ביולי האחרון שודר ברשת 13 סרטם של אורלי וילנאי וגיא מרוז "פרשת אייל גולן". הסרט מיעט לחדש בפרשה, אבל עשה מעשה אחד יוצא דופן: הוא הפנה את המיקרופון אל הקורבנות (לכאורה). למרחב התקשורתי שנשלט באופן בלעדי על ידי גולן, יחצניו וחבריו (חלק הסירו עוקב מאז - ולא בגלל שטולטלו מהממצאים), חדרו לפתע נערות שהיו עד אז רק פיונים בסיפור ולקחו אותו לידיהן. העדויות המזעזעות, רצונן של המתלוננות להעיד שוב במשטרה וההודאה החלקית בכישלון של אחדים מהחוקרים הניחו את התשתית לפתיחה מחודשת של החקירה שנסגרה באופן תמוה (מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה). מאז עברו עשרה חודשים ודבר לא קרה.
לפרשת מין חדשה, לעומת זאת, לא היינו צריכים לחכות אפילו שבועיים. פרשת איה נאפה, שהחלה במעצרם של 12 צעירים ישראלים בחשד לאונס תיירת בריטית, הריחה מהחומרים המבחילים של פרשת משחקי חברה: מין בהסכמה שגולש למין שאינו בהסכמה, סרטוני מין שאינם בהסכמה, מין קבוצתי ויחס מבזה לנשים. זו היתה גרסה דחוסה של החטא ועונשו, מה שקורה כשעלילות המין של אליל המונים זוכות להרמת כתף משטרתית ולהלבנה ציבורית. אם בגולן לא נפלה שלהבת, למה שלא יחגגו אזובי הקיר? מי שמעלים עין ממה שקורה בפותמוביל, שלא יתפלא כשזה קורה בכל מקום אחר. ואם למדנו משהו מכתבת מסיבות הרווקים בבוקרשט זה שהסחי המוסרי הישראלי מסתובב עם פספורט.
כמו פרשת אייל גולן, גם פרשת איה נאפה הולידה סרט מבית היוצר של אורלי וגיא: "הצד שלה" (שהוא סרטם השני על הפרשה, ומקצתו מיחזור חומרי הסרט הראשון). וכמו הפרשות, כך גם הסרטים דומים, וגם "הצד שלה" מעמיד במרכזו את האישה, נותן לה את הבמה להציג את סיפורה ומציע גרסה אלטרנטיבית - לא רק לצד "הישראלי" אלא גם להכרעת הדין הקפריסאית.
פרשת איה נאפה היא אחת מאותן פרשות פליליות שזועקות לתחקיר עיתונאי הולם. יש בה עדויות סותרות, פרטים שנויים במחלוקת, החלטות תמוהות ומחדלים חקירתיים - ומנגד, עניין ציבורי גדול וחשיבות מוסרית וחברתית עליונה. לכן אפשר רק להצטער ש"הצד שלה" (שוב - כמו הסרט "פרשת אייל גולן") לא מביא פרטים חדשים ולא מקדם את חקר האמת (כפי שווילנאי כמעט מודה בעצמה בסיומו). באחד מרגעיו הפחות-מוצלחים, הוא אף מוסיף לקלחת ספקולציה לפיה שותפות האינטרסים הישראלית-קפריסאית תרמה לשחרור הישראלים - אבל לא טורח לגבות אותה בדבר. הקשר בין יחסים דיפלומטיים ועניינים פליליים איננו מופרך, כמובן, אבל לחבר אותו לפרשה ללא בדל ראיה זה לא תחקיר עיתונאי; זה ציוץ בטוויטר. למה לא לטעון שהם שוחררו בגלל שרן בן שמעון אימן את הנבחרת הקפריסאית? איך אומר נתניהו על האשמות השווא שהוא זורק ביריביו - שיכחישו.
