ג'יימי לאניסטר לא מתנצל. הוא לא מצטדק על כך שהרג את המלך המטורף, הוא לא מצטער על כך שתקף את נד וניסה להפיל את בית סטארק. "הייתי נאמן לביתי ולמשפחתי", הוא אומר לסאנסה ולדאינריז, "הייתי עושה הכל שוב". אז מה נשתנה הבוקר הזה, מעלה דאני את הקושיה המתבקשת. "זה מעבר לנאמנות", מסביר ג'יימי, "מדובר בהישרדות".
אבל בין שני המשפטים, בהשתהות הקלה שביניהם, ג'יימי מגניב מבט אל בריאן. המבט הזה עשוי להתפרש כאיתות מצוקה לעבר בריאן (שאכן נחלצת לעזרתו), אבל נדמה שהוא רומז לדבר מה עמוק יותר - הסיבה האמיתית שהביאה את ג'יימי לווינטרפל. ג'יימי - שעומד למשפט מהיר ועוין מול הגבירה שבאביה פגע והמלכה שאת אביה חיסל - לא מסמן לבריאן להציל אותו; הוא מביט בה כדי להיזכר מדוע הוא בכלל שם. זמן קצר לאחר מכן, לבד, הוא יאמר לה שבא כדי להילחם תחת פיקודה. ג'יימי ממשיך להתפתל, אבל דווקא הוא ניסח פעם היטב את הסיבה למעשיו: אלו הדברים שהוא עושה למען האהבה.
הנאמנות עפה מהחלון
את המשפט הזה - שנאמר על ידי ג'יימי רגע לפני שדחף את בראן מהחלון - מטיח כעת בראן בג'יימי, צליפת לשון קרה שרק שניהם מבינים, ושמחזירה אותם לאירוע המכונן האמיתי בחייו של הלאניסטר. כי ג'יימי הוא אמנם קוטל המלך - אבל זה כבר לא מה שמגדיר אותו. לא במקרה משבש טורמונד את הכינוי ל"קינג'ס קילר" - וג'יימי מתייחס לזה בחיוך, מפני שזה כבר לא משנה. הוא כבר לא קוטל המלך (ולמעשה, בדיעבד, המיתוס עשה לו עוול – הוא הגן על הממלכה כשהרג את המלך המטורף). הוא גם לא האריה המוזהב (וגם לא יהיה שוב, כפי שהוא אומר לטיריון).
הרגע שמגדיר את ג'יימי, בניגוד למקובל לחשוב בווסטרוז, איננו חיסולו המפורסם של המלך המטורף, אלא ניסיון חיסולו הסודי של בראן סטארק. "היית אותו אדם (שהיית) אם לא היית דוחף אותי", אומר לו בראן (שעוד קודם מצליף בו בקור עם המשפט על האהבה - המשפט שאמר ג'יימי לפני שדחף את בראן). אבל ג'יימי דחף - והכל השתנה. ג'יימי השתנה, בראן השתנה. מלחמה ניצתה בין הסטארקים ללאניסטרים. בדיוק כפי שבראן כבר איננו בראן, לדבריו, כך גם ג'יימי כבר איננו אותו ג'יימי (ובאמת, קשה למצוא דמיון בין הגבר שפנה עורף לאחותו לבין הנבל שהשליך למענה ילד בן עשר מהחלון באגביות של השלכת נייר טואלט לאסלה).
ההגעה של ג'יימי לווינטרפל היא חזרה למקום הפשע. אבל בניגוד לת'יאון, שחוזר לזירת הפשע כדי לבצע אקט של כפרה, ג'יימי חוזר אליה דווקא כדי לאשרר את האדם שנולד בה, כדי לתת חותם להיותו איש אחר. ת'יאון בגד בווינטרפל; ג'יימי חייב לה את חייו.
