איזה כיף, רומי איז באק אין טאון! כמו אלף הפעמים שבהן ניצלה מהדחה, גם הפעם רומי "בומרנג" גיאור מצאה את דרכה חזרה למשחק איכשהו, והיא טעונה מאי פעם. מה זה טעונה? בואו רק נגיד שהיה אפשר למלא את הסוללה של מר בראון, בלאק, גולדי ורד בעזרת האנרגיות השליליות שלה על לימור. לא ברור כל כך מה מקור העצבים. נכון, לימור היא לא בדיוק טלית שכולה תכלת והיא חטאה מדי פעם ברכילות, אי נאמנות והשחרות כאלה ואחרות, אבל מכאן ועד לצהול כשאת נועלת אותה בתא הכלא? לא הגזמנו?
עוד לפני כן, התושבים התחלקו לאזורי המגורים השונים תחת הסנקציות החדשות: בסוויטה מעתה יוכלו להתארח רק שני תושבים וכך גם בבית, מה שגרם לילד הדחוי של הכיתה, דודו ונונו, להתהמלס בלית ברירה. להתהמלס, למסות - אפשר כבר להגדיר את 2025 כמחיית השפה העברית. כל כך הרבה פעלים נכנסו לחיינו בחודשים האחרונים, וספק אם יימצא להם שימוש לאחר מכן, אבל היי, העיקר שהעשרנו את אוצר המילים.
ככה הגענו למצב שבו שבועיים לפני הגמר, יש תושבים שגילו את חיי הפאר בעיר לראשונה: דניאל שנכנס לראשונה לבית, ולימור שנכנסה לראשונה לסוויטה. לימור, אגב, כל כך התלהבה מהאמבטיה עד שדודו (שיפוצניק, להזכירכם) הבטיח שיבנה לה אחת כזו, במה שמסתמן כהבטחת הבחירות הכי פחות אמינה שנשמעה כאן - וששמענו כבר לא מעט מהן בחודשים האחרונים.
אז חוץ מלעשות חיקויים של נחש, רומי הגיעה כדי לזרוע רוע (בשיר המקורי זה בכלל לבלוע, אבל סלחתי) ולהוכיח לכל התושבים שממש, אבל ממש לא כדאי להם לסמוך על לימור. חוץ מזה, יש גם איזה עניין לא פתור עם דומיניק, שלדבריה היה יכול להציל אותה אבל הושפע ממערכת היחסים שלו עם אליסה ולכן הקריב אותה על מזבח הטבלה והביא להדחתה.
הראשונה להיות מושפעת מהלחצים של רומי היא כמובן נטע, שבעצמה מתחבטת בשאלת הנאמנות של לימור כבר כמה ימים. החרדות של נטע מקבלות תוקף כשהיא מקבלת במשחק המונופול הזדמנות להתקשר לחברה מהבית, בשיחה שלא מושמעת לנו, הצופים. אנחנו כאמור לא יודעים מה קרה שם, אבל מה שאנחנו יודעים זה שנטע סיימה את השיחה הזאת בוכייה. כלומר את השיחה הזאת וכל שיחה שנטע קיימה מתחילת התכנית.
אז מה החברה של נטע אמרה לה, ולמה לא השמיעו לנו את זה? לאיש שבקיר פתרונים. בכלל, לא ממש ברור לי מה האנשים שמחוץ למשחק רואים - כולל רומי, שעשתה בינג' על התכנית בסופ"ש לדבריה - והתושבים שבפנים לא. נראה שבשלב זה כל התושבים בעיר כבר הגיעו לנקודת הרתיחה שלהם ומחפשים סיבות על מה להתעצבן ולכעוס, גם כשזה לא ממש מוצדק, בלשון המעטה.
חוץ ממנה גדושה של דרמה, משחק המונופול העירוני סיפק גם כמה רגעים קומיים ובראשם העובדה שהתושבים המסכנים נאלצו להמשיך לשחק גם תחת הגשם. אמנם סידרו להם מטריות ומעילים בצבעים מסנוורים, אבל לקפץ על טרמפולינה או לרוץ בתוך גלגל לא נראה כמו הדבר הכי כיף לעשות כשיורד עלייך גשם. אה, והייתה גם הגרלת הכספות, שסידרה לכמה תושבים מקום במעלה הטבלה, אבל נראה שהכסף, מה שהיה אמור להיות המוטיב המרכזי במשחק, הפך כבר לעניין שולי בין כל הדרמות ומבחני הנאמנויות.
ובקטגוריית הדברים שממש, אבל ממש לא ראינו הפרק: המשך החברות/רומן בין סיגל להודיה, דבר שבהחלט בלט בחסרונו והבעת דעה כלשהי מצד דודו ונונו, שלחוץ מלצעוק "הוא אסטטרג!" לכיוון דודו קובי מדי פעם, לא ממש משמיע את קולו, וחבל שכך. כבר קיטרתי כאן על האכזבה שלי מדודו, שנכנס על תקן זכר-אלפא והתגלה כבקושי "זכ", אבל השתיקה שלו בלטה עוד יותר הפרק לנוכח מופע האימים של רומי.
הפרק הסתיים במענקי הצופים, שהמשיכו את המגמה של השבוע שעבר וגם הפעם בחרו שלא לצ'פר את אודטה. עכשיו בואו, דודו קובי הוא אמנם שיפוצניק בעל שם והכל, וג'ו פעמוני בכלל, אבל לא לתת מענק לאישיות הכי מפורסמת בעיר הזאת זה כבר רוע לב של ממש. איך אמר אחד, יאיר לפיד, מה קרה לנו?