2025 הפכה למחזמר של רומי גיאור. פעם היא בוכה, פעם היא צוחקת ולפעמים היא גם מזילה דמעה, למרות שעדיין לא הגיעה זמנה ללכת. רומי הפכה לפייבוריטית שלי דווקא בזכות התנודות הרגשיות החדות שהיא חווה: כשהאיש שבקיר שואל אותה איך היא הגיבה לכך שלא פחות מ-5 תושבים בעיר בחרו למסות אותה ובכך לדרדר אותה למקום האחרון בטבלה (שוב!), היא מצחקקת ומספרת שנכנסה למקלחת ושרה לעצמה. 5 דקות אחר כך היא כבר מתפרקת בבכי אחרי הוויכוח המי-יודע-כמה עם דודו, בסך הכל בחורה יציבה.
מי שעוד חשף נפש מעורערת הפרק היה דומיניק, שבכי כמו שלו בעזיבה של מנואל לא ראינו מאז הסצנה האלמותית ההיא של אליאב אוזן, נופר מור ודנית גרינברג בהאח הגדול. מנואל אמנם הייתה לדומיניק כמו אחות גדולה, מקועקעת ומגניבה, אבל מכאן ועד להתייפח בבכי בזמן שהיא עולה למונית הצהובה המרחק גדול מאוד.
אז למה באמת מנואל עזבה את 2025? אני לא יודעת, אבל פרס יוגרל בין הקוראים שיצליחו לפרש משפטים סתומים כמו ה"העיר הזאת חיבקה, עטפה והטביעה אותי" או "זהרתי בדרכי גם ברגעים הכי כבויים שלי" שמנואל שיבצה בנאום הפרידה שלה מהאיש שבקיר. מה קרה לתירוצים הישנים והטובים כמו "אני מתגעגעת הביתה" או "בא לי כבר ללכת להשקות"? מנואל, היית חמודה מאוד אבל לצערנו משולש האהבה הגדול של העיר הזאת כולל את דודו, הודיה וסיגל, ולכן אין צורך בצלע רביעית.
לפרקים נדמה שהמשולש הזה הוא עוד עלילת משנה סבוכה של הכלה מאיסטנבול: לא ברור מי נגד מי, מי בצד של מי ואיפה עובר הגבול בין חברות אפלטונית למתח מיני לוהט. הדיאלוג במיטה של הודיה שהפצירה בסיגל ש"לא לנשק אחרים עם לשון" נגיד, היה יכול באותה מידה להיות גם חלק משיחה בין אלכס ופייפר מכתום זה השחור החדש. הן אגב, זוג אסירות שמנהלות רומן לוהט מאחורי הסורגים. נכון, בסביבתה של הודיה עוד מכחישים, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהחברות הזאת קצת רומנטית.
גם מערכת היחסים בין דודו לסיגל מעוררת לא מעט תהיות. הכמעט-סולחה שסיגל ניסתה ליזום תחת השפעת אלכוהול במסיבת פורים הסתיימה בעוד ריב קולני, כשהיא הזכירה לו את כל הדברים שהוא אמר עליה, כולל "הולכת כמו גבר", עלבון שעלול היה לפגוע בסיגל בת ה-13 אבל לא באדם הבוגר שהיא היום. בשיאו של הריב הזה סיגל אפילו האשימה את דודו בכך שסכסך בינה לבין הודיה, שזה כאמור, נכון אבל חמור. אין לי מושג לאן עוד יתגלגל המשולש הזה מכאן, אבל אצטט משפט חשוב שלמדתי בבית הספר היסודי וממשיך ללוות אותי עד עצם היום הזה: "מי שרב מאוהב".
ועוד שני עניינים היו לנו הפרק, שהיו אמורים לסחוט את מירב הדרמה אבל איכשהו עברו מתחת לרדאר: הרומן המתהווה בין דומיניק לאליסה והחבאתו של דודו ו', התושב החדש של העיר. נכון, המשולש דודו-הודיה-סיגל פשוט מעניין הרבה יותר - אבל חייבים לפרגן על הליהוק של דודו: סוף סוף יש תושב שהוא גם חתיך, גם רווק וגם חובש כיפה, שזה לא רק מרענן אלא גם שידוך פוטנציאלי לא רע בכלל לאחת מבנות העיר, בדגש על אחת ששמה מתחילי ב-נ' ונגמר ב-טע. יהיה מעניין.