בניגוד לפשעים בהם הואשם מול דאינריז וסאנסה, השלכת בראן מהחלון הוא מעשה שעליו ג'יימי מצטער ומבקש מחילה. "הגנת על המשפחה שלך", אומר לו בראן, מציע לג'יימי את הטיעון הסנגורי שבו הגן על עצמו בפני סאנסה. אבל ג'יימי דוחה אותו. "אני כבר לא אותו אדם", הוא מסביר, באמירה שמהדהדת בכל ווינטרפל, בכל אדם שנמצא בה בליל השימורים שלפני שחר המתים. באישון לילה יושבים יחד מול האח, כפי שמציין טיריון, אנשים שנלחמו במשפחת סטארק וכעת נלחמים על ביתה. זה כבר לא עולם של נאמנויות משפחתיות ושבטיות. זה עולם של אהבה.
חומה אנושית
וכמו בקאבר של ווט ווט ווט, אהבה מקיפה אותנו מכל עבר בווינטרפל: מיסאנדיי ותולע אפור מתכננים חופשת בטן-גב בחופי נאאת', סאם מתכרבל עם גילי והג'וניור, טורמונד מחזר בגסות הרוח הכובשת שלו אחרי בריאן, דאני אוחזת בזרועו של ג'ון, ואריה - שלא היה צריך חנית מפלדה ואלריאנית כדי לחתוך את המתח המיני בינה ובין גנדרי - מוסיפה את בתוליה לרשימת החיסול. ואם ג'יימי מתחמק מלנקוב במילה המפורשת, דאני אומרת אותה בשביל כולם, בשיחה עם סאנסה: "אני כאן כי אני אוהבת את אחיך".
אבל זו לא רק רומנטיקה שאופפת את הטירה במה שנראה כיממה האחרונה בחייה. ווינטרפל הקפואה רותחת מחום אנושי: סאנסה מתנפלת בחיבוק על ת'יאון, ג'יימי שותה עם טיריון, אריה מחליפה עקיצות עם סנדור, ג'ורה משועשע מהאחיינית ליאנה, שארית הפליטה של משמר הלילה מתאספת למשמרת אחרונה. אפילו שתי מערכות היחסים הכי קרות בממלכה - בין דאני וטיריון ובין דאני וסאנסה - מתחממות לרגע. רגעים קטנים ויפים של קירבה, של אינטימיות, של בדיחות על החומה וסיפורים מסביב לאח, מחוות לא מודעות של פרידה מגיבורים שחלקם לא יזכו לראות את בוקר יום שני הבא.
המוות הוא שכחה, כפי שאומר סאם, ועצם נוכחותו מציפה בטירה את הזיכרון הבסיסי, הפשוט, המשותף, זה שגם ראג'נ'בון מן זוכר: בסופו של דבר, אנחנו בני אדם. ואחרי שבע עונות של מאבקי שליטה קטלניים, כעת בני האדם כבר לא מנסים להרוג זה את זה, אלא להרוג - ולהיהרג - זה לצד זה. "כולנו נמות", אומר טורמונד, "אבל לפחות נמות יחד".
זה מעבר לנאמנות, כפי שאומר ג'יימי; אבל זה גם מעבר להישרדות. זו אחווה אנושית שמאלצת אויבים בדימוס לעמוד שכם אל שכם על החומה. שמציבה זה לצד זה חיילים מבתי האצולה של הצפון, משבטי הפראים, ממשמר הלילה, מאיי הברזל, מהים הדות'ראקי ומאסטפור. שגורמת לאריה להילחם עם סנדור ובריק, אותם נשבעה פעם להרוג; לסאנסה לקבל לביתה את דאני, שהכריחה את המלך שבצפון לכרוע ברך בפניה; לדאני לקבל לצבאה את ג'יימי שרצח את אביה; לבראן לא לספר על כך שג'יימי ניסה לחסל גם אותו. שני לאניסטרים, שלושה סטארקים, טארגאריינית אחת - ואחד שהוא גם סטארק וגם טארגאריין - ממוטטים, ולו לרגע, את כתלי הבתים כדי להקים חומה סביב האנושות כולה. ווינטרפל, שהולידה את קרב השושלות של משחקי הכס, היא גם זו שקוברת אותו.
