אם ניהלתם אפילו שיחה אחת על סדרות טלוויזיה בימים האחרונים, סביר להניח ששמה של צ'רנוביל עלה בהקשר כזה או אחר. נדמה כרגע שכולם צופים בצ'רנוביל, מדברים על צ׳רנוביל ויש להם דעה על צ'רנוביל - ולרוב היא בעיקרה חיובית. הקונצנזוס הכללי סביב המיני-סדרה של HBO הוא שמדובר בעילוי, אבל כמו כל יצירה בדיונית שמתבססת על סיפור אמיתי, גם כאן האמת עוותה פה ושם למטרות בידור, והאנשים שהיו שם בזמן אמת רוצים שכמה דברים יבואו על דיוקם.
סרגיי פארשין, מי שהיה ראש הוועידה הקומוניסטית לענייני המפעל הגרעיני בצ'רנוביל, חלק השבוע עם עיתונאים את דעתו על הסדרה, ובעיקר מה היא הצליחה לצייר באופן נאמן למציאות, ומה פחות. "לא הבנתי מה קרה שם עד אור הבוקר, עד שראיתי במו עיניי את כל מה שנהרס", סיפר פארשין על האסון, ואמר שאת החלק הזה, חוסר ההבנה ההתחלתי של היקף האסון, הסדרה דווקא מתארת נהדר.
מה פחות עבד עבורו? בעיקר האופן בו הסדרה מציגה את אנטולי דיאטלוב, המהנדס הראשי. "הוא לא התנהג עם אנשים באופן נורא כמו שהסדרה מראה", אמר עליו פארשין. "הוא היה קשוח, כן, וכולם צייתו לו בלי לשאול שאלות. אבל הוא היה הוגן". גם ויקטור בריוחנוב, מנהל התחנה, שונה במציאות לדבריו: "הוא היה אדם רגוע, אצילי ואינטיליגנטי, שמעולם לא התנער מאחריות". בנוסף, לדבריו, כל עובדי התחנה נראים מבוהלים ומפוחדים בסדרה, מה שלא קרה במציאות. יחד עם זאת, הוא חילק לסדרה שבחים על ההבנה שמדובר באסון עולמי, ולא רק מקומי.
אחד מעובדי התחנה, המהנדס אלכסיי ברוס, אמר ל-BBC דברים דומים אחרי שצפה בסדרה. "האסון תואר באופן מאוד עוצמתי וכקטסטרופה גלובלית, וגם הרגשות ומצב הרוח של המעורבים באותו הזמן עובר באופן די מדויק", הוא אמר. "אבל הדמויות של הממונים מעוותות, הם מוצגים בתור נבלים. הם ממש לא היו כאלה".
יוצר הסדרה, קרייג מייזן, לא התעלם מהטענות האלה ואמר שלשינויים הייתה מטרה נרטיבית. "יש הבדל בין הדרך המושלמת ליצור דברים מבחינת דיוק היסטורי, ובין הדרך המושלמת ליצור אותם כדי שאנשים יצפו ויעריכו את מה שבאמת חשוב", הוא אמר בראיון למגזין Vice. "אי אפשר לעשות גם וגם".