ובכל זאת, "הצד שלה" - ולצידו "האמינו לי", תחקיר יסודי ומקיף שנעשה במקביל ברשת ITV הבריטית (וראוי שיירכש לשידור בערוץ ישראלי) - חייב לעורר קושי בפני כל מי שממשיך לנופף בהחלטת בית המשפט הקפריסאי כאמת חלוטה. זו החלטה שנשענת על כרעי תרנגולת של חקירה שערורייתית, ולא נראית כמבוססת יותר מכל הכרעה שהתקבלה באותו זמן על ידי הצדדים הנצים בפייסבוק. לא חייבים "להאמין לך", כפי שמצהיר סלוגן התמיכה בנפגעות תקיפה מינית, אבל זה לא אומר שצריך להאמין למשטרת קפריסין סניף איה נאפה, שמצטיירת כיחידה לואי דה פינסית מבולבלת שחקירת אונס קבוצתי הוא מבצע גדול מכפי מידותיה ולוקה בפעולות בסיסיות כמו תיעוד חקירות והפרדה בין נחקרים. התחקירים הטלוויזיוניים מספקים שלל טעויות כאלה; הראשונה שבהן פגעה דווקא בישראלים, כשחלקם נעצרו אף שלא היו בחדר כלל. אם ברור שנפלו פגמים בחקירה, איך אפשר לטעון בביטחון מלא שלא היו כאלה שפגעו בצעירה הבריטית?
ובכל זאת, אפשר להניח במידה גבוהה של ודאות ובקול רם של אנחת ייאוש, שגם הסרטים הללו לא יניעו את תומכי הנערים מדעתם. אלה ימשיכו להגיד שיש סרטונים שמוכיחים ש"היא רצתה את זה" (אז מה אם אחד מהם מזויף, אז מה היא נשמעת אומרת להם בסרטון לצאת מהחדר, אז מה אם הוא נקטע לפני החלק שבו היא כבר לא רצתה את זה) ושבית המשפט קבע שהיא שיקרה (היא ערערה על ההחלטה, למרות שקיבלה גזר דין קל והותר לה לשוב לבריטניה, מה שצריך להעלות את השאלה: מדוע שתערער על החלטה מקלה כל כך אם היא משקרת?). הם גם ימשיכו לטעון שישנן נשים שחפצות בסקס בהסכמה עם תריסר גברים זרים. פשוט לא יצא להם עדיין לפגוש את הנשים האלו.
הגרועים שבהם ינהגו כמו ניר יסלוביץ', עורך דינם של כמה מהנערים שההזדהות שלו עם המיוצגים מעוררת קבס כנהוג בז'אנר הפליליסטי. אמש הוא ישב באולפן "הצינור" לאחר שידור הסרט וציין שהבריטית שודרגה למלון חמישה כוכבים (!) וישבה בבריכה (!!!) כשנקראה לחזור לחקירה. קשה להבין באמת איך מי שטוענת שהיא קורבן אונס מרשה לעצמה ללכת לבריכה. אפשר רק לקוות שהיא לא העזה לקרוא ספר או להשתזף, שלא ייראה כאילו היא מנסה בכל זאת לחיות כמו אדם נורמלי בשעה שעליה להסתגר בחדרה. אין ספק שבמקרה כזה יסלוביץ' היה משתכנע שהיא נאנסה ופורש מהתיק.
מידת האמינות של יסלוביץ' הובהרה בהמשך כשטען בתוקף שמדינת ישראל לא מתערבת בענייניהם פליליים של אזרחיה בחו"ל, כאילו כולנו נולדנו יום אחרי שנעמה יששכר נחתה בנתב"ג במטוס ראש הממשלה. יסלוביץ' - שגרם לראיון של מזכ"לית הסתדרות המורים בתחילת השבוע להיראות כמו נאום מרטין לות'ר קינג - לפחות טרח להבהיר בסיום שהוא "לא כומר" ולכן אינו מתייחס לעניינים מוסריים. כאילו שלא שמנו לב.
