הדבר האחרון שאני רוצה להיות זה מהנודניקים האלה שמתלוננים על כך שיצירה טלוויזיונית או קולנועית היא "לא כמו הספר". ברור שהיא לא כמו הספר, מדובר במדיומים שונים, אמצעי מבע אחרים שמהם נובעות פרשנויות שלא חשבנו עליהן. מי רוצה לקרוא משהו שהוא "כמו הספר"? כבר קראנו את הספר, די להיות בלתי נסבלים.
אבל הנה, גם אני בלתי נסבלת. החברה הגאונה היא אמנם סדרה לא רעה, מרגשת לרגעים, אבל היא לא כמו הספר. הספר = ארבעה ספרים שאהבנו מאוד, וב"אהבנו" הכוונה לכך שהנחנו את ליבנו בכף ידה של אלנה פרנטה – או מי שלא תהיה הסופרת שמשתמשת בפסבדונים האלו – והיא מעכה היטב.
"הרומנים הנפוליטניים", או ספרי "החברה הגאונה" (למרות שזה הוא רק שמו של הספר הראשון בסדרה), עוקבים אחר חברותן של אלנה ולילה, שתי ילדות בנאפולי הענייה של שנות החמישים והלאה, עד ימינו. אלנה החכמה והרגישה, המספרת של הספרים, מתארת את מסעה העמוק להיחלץ מהשכונה ולהפוך לסופרת. לילה, הפראית והמבריקה, עסוקה רוב הזמן בהרס עצמי. הן מאוד אוהבות אחת את השנייה, גם כשלפעמים זה נראה כמו שנאה. חברות מורכבת, סוערת ונהדרת בין שתי נשים, שמצליחה להיות הרבה יותר רומנטית ומרגשת מכל רומן בין גבר לאישה או, בכלל, סיפור רומנטי. הרומנים הנפוליטניים, גם אם בתחילה נתפסו כספרים פשוטים וסואופים, התגלו מהר מאוד כיצירה שלמה ואדירה - סוחפת, חכמה, מרגשת, מלאת תנופה וכנות.
כידוע, ההצלחה הייתה משוגעת, ולכן לא פלא ש-HBO הניחו את טלפיהם על סדרת הספרים, אבל עשו זאת בקופרודוקציה עם שתי רשתות טלוויזיה איטלקיות גדולות. העונה הראשונה כוללת שמונה פרקים והיא מבוססת על הספר הראשון. עונה שניה, שתתבסס על הספר השני בסדרה, כבר הוזמנה.
יש משהו נורא חכם בבחירה בקופרודוקציה, משהו שמעניק כבוד למקור האיטלקי ומבין שלהפוך את החברה הגאונה לסדרה אמריקאית באנגלית יגרום למעריצים להקיא. גם הבחירה בשחקניות שיגלמו את אלנה ולילה מבריקה, במיוחד אלנה ולילה הילדות. איכשהו, הן הצליחו להיות כל מה שדמיינתי. הסדרה עובדת, ולא אכחיש שזלגו אי אלו דמעות פה ושם.
אירועי הספר עוברים אל המסך באופן עקבי, בלי יותר מדי משחקים, העלילה היא אותה עלילה, סבך הדמויות העצום הרבה יותר פשוט כשלכל שם איטלקי שקשה להגות מוצמד פרצוף. הסדרה מרגישה קצת מפעם, הקצב והניגון שלה לא עכשוויים - אבל גם זה חלק מהקסם. רבים ייטענו שהסדרה איטית מדי עבורם, אבל לא בשבילי. לי הפריעו דברים אחרים.
קודם כל, העיצוב. יכול להיות שמדובר בבחירה אומנותית, אולי אפילו כזאת שתזכה בפרסים, אבל שכונת העוני של נאפולי לא אמורה להיראות כמו תפאורה בהצגת תיאטרון. כשקוראים אלנה פרנטה מרגישים את הלכלוך, הצפיפות, הזיעה. כאן הכל סטרילי וריק, כמו סדרות בלי מספיק ניצבים, כאילו מישהו תהה איך לעצב עוני ואז אמר "אה! אפור! נעשה הכל אפור!" והתוצאה נראית שילוב בין בריסטולים לסט החיים יפים של רוברטו בניני. התוצאה כך כך מלאכותית שהיא מנוכרת ומנכרת, מרחיקה רגשית וגם סתם לא יפה. לא ברור למה הפקה בכזה סדר גודל ועם כזה תקציב נראית כך, אבל כאמור, זה כנראה בחירה מכוונת (ומבאסת).
הסדרה אמנם מעבירה את עלילת הספרים כמעט במדויק, אבל זאת חלק מהבעיה - הספרים של פרנטה הם לא ספרי עלילה. מי שקרא אותם וטען שמדובר בטלנובלות או "רומנים למשרתות", פשוט דילג על שכבה שלמה של כתיבה רגשית מתוחכמת. אלו לא ספרים מונעי עלילה אלא מונעי עולם פנימי, וזה מתפספס לא רק אצל חלק מהקוראים, אלא גם בסדרה. איך מעבירים למסך רגש שהוא שילוב של אהבה עזה, אמביציה משוגעת, קנאה בלתי נסבלת ותחרותיות? אי אפשר, מעבירים אחד מהם.
הסדרה מרגישה שטחית ביחס לספרים, פשוטה, היא לא מעבירה את החוויה או המסע הזה שעברנו. באופן הכי בסיסי: הספרים משחקים על הפער שבמסגרתו אנחנו לא יודעים מי החברה הגאונה. לרגעים נדמה שזו לילה, לפעמים אלנה. בסדרה ברור שלילה היא החברה הגאונה. הם מציגים את זה כעובדה. בספרים, אלנה היא המספרת, מה שמעגל את הדמות שלה ונותן לה את המורכבות והאינטלגנציה שברור שיש ללילה, אנחנו מקבלים לא מעט מהעולם הפנימי שלה. בסדרה זה פחות עובר, אנחנו לא נמצאים בראש של אלנה וכך היא הופכת לסתם ילדה, ואחר כך לבחורה פשוטה, שנגררת בפסיביות אחרי חברתה המרשימה והגאונה. וחבל, גם כי זו החמצה של אחת הדמויות המעניינות בספרות וגם כי ב"מי את אלנה או לילה" - כולנו אלנה. ועד שמישהו סוף סוף טרח לתת לנו, האלנות של העולם, קול חזק ויפה ומובחן - לקחו לנו אותו בטלוויזיה.
למרות החסרונות האלה - הצפייה בהחברה הגאונה מהנה וסוחפת, לא מדובר במוצר טלוויזיוני שרק רוכב על הצלחה ספרותית, ניכר שהושקע שם לא מעט לב. אין לי ספק שאצפה בכל העונה וגם באלו שיבואו אחריה. אחרי הכל, מדובר בסדרה על נשים שמבוססת על ספר שכתבה אישה, מתמקדת כולה במערכת יחסים בין שתי חברות והיא לא פחות מאירוע טלוויזיוני - אני הכי בעד שיש. אבל יותר מהכל אני מקווה שהסדרה הזאת תוביל עוד אנשים לקרוא את ארבעת כרכי "הרומנים הנפוליטניים", כי זה המסע האמיתי ששווה לעבור פה.
החברה הגאונה זמינה לצפייה, החל מהיום, בסלקום tv