"אני פוחד מאמריקאים", שר דיוויד בואי בשיר הפתיח של סדרת הריגול תחנת ברלין, המתמקדת בשלוחה הברלינאית של סוכנות ה-CIA האמריקאית. פייר, אפשר להבין אותו – האמריקאים שלחו זרועות ברחבי העולם, התערבו במלחמות לא שלהם, בהפיכות משנות היסטוריה ובמיני אירועים שאולי רק בעוד מאות שנה יתגלה טבעם, ואולי לעולם לא נדע. סוכנות הריגול המודיעינית, אותו CIA שושואיסטי, היא שחקן מפתח גדול יותר במשחק השח מט העולמי מכפי שנוכל להבין.
לכן הצפייה בתחנת ברלין, שעונתה השלישית הגיעה לסלקום tv, כל כך מרתקת – היא מצליחה להסיט את הוילון ולחשוף את הקרביים של הסוכנות החשאית באופן שמעט מאוד סדרות או סרטים באמת הצליחו. הסדרה אמנם בדיונית לחלוטין ולא תמצאו שם גילויים מרעישים על מעורבות ה-CIA באירועים היסטורים ממשיים, אבל יש לה את היכולת להדהד אירועיים חדשותיים רלוונטיים.
בעוד שהעונה הראשונה עסקה במרדף אחר חושף סודות מקצועי (בסגנון ג'וליאן אסאנג' או אדוארד סנודן), והעונה השניה ברשת אלט-רייט מתפתחת (תנועת ימין קיצוני), העונה השלישית מתמקדת בנושא החם ביותר של השנתיים האחרונות – רוסיה. חבורת הסוכנים החשאים, ובמיוחד דניאל מילר (ריצ'רד ארמיטאג'), שואפים לסכל ניסיון השתלטות רוסית על אסטוניה, דרכם המתוחכמת ביותר של היוצרים לספר על המאבק האוקראיני ואיך המהלכים הפוליטיים של המעצמה הישנה שחזרה מהמתים מתרחשים בשטח. מרתק, מלחיץ ומבלי ששמים לב, גם כל כך רלוונטי.
אויבים רוסים ומותחני ריגול הולכות יד ביד כמו וודקה ודג מלוח. המלחמה הקרה השאירה כוויית קור בתודעה העולמית שהפכה את הרוסים לנבלים האולטימטיביים – חדורי מטרה, קרי רוח, חכמים להפליא ומתוחכמים לא פחות מהפרוטוגוניסט התורן. אוקי, רק טיפה פחות. בכל זאת, בונד חייב לנצח בסוף. מאז רוסיה באהבה ועד גולדן איי עבר זמן רב, ופירוק ברית המועצות הפחיתה את קלישאת המרגלים הרוסים הרעים על המסך. ואז עלה לשלטון סוכן KGB קשוח ושרירי עם טקטיקות של עולם תחתון וחיוך ממתיק סוד בשם ולדימיר פוטין. בעידן הפייק ניוז, גם האמת כבר לא אמינה. פלא שהאמריקאים שוב מפחדים מרוסיה?
הקשרים הלכאורה חזקים של דונלד טראמפ עם פוטין והמעצמה המתאוששת רוסיה, לצד גלי הפייק ניוז, החזירו את המדיה לפוביה האמריקאית, ותחנת ברלין משתמשת במתח הזה בחוכמה. המאבק בין רוסיה לאסטוניה מתגלם בשטח, כשהאמריקאים עדים מקרוב למיומנויות הלחימה, ההרעלה וריגול הרוסיות. הבידוד של מילר מתגלה כצעד חשוב, ועל אף שברור שיתאחד עם חבריו ליחידה בקרוב, אנחנו זוכים לראות אותו ברגעי שבר וסכנה ממשיים כבר מהפרק הראשון.
המתח מסופק בשפע בסדרה הזאת, ובכל זאת לא מרגיש מוגזם או מאולץ לרגע. כיוון שהעונה השלישית מתרחשת במהלך 11 יום בלבד, הסכנה לתחילתה של מלחמת עולם שלישית עומדת ברקע כשעון מתקתק – התכונה החשובה ביותר למותחן מהסוג הזה, שכאמור חזר להיות רלוונטי מתמיד בעידן המלחמה הקרה המתחדשת.
שוני נוסף מהעונות הקודמות נוגע לאחת מהדמויות הראשיות בסדרה - העיר שמככבת בשמה. תחנת ברלין היתה ועודנה מכתב אהבה מורכב לעיר הגרמנית המורכבת, מההיסטוריה הכואבת שלה דרך ההווה הליברלי ועד הסכנות שטמונות בעתידה. הצילום הפנטסטי של תחנת ברלין, שמשקיעה בנראות הרבה יותר מסדרות תאומות מז'אנר המתח, הפכה את העיר לחגיגה – עם מעברים חדים בין מועדוני סקס אפלים וצבעוניים לקרירות היפיפייה של הבוקר הברלינאי. בעונה השלישית, שכאמור מתרחשת בחלקה בבירת אסטוניה, טאלין, ובגבול המיוער עם רוסיה, המדינה הלא מספיק מוכרת מתגלה כלוקיישן ויזואלי מעורר פליאה לא פחות.
בין העונה הראשונה לשנייה, תחנת ברלין הפכה מסדרה המתמקדת באירוע אחד מרכזי (החיפוש אחר המדליף תומאס שאו) לרשת קוי עלילה סבוכה שמסתבכת ונפרמת במקביל. מילר עדיין מחפש אחד הרוצח של אימו, מאבקי הכוח הפנימיים בתחנה עוד לא נפתרו, והקטור כפרעליו, מי יודע איפה הוא מסתתר אחרי חזרתו המפתיעה. גם הדמויות החדשות שמצטרפות – ובמיוחד הסוכן הפרוע טורז – מסקרנות במיוחד ויהיה מעניין לגלות כיצד הם ישחקו תפקיד במשחק השחמט המתוחכם בין ה-CIA לרוסיה. האקרובטיקה הפסיכולוגית שעבדה כל כך טוב עד כה הולכת רק להתגבר, ועל אף שכבר יצאה מחומות ברלין (המטאפוריות הפעם), נדמה שתחנת ברלין לא זוכה, למרבה המזל, לרגע מנוחה בודד גם בעונה החדשה.
כל העונות של "תחנת ברלין" זמינות לצפייה בסלקום tv