וואי לי
אם כמוני גם אתם נולדתם בין השנים 1980-1999 (נהוג להתווכח על טווח השנים, אבל חלאס), בוודאי ידוע לכם שאתם משתייכים לדור ה-Y. מה אנחנו יודעים על הדור הזה, חוץ מהעובדה שהוא הגיע מיד אחרי דור ה-X למוד המהפכות? הפרטים די מבלבלים, אבל אם היינו אסטרולוגים אז היינו אומרים לכם שבני דור ה-Y הם אנשים שיודעים בדיוק מהם הם רוצים בחיים אבל לא מוציאים את עצמם, חבר'ה חרוצים מאוד שלא מצליחים לשמור על מקום עבודה ליותר משנה ואנשים יצירתיים שנמצאים כמעט תמיד במשבר ובחיפוש. זה עוד לפני שהתייחסנו אל דור ה-Y בישראל, בני השלושים שהדור של ההורים שלהם לא השאיר להם דירות ומונחים כמו פנסיה תקציבית ממש לא מדברים אליהם (כי אין סיבה). עכשיו הסיפור שלהם הופך לסדרה תיעודית בעלת השם המקורי וואי וואי וואי אותה יצר הבמאי יאיר אגמון (דור Y קלאסי) בליווייה של צליל אברהם. גילוי נאות: צליל אברהם פרסמה במגזין Mako סדרת כתבות מאלפת על דור ה-Y שזכתה לתהודה רבה והפכה אותה לאוטוריטה בתחום.
וואי וואי וואי מזכירה בעשייתה לא מעט מבני הדור אחריו היא עוקבת: היא עמוסה מאוד - תמצאו בה האשטגים, לינקים לאינסטוש ולפייסבוק, סטוריז, מעברוני אנימציה אינפורמטיביים ומה לא, עם זאת יש בה רצון לרדת לעומקם של דברים - אגמון יוצא בכל פרק לפגוש וואיניקים אחרים עם בעיות אחרות, ויותר מכל היא מעדיפה לשאול שאלות מאשר לתת תשובות. התוצאה, אגב, פשוט מרתקת. בפרק הראשון של הסדרה אנחנו פוגשים את שגיא ושיר, זוג מקריית ביאליק, שמגדיר עצמו בפשטות כמבולבל: הם בוגרי תואר ראשון במה שהם קוראים לו עסקים באסיה, כנראה שהם קיווי לנצל את הפתיחה של אנשי העסקים האסיאתייים אל העולם המערבי כדי לעשות את ה"מכה" שתסדר אותם, ועכשיו? הוא בכלל שיפוצניק ושניהם מחפשים עבודה. וואי וואי וואי לא מפחדת לצאת מגבולות תל אביב והגיבורים שלו הם לא קלישאות של סטודנטים למשחק שהפכו למלצרים - מדובר באנשים רציניים, כאלה שבאמת תיכננו לכבוש את העולם ואפילו לעבוד קשה בשביל זה אבל העולם פשוט לא חיכה להם. הוא כבר המשיך לדור הבא.
מלי אלקובי, חוקרת תעסוקתית של בני דור ה-Y, מתראיינת לסדרה על תקן פרשנית, היא מסבירה כי הוואיניקים באמת סובלים לא פעם בגלל טעויות שלא הם ביצעו: המדינה לא הייתה ערוכה נכון לספק תעסוקה לדור שלם של צעירים שחלמו על הייטק, העובדה ששעות העבודה בישראל גבוהות יותר מכל מדינות ה-OECD מוכיחה שלא מדובר בדור של עצלנים או מפונקים, בנוסף יוקר המחייה פה רק הולך ועולה כך שהמשכורות שלהם, גם אם גבוהות בהרבה ממה שהיו להוריהם, כבר לא שוות יותר מדי.