התחקירים של אורלי וגיא ושל ITV מציגים מעשה אונס קבוצתי ברוטאלי ומזעזע. הצעירה הבריטית מספרת כיצד מין בהסכמה עם אחד הנערים הפך למין שאינו בהסכמה עם חבריו, למרות דרישתה המפורשת שיעזבו עוד כשנכנסו לחדר. היא מתארת כיצד מנהיג החבורה החזיק בה בכוח בשעה שחבריו אנסו אותה ואיך הצליחה לבסוף להימלט מהחדר, משאירה מאחור את נעליה, מבועתת ושבורה. לחברתה, ששאלה אם הנער פגע בה, אמרה: "לא רק הוא". עדויות הנערים למשטרה מעלות שזו אפילו לא היה אירוע מקרי שיצא משליטה אלא מעשה מתוכנן. הם נדברו ביניהם מראש להפוך את המין לקבוצתי - הם רק לא טרחו לעדכן את הנערה, שלא לדבר על לבקש את הסכמתה. הם פשוט טמנו לה מארב.
אבל האמת היא שלא חייבים אפילו להגיע להסכמה בשאלת ההסכמה כדי להתחלחל מפרשת איה נאפה. לא חייבים לקרוא לנערים "אנסים". אפשר לקרוא להם "צעירים שעשו מין קבוצתי עם בחורה וצילמו אותה והפיצו את הסרטונים ללא ידיעתה". אני מבין שעם זה יש מי שחי בשלום.
העובדה שהסרטונים הללו הפכו לראיה מטעם ההגנה הישראלית היא טוויסט אירוני מדכא במיוחד. ועדיין, הסרטונים לבדם הופכים את הנערים לעבריינים בכוח. על דבר אחד אין מחלוקת: הם אנסו אותה לשכב איתם לעיני כולנו. אפשר להתווכח על שאלת הסקס בהסכמה מפה ועד פאראלימני, אבל הסכמה על צילום והפצת סרטונים לא היתה. בקפריסין למרבה הצער זו איננה עבירה פלילית, אבל בישראל, תודות לחברת הכנסת לשעבר יפעת קריב מיש עתיד, דווקא כן; אלא שהבריטית עצמה צריכה להגיע ולהגיש את התלונה, וכל עוד היא לא עושה את זה משטרת ישראל יכולה להמשיך לגלגל עיניים. כך, בחסות פרשנות מוטלת בספק לחוק, יכולים עבריינים להמשיך לחיות באין מפריע. עכשיו גם המשטרה הצטרפה למחנה "למה לא התלוננת".
שום דבר כבר לא יפיג את הריח הרקוב שעולה מאיה נאפה. זה ריח של תרבות מינית מקולקלת שחיה על השפלה וביזוי. אנחנו מכירים את הריח הזה. הוא עולה כאן אחת לכמה חודשים, מתפוצץ לנו בפרצוף כמו צינור ביוב. הוא תמיד מבחיל, תמיד מקומם, ותמיד מגיע עם הבטחה מהיצרן: "זה לא פלילי".
בשביל לתקן את התרבות הזאת צריך קודם כל להכיר בה. זה לא מבחן פלילי, אבל זה מבחן ציבורי. ואם ניתן לצעירים האלו, ולכל הצעירים שראו אותם חוזרים מאיה נאפה כמו משלחת אולימפית, להאמין שהצדק יצא לאור - לא נעמוד בו. זה לא הצדק שיצא לאור; הם יצאו לאור. את הצדק הם השאירו בחושך. וגם אם נניח שהכל נכון - זו היתה תלונת שווא, לא היה אונס, זה לא פלילי - הסיפור הזה הסתיים, בינתיים, בצעירה שעמדה לדין אחרי שהפיצו סרטונים שלה ללא הסכמתה, ומפיצי סרטונים ללא הסכמה שפתחו שמפניות בדרך הביתה. אין מה לדבר כאן על צדק.