חפצים חדים גדולים
האם נמצאה יורשת ל"שקרים קטנים גדולים"? דרמת האיי-ליסטריות של HBO כבשה בשנה שעברה את הקהל והמבקרים כאחד, והוכיחה שקיים צמא אמיתי ליצירות נטולות מהלכים לבנים ומלאות באסטרוגן. נזכרנו בה כי השבוע עלה הטריילר ל"Sharp Objects" - מיני-סדרה חדשה של HBO בכיכובה של זוכת גלובוס הזהב, איימי אדמס. אדמס מגלמת בה את קמיל, כתבת פלילים שהשתחררה מבית חולים פסיכיאטרי לאחר שנים של פגיעה בעצמה. עם שחרורה, היא חוזרת לעיירת הולדתה הציורית והעשירה כדי לחקור פרשת רצח של שתי ילדות, ועל הדרך להתעמת עם שדים מעברה.
המיני-סדרה החדשה תעלה בקיץ הקרוב והיא חולקת קווי דמיון רבים עם "שקרים" - גם היא מביאה למסך הקטן קאסט קולנועי מפואר, גם היא מבוססת על ספר ("חפצים חדים" מאת ג'יליאן פלין, שתורגם לעברית), אך היא בעיקר דומה בזכות העיסוק בריקבון הפנימי שקיים בחברה הגבוהה. אם זה לא מספיק, גם "חפצים חדים" בוימה על ידי ז'אן מארק, שביים את העונה הראשונה של "שקרים קטנים גדולים". בקיצור, נראה לנו שנמצא הממתק שיעיבר לנו את הזמן בכיף עד לעליית העונה השנייה והמחוזקת במריל סטריפ של "שקרים", שתשוב אלינו ב-2019.
הדב התעורר
אז בסוף כל הטירוף הזה היה בגלל מחסן? במשך אחד עשר פרקים מותחים, אפלים, מדכאים ומטרידים, ליווינו את ההתמוטטות הנפשית והפיזית שעוברת הדס (נועה קולר) ב"להעיר את הדב". הסדרה המצוינת שכתבה קרן מרגלית ("פלפלים צהובים") הגיעה לסיומה השבוע והשאירה אותנו חסרי נשימה. דרמת המתח הקטנה הזאת הושוותה לגל סדרות ה"נואר הסקנדינבי" שכולל סדרות מופת כמו "הגשר" ו"דה קילינג". הבעיה? בשונה מהסדרות ההן שהפכו ללהיטים בינלאומיים, לתחושתנו, לא מספיק אנשים ראו את "להעיר את הדב". אמנם בשיחות הקולר שלנו שמענו לא מעט תאוריות קונספירציה לגבי מיהו אותו "דב" ששולח דפים עם מידע אינטימי להדס, אבל ללא ספק מדובר בפנינה יפהפייה שכל חובב טלוויזיה צריך ברפרטואר שלו.
לחם ושעשועונים
בשבועות האחרונים אנחנו מוצאים את עצמנו צופים בעוד ועוד (ועוד) שעשועונים על המסך. אנחנו לא מדברים רק על "המרדף" המצוינת של עידו רונזבלום שמשודרת ב"כאן", במקביל אליה משודרות גם "דה וול" עם צביקה הדר ו"לעוף על המיליון". עכשיו מצטרפות לכל השפע הזה גם "קופה משותפת" עם עינב גלילי ו"5 טבעות זהב", שוב עם ברובינסקי, ואת שתיהן תוכלו לראות בערוץ 10.
אז האם הקאמבק של השעשועונים מחלקי הפרסים שלהטו כאן בניינטיז מלמד שהציבור הישראלי שבע מריאליטי? או שבעצם למדנו שצמח כאן דור שצמא לדעת עוד פרטי טריוויה אזוטריים על פרסומות משנות ה-70 ותאריכי לידה של ראשי ממשלה? לדעתנו מדובר על שילוב בין הגל הנוסטלגי ששוטף אותנו (וההצלחה האדירה של "רוזאן" היא אחד הסממנים המובהקים שלו) לבין הרצון של הערוצים לחסוך בעלויות התכניות המשודרות. השעשועונים האלה, למרות הפרסים הגבוהים שמחולקים בהם, עדיין זולים יותר להפקה מדרמות ותכניות ריאליטי ששולחות את המשתתפים בהן להחתים דרכון. בקיצור, אם אנחנו מרוויחים על הדרך עוד קצת אינפורמציה לא שימושית על טנזניה - דיינו.
כאן ואף פעם
עכשיו זה רשמי אך זה היה ידוע מראש: רשת HBO הודיעה על ביטול הסדרה "כאן ועכשיו" לאחר עונה בודדת אחת, בת 10 פרקים שזכתה לאפס באז וביקורות איומות. מדובר בכישלון גדול עבור היוצר שלה אלן בול, שיצר את "דם אמיתי" וגם את "עמוק באדמה", סדרה שנחשבת בעיני רבים לאחת מהסדרות הטובות שנוצרו. הפעם בול ספג כישלון חרוץ כשניסה לכתוב סדרה על הכל וסיים עם סדרה על כלום (מזכיר לכם משהו?).
הסיפור על משפחה פלורליסטית, רב-גזעית, עם שלושה ילדים מאומצים שמתגוררת בפורטלנד, ניסה להציג אמריקה הפוכה מזו של טראמפ - אמריקה ליברלית, מתקדמת, אינטלקטואלית וגאה. אז מתברר שאג'נדה לא מספיקה כדי להחזיק סדרה שלמה, ונשארנו עם שילוב תמות לא מספיק מעניין ומעט מאוד עלילה.
ונחזור ל-HBO - יותר מדי פעמים בשנים האחרונות מהמרים ברשת הטובה ביותר בעולם (לשעבר?) על סדרות איכות של יוצרים גדולים, מזמינים אותן ישר לעונה מלאה ואז מבטלים בקול ענות חלושה.
כמו שזה נראה כרגע, נדמה שמישהו ברשת צריך להתחיל להסתכל קדימה ולהתכונן ברצינות לעידן שאחרי "משחקי הכס" ו"ווסטוורלד".