אחרי שנים שנעו בין מתח סמוי לתחרות עזה ורווית יצרים, ערוצי הברודקאסט המרכזיים בעולם מתחילים לשלב כוחות. המטרה: לנצח את האויב המשותף - שרותי הסטרימינג וענקי הטק שמשתלטים על תעשיית התוכן. 

המונח FAANG מתייחס לחברות הטכנולוגיה הגדולות: פייסבוק, אפל, אמזון, נטפליקס וגוגל, שכל אחת מהן הצטיידה בשנים האחרונות בזרוע פעילות שמפיצה תכני וידאו טלוויזיוניים במודל של תשלום חודשי. יש להן משאבים בלתי מוגבלים, יש להן את הדאטה, יש להן את האזור האפור מבחינה רגולטורית ויש להן את הפלטפורמה כדי להגיע לעוד ועוד מנויים. אנליסט המדיה בן קין פרסם שרק בשנה האחרונה הוציאו ענקיות הטק יותר מ-18 מיליארד דולר על תוכן, משאירות את ערוצי הברודקאסט להתמודד לא רק עם שינויים בהרגלי הצפייה אלא גם עם הוצאות ענק בתחום התוכן והקרב על היוצרים.

בארה"ב, תעשיית הטלוויזיה בחרה להתמודד עם האתגרים על ידי רכישות ענק, מיזוגים בין חברות מדיה והקמת פלטפורמות סטרימינג לכל ערוץ ברודקאסט שמכבד את עצמו. מסתמן שהשנים 2019-2020 יהיו דרמטיות בתחום המדיה: הרבה כסף יישפך על תוכן, רכישות קטלוגים וטאלנטים עד למיזוגים והתייצבות השוק. דיסני שרכשה את FOX (והיא גם הבעלים איי.בי.סי), NBC ,CBS, ו-Warner/AT&T מתכננות השקות של שירותי סטרימינג משלהן, שיתנו מענה לתחרות הגדלה מצד ענקיות הטכנולוגיה. הבידול והפילוג בין ערוצי הברודקאסט בארה"ב הגיוני מכיוון שתעשיית הטלוויזיה המקומית רואה את עצמה כמובילת עולם המדיה בעולם כולו. המשחק שם הוא גלובלי ולא רק מקומי, ולכן מכל שרותי הווידאו שיצוצו בקרוב, רוב הסיכויים שרק שלושה-ארבעה שחקנים מרכזיים יצליחו בטווח הארוך בשתי החזיתות החשובות: תוכן ומשיכת מנויים.

שירות סטרימינג לאומי

באירופה המצב שונה. הערוצים המסחריים, שנתונים לפיקוח ולמחויבות ציבורית, החלו ביוזמה והתאגדו כדי ליצור כוח פוליטי דומיננטי שקורא לפקח ולמסות גופים כמו נטפליקס, פייסבוק, יוטיוב וכו' שמתחרים בהן באופן ישיר. גופי שידור מסחריים, ולמרבה ההפתעה גם ערוצי השידור הציבוריים באירופה, חברו יחד כדי להקים שירותי סטרימינג לאומיים שיוכלו להתמודד עם קנה המידה וההשקעה של ה-FAANG.

Freeview היא פלטפורמת הטלוויזיה הממלכתית הדיגיטלית של בריטניה שיזמו BBC ,ITV ,SKY וערוץ 4. הערוצים הסכימו להזרים סכום של כ-125 מיליון פאונד בחמש השנים הבאות כדי לנסות לנצח בקרב מול הטיטאנים הדיגיטליים. בצרפת, גוף השידור הציבורי France Télévisions מפתח שירות וידאו ביוזמה משותפת עם שני ערוצים מסחריים: TF1 ו-M6. מודלים כאלה עם שותפים מתחום הסלולר פועלים גם בגרמניה, ספרד ומדינות נוספות. הבריתות החדשות ינסו לענות על חזית גיוס המנויים אבל בחזית התוכן הקרב קשה לא פחות, כשהיתרון היחסי של ערוצי השידור הוא תוכן מקומי, שדובר את השפה המקומית, שמבין ניואנסים תרבותיים ומנסה לתת פייט על ידי קו-פרודוקציות בין גופי תקשורת שעד לא מזמן התחרו אחד בשני. כמובן שבמקביל ענקיות כמו אמזון ונטפליקס לא מוותרות בקרב על מדורת השבט הבאה ומנסות ללא הרף לזכות בקרב על התוכן הלוקאלי.

