בודקים הולכים
התגעגעתם? כי גיא זהר חזר למסך, ולשמחתינו הוא נשאר חד כשהיה. רק לפני מספר שבועות נפרדנו מתכניתו הקודמת של זהר, היום שהיה, שהייתה בין הקורבנות הראשונים של סגירת ערוץ עשר והאיחוד עם רשת 13, והנה הוא חזר אלינו עם מהצד השני שמשודרת כל יום לפני המהדורה המרכזית של חדשות כאן 11. מהצד השני היא גיא זהר בגרסה ה"רזה" שלו: עשר דקות המתוארות כטור אישי בו הוא בוחן את הדברים שהפוליטיקאים אומרים לנו ואת העובדות שמאחוריהן, או כמו שהוא מגדיר את זה: "הפער בין החדשות למציאות". אמ;לק: כל קשר בין מה שהם אומרים למציאות מקרי בהחלט. רק השבוע הוא בחן את דבריו של יושב ראש מפלגת כולנו, משה כחלון, שמוביל קמפיין בו הוא מגדיר את עצמו כ"ימין שפוי". מסתבר שממש לא מזמן, כלומר במערכת הבחירות הקודמת, כחלון דווקא טען שאין כזה דבר ימין או שמאל (היוש בני גנץ), יש רק כוחות שוק ומונופולים שרוצים לשלוט בנו. ימין או שמאל? אל תאמינו לו.
מה שעושה מהצד השני זאת בסך הכל עבודת תחקיר בסיסית, בהתחשב שיש לנו אינטרנט. כל תכנית ששודרה שם השבוע הביאה את הפוליטיקאים שלנו בצורה הכי מביכה שלהם: עסקנים קטנים, אסטרטגים גדולים ונטולי ערכים. למה הפינות האלה לא הגיעו לראש החדשות? כי לא אכפת לנו. בשבוע שעבר שודרה באולפן שישי כתבתם של עמית סגל ואמנון אברמוביץ׳ על העיר שדרות, הם פגשו את ראש העיר המיתולוגי של העיר, אלי מויאל, שסיפר להם שלמרות שהוא בחיים לא יצביע לליכוד תחת בנימין נתניהו, הוא מבין שתושבי שדרות הליכודניקים ימשיכו להיות בעד ביבי עוד זמן רב. איך אתה מסביר את הפער הזה שאלו סגל ואברמוביץ׳ את מויאל, התשובה שלו הייתה פשוטה ונוקבת: "הרבה יותר קל למכור שקר מאשר אמת". גורלה של מהצד השני היא להיות תכנית שתשכנע את המשוכנעים, תאמר אמת מורכבת לאנשים שיודעים שבחיים יש הרבה אפור, וכנראה שגם תוגדר כתעמולה "סמולנית" על ידי כל מי שלא מסכים עם מה שנאמר בה. אם בא לכם לשמוע קצת אמת על המציאות שלנו - היא לגמרי התכנית בשבילכם.
השנים החסרות
ביותר ממובן אחד חרם הוא כמו מוות, ורק מי שחווה אחד יוכל להבין את התחושה. השבוע שודרה בחדשות 12 "לא מקובל", כתבתה של יעל אודם בה היא פוגשת נשים מבוגרות שעברו חרם בילדותן. הן חזרו אל החווייה שעברו לפני עשר, עשרים ושלושים שנים, דיברו על כך שהוחרמו והושפלו ופגשו את המבוגרים שהיו הילדים שהחרימו אותן. הצפייה בכתבה לא הייתה פשוטה למי שזיכרונות מבית הספר עדיין פוקדים אותו/ה, והיה די מדהים לראות איך ה"ניסוי" הזה, שהפגיש בין התוקפים לקורבנות כאנשים מבוגרים, הצליח לעבוד כמכונת זמן ולהחזיר את הנשים המוחרמות במיל', שנמצאות בעשור החמישי לחייהן, אחורה בזמן במאית שניה.
הן חזרו להיות אותן הילדות שקראו להן "בכיינית", "שמנה", "מכוערת" ועוד 'מחמאות' שילדים טובים כל כך בלחלק. הכתבה של יעל אודם היא צעד חשוב בשיח סביב נושא החרם. אין מדרג לכאב, אבל ילדים שהוחרמו סובלים מצלקות שהולכות איתם בדיוק כמו קורבנות של תקיפה פיזית. אנחנו מדברים על חרם עם הילדים שלנו אבל השיח נשאר לא פעם גבוה וכללי, הפעם, הפנים והשמות שהופיעו בכתבה היו חזקים מכל אמירה ריקה על בריונות. שני דברים בלטו בכתבה: העובדה שרק נשים הסכימו להיחשף ולומר "כן, הייתי ילדה מנודה" מוכיחה את חוזקו של המין הנשי אל מול האגו הפריך שלנו, הגברים, והעובדה שרבים מהמחרימים סירבו להגיע למפגש עם הקורבנות מעלה שאלות כמו האם ילדים בריונים יכולים להפוך למבוגרים טובים ומכילים. הרבה שאלות, כתבה אחת, עבודה טובה.