חזרה גנרלית
הפרק השני של העונה הוכיח שכאשר בונים את האווירה הנכונה, ומשחקים היטב עם הדמויות שהוצבו בתוכה, לא צריך התקדמות עלילתית (ששוב לא היתה) ואפילו לא צריך יותר מלוקיישן אחד. תחושת המוות הקרב הרובצת על ווינטרפל הפכה את הפרק למעין טקס פרידה מוקדם המשולב בהכנה מורטת עצבים לקראת הקרב האפי/הטבח ההמוני (זה הולך להיות השבוע הארוך בשנה).
רוב הגיבורים כבר משלימים עם מותם הצפוי בקרב, אבל האופטימיים שבהם מרשים לעצמם לעסוק במה שיקרה אחריו. הסיכויים אמנם לא נראים לטובתם, אבל יש בהם כבר מי ששואל מה יקרה ביום שאחרי הניצחון - ולא רק כדי לתכנן טיול אחרי צבא כמו תולע אפור.
ג'יימי מבהיר שסרסיי לא תתקשה לנקות את השאריות שיותירו המהלכים הלבנים. האסטרטגיה של סרסיי עדיין לא ברורה - איך היא בדיוק מתכוונת להיפטר מהמהלכים עצמם? פשוט לקוות שצבא האנושות המשולב ידלל אותם עד שהצבא הקטן-בהרבה שלה יוכל להסתדר לבדו? ומה היא תעשה אם מלך הלילה יטבח בצפון וצבא המתים יתעצם בעוד כמה אלפי זומבים? תבקש מקייבורן להמציא רובה קשת ממש-ממש-ממש גדול?
החשש של ג'יימי לא זוכה למענה; דאני עסוקה מדי בניסיון למשול ברגשותיה מול האיש שהזין את הסיוטים שלה כשהיתה ילדה (דרישת שלום נחמדה מהאח וייסריז, חלל העונה הראשונה ואחד האנשים המתועבים בתולדות הסדרה, שסיפר לאחותו סיפורי זוועה לפני השינה). אבל זו שאלה שדאני תצטרך להתמודד איתה במוקדם או במאוחר (כלומר, במוקדם - נותרו לה רק עוד ארבעה פרקים). אם ניצחון צבאי על סרסיי איננו בגדר אופציה, ייתכן שהקרב על הכס ייפתר בדרך שונה בתכלית. את הפתרון היא עשויה למצוא כבר בשבוע הבא.
כמו הקרב העתידי על מעלה מלך, גם הקרב על ווינטרפל נראה אבוד (וב"גם" אני מתכוון ל"פי אלף יותר"). "לא נוכל לנצח אותם בקרב הוגן", אומר ג'ון, ומסמן את המהלך המלוכלך שיביא למהפך: הפלת מלך לילה מכהן. המהלכים סרים למרותו של המלך (הד סימבולי לתמת הנאמנות השבטית וחולשתה), ויש סיבה טובה להניח שמותו יביא לכניעתם (וב"סיבה טובה" אני מתכוון ל"למישהו יש רעיון יותר טוב?"). הטקטיקה השחמטאית הזאת - חיסול מלך שיכריע את הקרב כולו - עשויה לחזור על עצמה מול סרסיי. הקרב מול צבא המתים עשוי להיות תרגיל על רטוב בכיבוש הכס.
לא לאבד את הצפון
ויש מי שהולך אפילו יותר רחוק. מלך הלילה עוד לא חטף אפילו דקירה, סרסיי משתכרת במעלה מלך כאילו היא לא עומדת בפני מלחמה אלא בפני יציאה לברקפסט - אבל סאנסה כבר מוטרדת ממה שיקרה כשתישמע שריקת הסיום למשחק על הכס. כמו עורב עם שלושים עיניים, היא כבר מרחיקה ראות אל הפרק האחרון ומעבר לו.
