתם? סקודה SUV! איזו התרגשות! וואו, איזה בגאז' גדול! והוא נפתח אוטומטית, וואו! כבר מעדיפה פרסומת לביטוח לאומי. המשימה בפרדס הייתה מהסוג המעצבן ומורט העצבים, כשאתה רואה זוג שעה מנסה להוליך סלסלת פירות על מסילה באמצעות שני מקלות. לא, זה לא נראה קל מהבית, זה נראה מעצבן. מתי מגיעים כבר לנתב"ג?
אחרי דקירת סלסלות תפוזים שהרגישה כמו נצח, הזוגות נסעו לתל אביב והתבקשו לצעוק על אנשים ברחוב בבהלה "אתם טסים ב24 השעות הקרובות?!". הזוג שמצא בן אדם כזה, יכל להעניק לו תלושים לדיוטי פרי (אכן תוכן שיווקי משובח העונה) ולהמשיך אל נקודת הסיום. אני לא יודעת מי הסדיסט שמיקם את המשימה בכיכר הבימה, איפה שאנשים מוציאים 30 שקלים על קפה אז לא יודעת מאיפה יצליחו לממן כרטיס טיסה. הלב יצא אל ניסים ואוראל, שבאמת היו אבודים בתל אביב. רגע לפני זה, השתפכו שניהם במונית על הישראלים החמים וטובי הלב. אותם ישראלים היו פחות נחמדים כשהפריעו להם לכתוב את סדרת הרשת האקספרמינטלית שלהם על הלפטופ בנחמה וחצי. כשהם הגיעו אחרונים התאכזבתי ורציתי לזרוק על המסך את התפוזים מהמשימה הקודמת. מה הגיעו אחרונים? זהו?
ואז קרה משהו שלא חשבתי שאי פעם יקרה - ושמחתי שמדובר בנקודת סיום ללא הדחה. בדרך כלל שולפים את הקלף הזה יותר מאוחר כשבא לך כבר להקיא מאותם זוגות, אבל הפעם היה מדובר במהלך משמח ואפילו מבריק. זה באמת תמיד מבאס להיפרד מזוג על הפרק הראשון כי אפילו לא הספקת להכיר אותו. אז בקיצור - יש!