התאומות הביצ'יות
קים קטרל וניקולט שרידן וודאי פגשו זו את זה בתור לאודישן כשלהוא, הרי יש גבול לכמות התפקידים שנכתבים בהוליווד במיוחד ל"נשים בלונדיניות, בוגרות, שופעות ומיניות". רצה הגורל ושתיהן מסמנות וי על כל הדרישות, ואם זה לא מספיק שתיהן גם בריטיות (וכנראה גם חולקות מנתח). קטרל קנתה את עולמה כאשר גילמה את דמותה של סמנתה ג׳ונס בסדרה סקס והעיר הגדולה (ובסרטים שהגיעו לאחריה). היא הייתה דמות סקסית, חריפה, שנונה וגנבה את ההצגה לחברותיה שרה ג׳סיקה פרקר, סינת׳יה ניקסון וקריסטין דיוויס, בכל פעם שהן חלקו איתה את המסך. כידוע, גניבת הדעת הזאת או סתם יחסים עכורים מאחורי הקלעים הביאו לכך שקטרל וכוכבת הסדרה שרה ג׳סיקה פרקר הסתכסכו קשות. כאשר אחיה של קטרל נפטר בשנה שעברה קטרל בחרה לא לקבל את הודעת הניחומים של SJP, וכתבה קבל עולם וטוויטר: "מעולם לא היינו חברות. תפסיקי לנצל את הטרגדיה של המשפחה שלי". כן, אין טעם לצפות לסרט נוסף של סקס והעיר בזמן הקרוב.
ניקולט שרידן עברה מסלול דומה רק בסדרה הרבה פחות מוצלחת. שרידן גילמה את דמותה של אידי בריט בסופר-סואופ עקרות בית נואשות, היא הייתה השכנה הרווקה והחרמנית שהיא גם "במפתיע" בלונדינית שופעת ודי כוחנית. הבנות של וויסטריה ליין לא אהבו אותה, ולפי השמועות גם השחקניות שגילמו אותן - טרי האצ׳ר, מארשה קרוס, פליסטי ג׳ונס ואווה לונגורי לא היו שבורות מכך שהוחלט להרוג את דמותה בסדרה. הסכסוך הגדול של שרידן היה בכלל עם יוצר הסדרה מארק צ׳רי: היא טענה שהוא הטריד אותה, השפיל אותה ואף תקף אותה פיזית - והוא טען שהיא די מדמיינת. שרידן תבעה אותו בתביעה שהסתיימה בסוג של פשרה. כאשר הסדרה הסתיימה ב-2012 והחזירה לפרק הסיום את כל הדמויות שאיבדו בה את חייהן לאורך העונות - שרידן לא הייתה שם. אז אחרי ההיסטוריה המקוצרת של השתיים, וודאי תשאלו למה נזכרנו בהן ככה פתאום באמצע 2019, והתשובה פשוטה למדי: חייהן של שתי הנשים, הלכאורה לא קשורות, ממשיכים לעבור בקווים מקבילים.
השבוע התבשרנו כי קטרל תחזור סוף סוף לתפקיד ראשי בטלוויזיה האמריקאית (אחרי תפקיד באנתולוגית האימה Tell Me A Story בשירות הסטרימינג של CBS), וזה הולך לקרות באופרת סבון חדשה של רשת FOX שתיקרא Filthy Rich (עשירים עד גועל) ותעסוק במשפחת מונרו ה"גדולה מהחיים". אחרי שאבי המשפחה, בעליו של ערוץ הדת הגדול בעולם, נהרג בהתרסקות מטוס (ע"ע אין אלוהים) הוא משאיר את אלמנתו מרגרט (קטרל), לנהל את ענייני המשפחה על הכספים הרבים שהותיר לה ולילדיו המורדים. קטרל לא רק תגלם את התפקיד הראשי בסדרה אלא גם תפיק אותה (מה שאומר עוד כסף). אז אם קטרל רוצה ללהק את התאומה הלא ביולוגית שלה זה בדיוק הזמן - כי ניקולט שרידן בדיוק הודיעה שהיא עוזבת את תפקידה בחידוש לסדרה שושלת. הסדרה שהייתה בעבר אופרת הסבון המצליחה בעולם, זכתה לחידוש אשר משודר בשנתיים האחרונות ב-the CW האמריקאית (בארץ ניתן לראות אותה בנטפליקס) ושרידן הצטרפה אליה באמצע העונה הראשונה כמגה ביץ' מהגיהנום - אלקסיס. ההודעה על עזיבתה של שרידן הגיעה במפתיע היות והדמות שלה עדיין תישאר חלק מהסדרה ותלוהק מחדש. מקורות בסדרה מסרו כי השחקנית ביקשה לעזוב כדי לבלות זמן יקר עם אימה החולה, אך בוא נגיד שלא נופתע אם נגלה שהיא לא הייתה הבן אדם הכי אהוב על הסט. בלונדיניות נהנות יותר? לא תמיד.