זה קורה דווקא אחרי שנראה שהעניינים בינה לבין דאני מסתדרים בקלילות תסריטאית אופיינית: דאני מוחלת על כבודה והולכת להתפייס (בעצת ג'ורה - ימין המלכה האמיתי); סאנסה נרגעת כשהיא מבינה שדאני אוהבת את אחיה ושמה את חלום חייה על סטנדביי למענו; וכעבור דקה שתיהן כבר מריצות דאחקות על הגובה של ג'ון. החשד שהחברה החדשה שהביא ג'ון הביתה מתמרנת אותו כדי להשתלט על הירושה מתפוגג.
אבל סאנסה, שהוכתרה בשבוע שעבר לאישה הכי חכמה בווסטרוז, יודעת שמשחקי הכס לא תסתיים בשבוע הבא, אחרי הקרב מול מלך הלילה, וגם לא אחרי הקרב מול סרסיי. היא תסתיים כשהמשחקים יסתיימו, כשיוכרז הטוסיק שיחמם את כס הברזל. ומה יהיה אז עם הצפון?
בשעה שווינטרפל הופכת לרקמה אנושית אחת חיה (לפחות לשבוע), סאנסה היא עדיין ליידי אוף ווינטרפל. בשעה שכולם פושטים מעליהם נאמנויות שבטיות, סאנסה מתעטפת בנאמנותה לצפון כמו במעיל פרווה. היא עדיין השלטון השמרני, הישן, הפרה-סנואיסטי, זה שמחויב בראש ובראשונה לביתו ולאנשיו, שלא שוכח את המשפחה (כפי שהוזהר ג'ון בשבוע שעבר). סאנסה אולי לא מכירה בשינוי שעובר על ווסטרוז; ואולי היא, החכמה באדם, יודעת שהשינוי הזה הוא רק זמני. שאחדות השורות הזאת היא ארעית, פונקציונלית, אחווה אנושית אד-הוקית לצורך מלחמה באל-אנושי. כשהלילה הארוך יסתיים, השורות ייפרצו. אנשים יחזרו לסורם, איש איש לביתו. דאני מבטיחה שלטון אחר מזה שקדם לה, הוגן וצודק. אבל ההיסטוריה - אותה היסטוריה שמבקשים בני האדם לשמר כנגד אימת השכחה של מלך הלילה - גורמת לסאנסה להיות ספקנית.
אולי כדאי שסאנסה תתייעץ עם בריאן - האישה שעליה היא סומכת יותר מכל אחד אחר (הערה שרומזת גם על חשדנותה כלפי בני משפחתה). בריאן, הגיבורה המרגשת של הפרק (שגם נקרא על שמה), היא התגלמות הנאמנות המוחלטת (לגבירתה, סאנסה); אבל ברגע התהילה שלה בפרק - הרגע שמוציא ממנה, לראשונה בסדרה, חיוך - היא מוכתרת לאבירת שבע הממלכות. בעוד שסאנסה מבקשת לבודד את הצפון, בריאן נשבעת אמונים לאיחוד.
אתה יודע הכל, ג'ון סנואו
מי שכבר מזמן נשבע אמונים לכל ממלכות האדם באשר הן הוא ג'ון סנואו, שעכשיו מוכר גם בשם המחייב אאיגון טארגאריין. רק בשבוע שעבר הוטלה הפצצה הזאת על ראשו של ג'ון, והנה הוא כבר משחזר את ההפצצה על דאינריז. סאם שואל קודם לכן אם הוא מחכה לרגע הנכון, וג'ון מצליח לבחור את הרגע הכי לא-נכון - שנייה לפני ששופר המלחמה מבשר על בוא צבא המתים. אולי הוא פשוט רצה להימנע משיחה מביכה.
