כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בפרק הראשון
החלטת tvbee: לגמרי כן
באחת הביקורות שפורסמו בארה"ב על לוס אספוקיז, הקומדיה דוברת הספרדית החדשה של HBO, נשאלה השאלה: למי בכלל הקומדיה הזאת מיועדת? התשובה היא, על פי הפרק הראשון לפחות - בדיוק עבורכם, ווירדוז.
פרד ארמיסן (סאטרדיי נייט לייב, פורטלנדיה) הוא השם הגדול ביותר שמחובר לפרויקט הזה, ומפיק את הסדרה בפועל לצד לורן מייקלס, שבשנים האחרונות מפיק עוד ועוד פרויקטים אישיים של חברי הקאסט והכותבים של סאטרדיי נייט לייב. גם הפעם, מדובר בפרויקט של כותב צעיר בסאטרדיי נייט לייב - חוליו טורס, שכותב את הסדרה לצד אנה פברגה, ושניהם מככבים בה. זו רק עוד עדות לכמה הטלוויזיה הפכה להיות פלטפורמה מצוינת עבור יוצרים צעירים, מקוריים וחדשניים, שמקבלים תמיכה מקצועית ותקציבית מוותיקים מהם, ועם רשת כמו HBO מאחוריהם - קשה לפספס.
למעשה, הצפייה בלוס אספוקיז אולי תזכיר לכם, חובבי הקומדיות המוזרות, את התחושה שהייתה לכם כשצפיתם לראשונה בטיסת הקונקורד או בעל הפנים (Eastbound and Down) - שתי קומדיות נוספות שעלו בעבר ב-HBO ופנו לקהל עם הומור מאוד ספציפי. גם אם FX הפכה בשנים האחרונות לבית המתבקש לקומדיות מעולות - HBO עדיין מצליחים להוביל בתחום המוזרות, ולוס אספוקיז היא בדיוק הסדרה למי שאוהבים לשאוג בצחוק בלתי נשלט בלי בהכרח להבין על מה הם צוחקים. היי טלוויזיוני, אפשר לקרוא לזה.
ארמיסן מגלם עובד בשירות חניית מכוניות, שגאה בכישורים שלו וחולם להחנות מכוניות כל חייו. הוא מגלה שלאחיין שלו ולחבריו יש תחביב מקורי: הם טכנאי אימה, מה שאומר שהם מפיקים בתים רדופים, מסיבות ימי הולדת קריפיות ואם צריך גם לביים איזה גירוש שדים בשביל לשפר את התדמית של הכומר המקומי - הם מוכנים להתגייס. בסוף הפרק הראשון נולד העסק הרשמי שלהם - לוס אספוקיז, וישנה גם דמות מיסתורית של מגישת טלוויזיה מבולבלת, שרק נכנסת לתמונה וכבר ברור שיהיה לה חלק מרכזי בהתקדמות המשונה.
ארבע הדמויות הראשיות של לוס אספוקיז, שני הצעירים ושתי הצעירות שמרכיבים את החבורה הזאת, הם אקסצנטריים ברמות שונות ומבחינות שונות. הלבוש שלהם מייצג במדויק מי הם - חובבי אימה שהם גם היפסטרים צעירים שמושפעים מעולם האינסטגרם ומתחזקים ארשת אדישות שגורמת להם להיראות קולים בכמה רמות מכל הסובבים אותם, אבל גם משונים מדי בשביל באמת להתנשא על אחרים.
השפה הספרדית תורמת לטון הקומי הייחודי של הסדרה, גם אם לא תבינו מילה. משהו באינטונציה המונוטונית שהשפה מאפשרת - והשחקנים בהחלט מנצלים - הופך כמעט כל משפט שיוצא להם מהפה למצחיק ברמת השאגות, פשוט בגלל הניגוד בין התוכן להבעות הפנים והטון. רוב הסדרות בימינו מנסות לספק ערך מוסף ולומר משהו עמוק ומורכב על החיים, גם הקומדיות, אבל לוס אספוקיז לא צריכה לחפור עמוק. הביזאריות והזרות שלה הן שהופכות אותה לכל כך מצחיקה, יחד עם פאנץ׳ ליינים אגביים כמו "לצערנו, השטן לא נכנס באף אחד מהיתומים, בדקתי", שאומר הכומר אחרי שהוא מבקש שיביימו גירוש שדים עבורו (טוב, אתם חייבים להיות שם כדי לצחוק). בשורה התחתונה, יש רק שתי אופציות עם לוס אספוקיז - או שלא תבינו מה רוצים מכם בחמש הדקות הראשונות, או שלא תפסיקו להיחנק מצחוק עד סוף הפרק.