המשחק התחיל, הציפורניים נשלפו, המחנות החלו להתגבש והפערים הכלכליים החלו לתת את אותותיהם. מנהל הפרויקט דומיניק נאלץ לספוג את האש על חלוקת המשכורות הלא שוויונית, אבל הוא רק שה תמים שנקלע לסיטואציה. מי שהפרה את האידיליה הייתה דווקא תושבת אחרת, במעיל שחור ושיער סתור, מי שבילתה את השבוע בראש הטבלה והחלה לסמן את עצמה כנבלית הבכירה של העיר. בכל זאת, אף אחד לא אוהב בעלי הון.
לסיגל קשה לשחרר. קשה לה לשחרר כסף, זה ברור. היא לא סתם בונקר, היא מקלט אטומי. קשה לה לשחרר גם מבית השותפות ששכרה, והכי הכי קשה לה לשחרר את שתי השותפות-נתינות שאספה לה. מעבר לשילוב המקומם של עושר מופלג (לפחות במונחים של כותב ב-mako) וקמצנות, האינסטינקט המחנאי של סיגל הכתיב את הטון. היא בנתה ברית ברגע הראשון, ומאז כל מה שהיא עושה הוא לחזק אותה. שאר הדיירים שלא הספיקו לייצר בריתות נשארו מאחור, וגילו ששלישיית הבנות תפסו פער על כל התושבים.
סיגל ביססה את מעמדה כרעה התורנית כשהכריזה שתרוץ לחטוף שוב את הבית וגם תקפיץ את המחיר, לא אכפת לה שכולם התפוצצו. היא מתבצרת עם הבנות שלה בבית, באופן מעשי *מרחיקה אותן משאר הדיירות*, ומחדירה בהן כל הזמן את תחושת "אנחנו נגד העולם", בתיבול חריף של "זה רק משחק אז בואו נהיה רעות". אבל מה שהגדיש את הסאה הייתה ההחלטה האומללה של דומיניק לצ'פר אותה ב-7,000 שקלים בלי שום סיבה נראית לעין. אפשר לבוא בטענות לדומיניק, שישן כל הלילה ולא התעדכן בחלוקת העבודה במשימה, אבל למה לתקוף את הגולדן רטריבר המתוק הזה כשאפשר לפתוח עיניים על סיגל, אפילו שהיא מזהירה אותנו לא לעשות זאת. דודו שטף אותו על החלוקה (כואב לו על שרי, לא על עצמו), אבל מהר מאוד חזר להניח את אישוניו על הבונקראית שלא יודעת לשחרר.
דודו מיצב את עצמו כאלטרנטיבה המרכזית של סיגל, ולא סתם אלטרנטיבה אלא ממש תמונת מראה: הוא בזבזן יותר משסיגל קמצנית. כל כך בזבזן, שבתחילה היה נראה שהוא לא ממש מבין את המשחק, בטוח שהוא עשיר כי הוא מבזבז הכי הרבה כסף. אבל אחרי כמה ימים התברר שכמה שהוא נדיב, ככה הוא גם יודע לשנורר. ההחלטה להעניק לסמי 8,000 שקלים בכניסה נראתה הזויה ברגע הראשון, אבל הוא קנה בכך בן ברית שחב לו את חייו, והוא ידע לנצל את זה טוב טוב, לפינוקים ונאמנות כאחד.
כך, בזמן שרוב הדיירים עוד מסתובבים בעיר ומפלרטטים עם פינק בחנות הבגדים, שתי בריתות מרכזיות התגבשו זו מול זו - ברית הברזל האמיצה של סמי ודודו, והברית הרעועה בהנהגת סיגל. אתם יכולים כבר לנחש באיזה צד אני. כנראה שסידורי השינה באמת שינו את הגורלות, כי תושבי האכסניה נראים תלושים במערכה החברתית המתגבשת (וגם קופחו במענקים הכספיים שהצופים העניקו). הניסיון של שרי ומנואל לגייס את לימור לשלישייה, כמו האובססיה של כל העיירה לבית השותפים מראים שיש חשיבות גדולה לאיפה אתה ישן, ועם מי. אגב, אם כבר דיברנו על המתח המיני-רובוטי, חייבים לציין את הפלרטטנות השועלית של ג'קי, שלא הסתפק בפינק והחליט ליפול גם על גולדי. לא אתפלא אם הוא בהמשך נתפוס אותו מתמזמז עם העץ הגדול ומסביר לו שיש בנאדם שם בפנים. מצד שני, מדובר בעץ סקסי מאוד, אז לא נאשים אותו.
שלוש השותפות נמצאות כרגע בראש הטבלה תודות למענק שקיבלו הודיה "אין מספיק מעילים צהובים בעולם" ונטע, ודודו וסמי מהצד השני. הבנות החמודות מהאינסטוש מול שתי האוחצ'ות המזדקנות שמקללות במרוקאית. אפשר להבין מדוע הצופים נמשכו לשני הקצוות. באמצע, בין שני הצדדים הניצים, ניצב דומיניק המלאכי, מי שנראה כמתמודד החזק ביותר על לב הצופים (והמענקים הנלווים). הוא חטף קצת אש על החלוקה הבעייתית של כספי המשימה, אבל הטעויות נעשו, לפחות על פי הפרק, בתום לב, ואפילו זכינו לראות אותו מתייסר ומרגיש אשם. דודו נראה גם הוא כמו פייבוריט לקבל מענקים שבועיים (ולבזבז אותם מיד). דווקא סיגל, שניצבה בראש הטבלה, מתחילה להיקלע לצרה. החסכנות לא הוציאה אותה טוב, גם לא הלוחמנות-כלומר-בריונות שהפגינה. כל העיר פותחת עליה עיניים, הצופים בוודאי, אפילו קורין. אם היא רוצה לשרוד בעיר עוד זמן רב, היא תצטרך לשמור חזק חזק על שתי השותפות הפופולריות שלה. אבל סבבה, היא בונקר, היא לא תשחרר.