והשיחה הזאת בהחלט עומדת להיות מביכה. דאני הבהירה זמן קצר קודם לכן שכס הברזל הוא הדבר שביקשה כל חייה; כעת, רגע לפני שהיא מגיעה אליו, הכס נשמט תחת ישבנה (שלא לדבר על העובדה שהיא שוכבת עם האחיין שלה). היא עוד סונטת בג'ון שהוא מאמין לסוד שאיש לא ידע, שסופר לו על ידי אחיו התימהוני ועל ידי חברו הטוב ביותר. אבל ג'ון טוען שהוא יודע שזה נכון (ואתם אמרתם שג'ון סנואו לא יודע כלום). ודאני - שראתה אותו רוכב על דרקון, שהתוודתה מול סאנסה שהיא בוטחת בו כפי שלא בטחה כמעט באף אחר - יודעת שזה נכון. "אתה יכול לתבוע את כס הברזל", היא אומרת לו - אולי בהלם, אולי בהשלמה כאובה. הוא לא מגיב, כפי שהיא לא מגיבה כשסאנסה תוהה על גורל הצפון. המסורת, שהבטיחה לדאני את הכס, היא חרב פיפיות ואלריאנית.
שתזדיין המסורת, יאמר על כך טורמונד ג'איינטסביין. לכולם בחדר ברור שהוא צודק; המין האנושי עומד להיכחד, ואנשים מתעסקים בשאלה אם מותר לאישה להיות אבירה או לא על פי המסורת. ואם אין מסורת -אולי ג'ון לא צריך להיות הראשון בתור לכס הברזל? אולי מי שצריך למלוך הוא מי שראוי לכתר, ולא מי שנולד לשושלת הנכונה?
אבל אז ג'יימי מסביר שלא צריך מלך כדי להכתיר אביר - גם אביר אחר יכול לעשות זאת (מדרון חלקלק לשחיתות במגזר הציבורי, אם אתם שואלים אותי). הפתרון שמציע ג'יימי הוא לא "שתזדיין המסורת", אלא דווקא שימוש מקורי ומתחכם במסורת. כך, לראשונה בתולדות ווסטרוז ככל הנראה, אישה מוכתרת לאבירה (האבירה הכי מוצדקת בתולדות שבע הממלכות). כך משתמשים במסורת כדי לשנות את ההיסטוריה.
וזה, אולי, מה שמתכוונים ג'ון סנואו ו/או דאינריז טארגאריין לעשות כשיגיעו לכס הברזל. הם הרי לא מתכוונים לבטל את המלוכה, אלא לכונן משטר צודק וטוב יותר. המסורת תביא אותם אל הכס - והם ישנו את ההיסטוריה.
ועוד כמה דברים על הפרק:
*בואו של ג'יימי לאניסטר בישר גם את תחילת מסע השיקום של טיריון לאניסטר. כלומר, בואו של ג'יימי דווקא סימן עוד עצה כושלת של טיריון, אבל העניינים הסתדרו בזכות התערבות תסריטאית - סליחה, התערבות של ג'ורה, שהציע לדאני להשאיר את טיריון בתפקידו. למה? פשוט כי הוא טיריון, ופעם הוא היה האיש הכי חכם בווסטרוז, ועכשיו אנחנו פשוט צריכים להמשיך ולהאמין לזה בעודו מדלג מכישלון לכישלון כמו סוקר ביום בחירות. אולי פשוט תתנו לו להשיא עצה טובה?
*גם טיריון, כך נראה, כבר חושב על היום שאחרי משחקי הכס - וברור שהוא מכוון לקריירה של מגיש לייט-נייט. מסיבת הפתע שאירח מול האח, עם פודריק כאורח מוזיקלי ועם טורמונד בתפקיד הקו-הוסט שמביך את האורחים, היא פורמט שצריך להימכר לנטפליקס.
Podrick Fookin Payne.