בפרק השני של הסדרה (זמין כבר עכשיו לצפייה בערוץ היוטיוב הבאמת מצוין של כאן), אגמון מכיר סוג אחר של וואניקים, כאלה ששוק העבודה מעסיק אותם קצת פחות כי הם פשוט חיים בשביל הלייקים. למשל, מיכה סלמה, מלהק מתל אביב שמתחזק חשבון אינסטגרם שעומד על כ-22 אלף עוקבים, מי שיראה את החיים שלו ברשתות החברתיות יכול להיות בטוח שהוא מיליונר עם שתי ספרות אבל למעשה הוא עדיין גר עם אימו בדרום תל אביב. מיכה, כמו שאר המרואיינים בפרק הזה, חווה על בשרו את אחת הבעיות הגדולות של דור ה-Y - הכסף שלהם יכול לקנות להם הנאות רגעיות כמו חופשות בחו"ל, מסעדות ומותגים, אבל כשזה מגיע לדברים החשובים באמת כמו ארבע קירות - אז העו"ש מרגיש לפתע צחיח במיוחד. החיים הפזרניים של מיכה כבר לא מעוררי אנטגוניזם אחרי הצפייה בפרק, יש משהו מעורר אמפתיה ברצון ליהנות ממה שיש גם אם מדובר בארוחת ערב במחיר של 1500 ש"ח לבן אדם. חיים רק פעם אחת יו נואו.
רובינו כאלה, מתעדים את הרגעים היפים שלנו בסטורי לא רק כדי לגרום לחברים שלנו לקנא אלא אולי גם כדי להרים קצת לעצמנו, הרי כשזה מגיע למחשבות על העתיד הלא מאוד רחוק אף אחד מאיתנו לא יודע איפה הוא יהיה. מעבר לכך שוואי וואי וואי היא טלוויזיה המשלבת בין המלמד למעניין, היא גם לוקחת על עצמה את האתגר המורכב של תיעוד ההיסטוריה בהתהוות ולא רק במבט לאחור. רק הזמן יגיד איך הדורות הבאים ישפטו את הדור ה-Y, מה שבטוח זה שיהיה להם המון סטוריז לצפות בהם כדי להחליט.
בית משוגעים
ומנושא לנושא (כמעט) באותו נושא - השבוע שודר בקשת 12 הסרט בגובה העיניים: גרים עם ההורים, בו גלית גוטמן יצאה לפגוש את בני ה-30 (אהלן, דור ה-Y) שעדיין גרים עם אבא ואמא. יש הרבה מה לומר על התא המשפחתי הישראלי (אמ;לק: הוא דביק יותר מאשר במדינות אחרות אך גם הרבה יותר חם ותומך) אבל חוזקו של הסרט לא נמצא בתובנות שהוא סיפק על תופעת "גרים עם ההורים". נקודת החוזק שלו טמונה בליהוק. מלבד התאומות הזהות (כמו התאומות מלול רק בעייפות) שכיכבו בפרומואים, קיבלנו את משפחת נחשון מהמושב אליכין, שגרים כולם יחד בבית אחד, ואלה שמות (קחו אוויר): נופר בת ה-25, האחים שלה - שרון ומור, עם שתי נשותיהם (גם הן אחיות!), ההורים תרצה ומנחם וסבתם פלוס המטפלת שלה. כולם כולל כולם ראויים להפוך ל'הדסה מסיני' הבאים.
כמות הפנינים שהדינמיקה בין החבר'ה האלה מספקת הייתה גורמת גם לקופירייטר החרוץ ביותר להחוויר מבושה. יש קסם בפתיחות המוחלטת שהנחשונים הפגינו מול המצלמה של גלית גוטמן, במיוחד אם המשפחה תרצה המטריאכלית, שלא רק מבשלת ומנקה אחרי כל בני הבית עם חיוך גדול אלא גם תולה את הכביסה המלוכלכת בעליצות רבה ("שומעות יא פרינססות?!"). ייתכן וגרים עם ההורים צריך להיות מוקרן גם בארמון המלכותי באנגליה, שם המלכה אליזבת' והכלה מייגן ילמדו שיעור או שניים על יחסים בריאים. וזוהי פנייתנו הצנועה לכל המלהקים באשר הם: המשפחה הזאת חייבת עוד זמן מסך.