באסיה, בנוסף ל-HULU ונטפליקס (וגם אמזון ויוטיוב) שפעילות שם מאוד, יש די הרבה שירותי סטרימינג מקומיים מתחרים. YOUKU, IQIYI, LETV ,HOOQ, VIKI  הם רק חלק משירותי הווידאו הפועלים שם ומתהדרים ביותר מ-335 מיליון מנויים. ועוד לא שמעתם על המקרה המוזר של קוריאה הדרומית: ב-2016, עם כניסת נטפליקס לשוק המקומי, הקימו שלושת הערוצים המרכזיים שם, MBC, KBS ו-SBS שירות סטרימינג מקומי שמאחד את התוכן המקורי שלהם בפלטפורמה אחת. השירות POOQ הצליח וסחף יותר מ-3 מיליון מנויים (בדומה למספרים שנטפליקס גייסה באותו פרק זמן), אולם מתוך הסתכלות אסטרטגית ונחישות למנוע את ההתחזקות הגדלה של הענקית האמריקאית (שלפי ההערכות וניתוחי השוק, צומחת באסיה בקצב גובר), הם החליטו לאחרונה להתמזג עם פלטפורמת טלקום (Oksusu) שהביאה איתה לעסקה כ-10 מיליון מנויים נוספים. הפלטפורמה המשולבת צפויה להפוך, כמעט בן לילה, לאחד השחקנים המרכזיים באסיה. המלחמה שהם משיבים היא לא רק בקרב על המנויים אלא גם בקרב על התוכן מול נטפליקס, שמגדילה בתורה את ההשקעות בתוכן אסייתי, כחלק מאסטרטגיה כלל עולמית של רכישת תכנים לוקאלים.

הגידול של יוטיוב, נטפליקס ופלטפורמות OTT (הכינוי שניתן לאלטרנטיבות צפייה שאינן כוללות טלוויזיה ערוצית מסורתית, Over The Top) אחרות שאינן מוסדרות על ידי רגולציה - זאת בניגוד לשוק הטלוויזיה והכבלים בדרום קוריאה שנמצא תחת פיקוח ממשלתי - גרם לשחקנים המרכזים בקוריאה לדרוש תיקון גם בחקיקה ובפיקוח, כדי לנסות להשוות את תנאי המשחק. גם בהודו מתקיים בימים אלו דיון סביב רגולציה של שירותי OTT, בו נכללות גם פלטפורמות כמו וואטסאפ, סקייפ ודומותיהן, ובמהלך פברואר יוגש נייר עמדה ראשוני בנושא לממשלה.

לאן כל זה הולך? מצוידות בחוסן פיננסי, כוח טכנולוגי ומנוע קראטיבי, ענקיות הטכנולוגיה מנסות בכל הכוח לערער את תעשיית המדיה המסורתית. יחד עם זאת, שינויי התקופה מביאים איתם גם הזדמנות לגדול, להתפתח וליצור שותפויות שלא יכלו להתקיים בעבר בקרב ערוצי השידור. המרוויחים הגדולים מהמלחמה הגדולה הזאת, וזאת כבר בשורה טובה, יהיו הצופים.

5 מגמות תוכן שיבלטו בשנה הקרובה:

1. פורמטים הזויים מאסיה - הפורמטים האסייתיים תמיד נהנו מהצלחה ותפוצה בעיקר בתוך השוק המקומי-אזורי שלהם, אבל לעין המערבית היה קשה לעכל אנשים במסכות גרנדיוזיות (תחרות השירה The Masked Singer) או אנשים שאוכלים רהיטים (Candy Or Not Candy). ואז הגיע אתגר הנינג'ה (נינג'ה ישראל במחוזותינו). ההצלחה העולמית של הפורמט היפני (Sasuke) יצרה התעניינות גוברת בפורמטים מהמזרח, ויש לשער שבקרוב נזכה לעוד מכל הטוב הזה.

ג'וליה רוברטס (צילום: amazon)
פודקאסט שהופך לטלוויזיה. "הומקאמינג" | צילום: amazon

2. Going Global - אמנם ענקיות הסטרימינג מגלות את חשיבות ההתאמה הלוקאלית והתוכן המקומי, אבל כחלק מהמודל העסקי שלהן הרבה מההפקות בז'אנר הבידור הן עדיין קו-פורדוקציות או כאלה שמנסות ליצור אפיל בינלאומי, כשהדוגמה הבולטת היא  Ultimate Beastmaster, הגרסה של נטפליקס לנינג'ה. צפו לעוד.

3. פודקאסטים - פודקאסט הוא אחד הכלים הנוחים והזולים לאדפטציה טלוויזיונית של תכנים מצליחים. התכנים מגוונים - פשע, פוליטיקה, דוקו, טוק שואו, ואפילו פיקשן, כולם הצליחו לעבור אדפטציה מושלמת אל עולם הטלוויזיה, כשהדוגמה הבולטת היא הומקאמינג של אמזון. אחד הפרויקטים הכי מסקרנים שיצא בחודשים הקרובים הוא הפקה של HBO לפודקאסט הבריטי המצליח My Dad Wrote a Porno.

4. ילדים הם (עדיין) כוכבים -  נוסחה ישנה שתמיד עובדת, ולאחרונה אנחנו רואים הרבה יותר פורמטים ששמים אותם במרכז בלי פילטרים: מבשלים, רוקדים, שרים ונותנים תמיד את השואו הכי טוב. 

5. ריבוטים (Reboot) - השקות מחודשת של פורמטים ישנים הן בדרך כלל הימור בטוח לרשתות השידור, החל מרוזאן, שושלת ומרפי בראון שחזרו אלינו בשנה שעברה ועד אמריקן איידול וטאץ' עליז שחזרו אחרי תקופת צינון.

כנס החדשנות בטלוויזיה INTV מבית קשת ייערך בתאריכים 11-12.3. הפרטים המלאים זמינים באתר הכנס