— Jewy (@joeypena23) April 22, 2019
Slayer of whores, Singer of songs, soon to be greatest knight in Westeros history.
"There has never lived a more loyal squire."#GameofThrones pic.twitter.com/5HsUVp6bzD
*תכנית המלחמה של ג'ון מעלה שוב שאלות על הקרב המטופש מעבר לחומה, ולמה שלושה דרקונים התעסקו בצבא זומבים במקום לשלב שלהבות ולצלות את מלך הלילה (ולגלות לבראן ולנו אם אש דרקונים מחסלת מהלכים לבנים). ובכלל, למה שמישהו - איזה גיבור אצילי ואמיץ שמוכן לעשות הכל למען המטרה הגדולה - לא יעמוד לצד בראן (אפשר גם להתחבא מאחורי כיסא הגלגלים), יתנפל על מלך הלילה כמו מתאבד שיעי ויגמור עם זה? מישהו מכיר גיבור כזה? (ת'יאון דווקא התנדב למה שנראה כמו משימת התאבדות, אבל משום מה הוא שם כדי "להגן על בראן" במקום "לחסל את מלך הלילה". האם עד כדי כך לא סומכים עליו?)
*רגע נוגע ללב נרשם כשילדה אמיצה פנתה לדאבוס וביקשה להילחם, מעלה בזיכרונו ובזיכרוננו את שירין, בתו השרופה של סטאניס. דבר אחד ברור: דאבוס בשל לאבהות.
*סליחה, מישהו מוכן להתייחס לעובדה שגוסט כאן?
YALL PEEP THE BESTEST BOY GHOST #GameofThrones pic.twitter.com/C7ind8yIKk
— LIN ʷᶦᵗʰ ˡᵘᵛ (@papitotaetae) April 22, 2019
* לפלייליסט של ווסטרוז (שכבר מאכלס אמנים מכובדים כמו סיגר רוס ודה נשיונל) הצטרפה השבוע פלורנס אנד דה מאשין, בביצוע על רקע הקרדיטים לשיר העם העגמומי "Jenny of Oldstones". גם הביצוע של פוד היה לא רע.
*ברון עדיין לא הגיע לווינטרפל - מה שמציב אותו בעמדה המושלמת להופעת אורח מפתיעה. אף אחד לא ייתן לו לחסל את מלך הלילה, אבל אל תתפלאו אם בשבוע הבא ג'יימי או טיריון יהיו חייבים לו - שוב - את חייהם.
*אחרי פתיחת עונה כמעט נטולת קורבנות, תתכוננו להיפרד מכמה דמויות בשבוע הבא. אד טולט השולי הוא מועמד כמעט ודאי, ואם הייתי מיסאנדיי לא הייתי בונה על החופשה הזאת עם תולע אפור. אפשר גם להניח שלפחות עוד דמות מרכזית או שתיים יסיימו את תפקידיהן. בקיצור: היה נחמד, ת'יאון, מה שמת לא ימות עוד וכל זה.
*מי שעוד עשוי למצוא את מותו הוא בריק, שלא הצליח להוכיח את נחיצותו לסיום הסדרה. באין ת'ורוס, הפעם ה-20 שבה הוא ימות תהיה מיוחדת. אבל אולי יש כוהן אור אחר בסביבה? בריק אומר לסנדור שזה הרגע של אל האור - ואולי, אם כך, זה הרגע של מליסנדרה? בעונה השביעית היא אמרה לוואריז שהיא חייבת לחזור לווסטרוז, כי שם היא צריכה למות. ניצחון של ג'ון ודאני על מלך הלילה יהיה גם ניצחונה של השדכנית - ואולי עוד יש לה ולכישופי האש שלה תפקיד אחרון. "הלילה אפל ומלא בלהות", אמרה פעם במה שנשמע כתיאור מדויק של הפרק הבא, "אבל האש שורפת את כולן".
העונה החדשה של משחקי הכס זמינה לצפייה בסלקום tv