לפני שאתם צוללים לתוך עשרת הפרקים של האפיפיור הצעיר, כדאי שתהיו מוכנים לא להבין כלום עד הרגע האחרון. זה לא שלא תבינו את העלילה, היא דווקא די ברורה, אבל לפאולו סורנטינו, במאי הקולנוע האיטלקי שזהו הפרויקט הטלוויזיוני הראשון שלו, יש נטייה לקשור קצוות רק בסוף, ולא במובן הצפוי. אלה לא קצוות עלילתיים, אלא פילוסופיים.
סורנטינו אוהב לשחק לצופים שלו במוח. הוא נותן להם סיפוק ויזואלי בלתי פוסק, כך שהם לא יוכלו להוריד את העיניים מהמסך. אין זווית צילום אחת שלא מדויקת עד לפרט האחרון, מה שתמיד מעניק ליצירות שלו רובד פנטסטי, סוג של היפר-מציאות שנמצאת בין חלום להזיה. הוא כותב רק מילים מלאות משמעות, אין אצלו סמול טוק ואין רגעים אגביים. כל מבט, תנועה ונשימה חשובים.
ג׳וד לאו מגלם את לני בלארדו, או האפיפיור פיוס ה-13, והוא אכן צעיר, חתיך ואמריקאי. עם רשימת תכונות שכזו, היה אפשר לצפות שהוא יהיה אפיפיור מתקדם במיוחד, אבל הוא הגיע דווקא כדי לקחת את הכנסייה אחורה, לזמנים טהרניים יותר. הוא יהיר, ישיר ושמרן אפילו באופן יחסי לאנשי הדת המקיפים אותו, אבל הוא גם יתום שננטש על ידי הוריו בגיל צעיר וסוחב איתו את המשקע הנפשי הזה מדי יום. בנוסף, הוא לא כל כך סגור על האמונה שלו באלוהים. בעייתי קצת לא?
ג'וד לאו עושה כאן עבודה מדהימה. הוא מתהלך מלא בחשיבות עצמית והוא מצליח להעביר את התחושה שמדובר בדמות שמשרה אימה ומשדרת יציבות נפשית - אבל למעשה עומדת להתפורר למיליון רסיסים בכל רגע נתון. דיאן קיטון לא רעה בתור האחות מרי, מי שגידלה את לני והופכת להיות המזכירה האישית שלו, אבל לא מדובר בתפקיד שבו היא באמת יכולה להפגין את היכולות שלה. הסדרה, בדיוק כמו הכנסייה עצמה, מפנה את הבמה בעיקר לגברים.
מכיוון שמדובר בדמות ראשית של שמרן מטורלל, אחוז אשליות ונרקיסיסט, אחת התיאוריות לגבי האפיפיור הצעיר הייתה שמדובר בסאטירה על עלייתו של טראמפ. סורנטינו הכחיש את זה ואמר שהחל לכתוב את הסדרה עוד לפני כן. זה לא כל כך מפתיע, כי הביקורת באפיפיור הצעיר היא לא מהסוג הסאטירי. בכלל, הניסיון לפענח את הסדרה בראייה תרבותית או פוליטית הוא טעות. סורנטינו לא מתעניין בכלל - הוא מתעניין בפרט. גם אם הוא ממקם את הסיפור שלו בוותיקן, הוא לא מחפש לומר משהו על הכנסייה הקתולית, או אפילו על מנהיגות פוליטית, אלא על האדם. והוא כמעט תמיד רוצה לומר משהו על אהבה, בדידות, והקשר ביניהם.
לני הוא דמות מתסכלת להתלוות אליה במהלך עשרה פרקים. הוא מדבר המון, ונדמה שהוא מתכוון לכל מילה, גם כשהוא משקר לעצמו. בגלל זה, הוא מוקף דמויות אחרות ורציונליות יותר, שהייחודיות של כל אחת מהן נחשפת לאט לאט, תוך שלני עצמו לומד להכיר אותם ולבטוח בהם. אם הוא נכנס לתפקיד בודד ופרנואיד, בתום עשרה פרקים הוא עדיין בודד, אבל אולי קצת יותר בוטח, ונראה שאולי הוא צועד לעבר העתיד פתוח יותר לדעות הליברליות שמקיפות אותו ולהחלטות מעט פחות קיצוניות מאלה שהוא תיכנן, כמו להעיף את כל הכמרים ההומוסקסואליים ולהפנות גב לכל קתולית שעברה הפלה.
ב-2019 תעלה הסדרה האפיפיור החדש, ספק עונה שנייה ספק סדרת המשך לאפיפיור הצעיר. אם לשפוט לפי השם, כנראה שלני לא יזכה להוכיח שהוא מסוגל להשתנות, אבל ג׳ון מלקוביץ׳ יצטרף לקאסט לצדו של ג׳וד לאו, כך שצפוי להיות מעניין.
"האפיפיור הצעיר" זמינה לצפיה בסלקום tv