היי חיים, אתה שועל טלוויזיה די ותיק - מה ההמלצה הכי חמה שלך כרגע?
"לאחרונה ראיתי את העונה החדשה של קראשינג. זאת סדרה על סטנדאפיסט בארצות הברית שהוא קצת חריג, קצת שונה, ומחפש את דרכו בעולם של מועדוני הסטנד-אפ בניו יורק. הוא מגיע מרקע נוצרי אדוק ונכנס לעולם הזה לאט לאט. זו סדרה מאד מצחיקה, לרגעים גם מעוררת מחשבה".
מה תפס אותך שם?
"היו שנים שעשיתי סטנד-אפ בעצמי, אז כל מה שנוגע לעולם הזה תמיד מסקרן אותי, בטח כשמראים את מאחורי הקלעים שלו. יש שם הרבה קטעים שמעוררים בי כל מיני זיכרונות מהעבר, ההתמודדות עם הצורך התמידי הזה להצחיק לא קלה בכלל. זה עולם קשוח מאד, רווי אכזבות, מצבים שאתה מתאכזב מהקהל, או גרוע מכך - מעצמך, מהתפיסה של אחרים אותך. וגם בלי קשר היא פשוט כתובה טוב. מצחיק נורא. פיט הולמס, שמשחק את עצמו ועליו הכל מבוסס, לגמרי טוב בסדרה הזו".
אז בטוח יצא לך לשמוע על פאנץ', שמציגה את הסיפור של התפתחות התחום בארץ.
"בטח, יצא לי לראות בינתיים רק את הפרק הראשון. אני הגעתי לסטנד-אפ אחרי התקופה של הסדרה. מדובר שם על עמירם גרוס ממועדון הדומינו גרוס, ואני התחלתי בקאמל קומדי קלאב שהגיע אחריו. עוד לא ראיתי מספיק כדי לומר עד כמה זה משקף את הסצינה בישראל, אבל כן ראיתי למשל את הסצינה שבה מורידים את קופטש מהבמה. זאת סצינה שתרגיש מוכרת לכל סטנדאפיסט באשר הוא, להופיע מול מועדון חצי ריק עם קהל שלא תמיד סימפטי ומפרגן. בסופו של דבר זאת תקופה חשובה בקומדיה הישראלית ומשמח שעשו על זה סדרה".
יש סדרה שראית וגילית שהיא אובר רייטד?
"אם אני אגיד בית הנייר יוציאו אותי להורג? אנחנו התכוננו להתמכרות, כבר הכנו את כל המערך הביתי, עם כל האוכל הנלווה, התיישבנו לצפות כמו שצריך... מאז משחקי הכס אנחנו מחכים לאיזו סדרה שתשאיר אותנו במתח לעונה הבאה, וזה פשוט לא זה. לא נעים לי להגיד את זה בקול רם".
שתדע שאצלנו במדור זה דווקא די קונצנזוס. הרבה שנאו.
"זה בעיקר הייפ, אבל זה לא קלע לטעם שלי בכלל. אפרופו הייפ, דווקא ניסינו כמה פרקים של הכלה מאיסטנבול. אני אהבתי את זה, אבל אשתי פשוט קטעה את זה באיבו. היא פחדה שנתמכר לזה מדי".
הרגלי הצפייה שלך תמיד ככה כפופים לאלו של אשתך?
"אשתי בחופשת לידה כרגע, אז היא רואה יותר טלוויזיה ומן הסתם מה שהיא רואה גם אני אראה. איכשהו היא חזרה עכשיו לעקרות בית נואשות. תשמע, זאת סדרה חזקה. לכאורה, לא הייתי בוחר בה כבחירה ראשונה, אבל גיליתי סדרה פצצה! בזמנו יצא לי לפגוש אותן, כשעבדתי בפינס בשנת 2004, וזה היה להיט מטורף. הן עמדו ארבעתן על הבמה מאחורי הקלעים של טקס פרסי האמי, והייתי שם מוקף בעיתונאים חשובים או מקושרים. איכשהו גם אני נדחפתי פנימה. כולם היו בהיסטריה ואני לא חשבתי שמדובר במשהו מעניין מדי, אבל עכשיו אם אני מחמיץ פרק - אני תוקף את אשתי בשאלות. 'מי זאת?', 'למה הם בבית משפט פתאום?'. חייב להבין מה הולך כי זאת מתגלה כסדרה פשוט מוצלחת".
שמחה שאהבת, כי אם היית אומר משהו רע על העקרות לא הייתי מפרסמת את זה. אפרופו התמכרויות, איך אתה עם ריאליטי? עוקב?
אני די עוקב. כרגע אני צופה ב-2025, גם אני מת על קורין, וגם כי יש שם רגעים שאני לא רוצה להחמיץ. אני די אוהב ריאליטי... אוהב מאד את חתונה ממבט ראשון. זה ממש חמוד, וזה כמובן מזכיר לי את ימי הרווקות והחיפוש שלי.
אם אתה צריך להמר, לאיזה זוג יש הכי הרבה סיכוי להישאר ביחד?
"כרגע נראה שלבת-אל ויוגב, אבל גם למיקי חיימוביץ' מתפתח משהו טוב בסוף!"
מיקי חיימוביץ? היא לא עסוקה עכשיו בבחירות מסוג אחר?
"לא נו, הכפילה שלה. איך קוראים לה?"
שירי?
"כן, שירי. הבן-זוג שלה שובה את הלב בכנות שלו וברצון שלו למצוא אהבה. למרות שזה התחיל כזה לא טוב, לי ממש נראה שמתפתח ביניהם משהו. שמעתי גם כל מיני רכילויות שדיווחו עליהם... אז אולי משהו באמת קורה שם".
יש סדרה שאתה כבר מחכה לעונה הבאה שלה?
"משח...".
אני לא מרשה להגיד משחקי הכס.
"אז אני אפתיע דווקא עם העונה החמישית של ballers. את לא מכירה? זאת סדרה בסגנון הפמליה, אבל על שחקני פוטבול. הכוכב של הסדרה הוא דה רוק, שמגלם שחקן פוטבול שפרש ומתחיל לנהל שחקנים. זה מראה את כל הבעיות והתהפוכות ששחקני פוטבול עוברים, ובעונה האחרונה הוא גם עובר לעיר אחרת ומתפתח לתחום של גולשים. סדרה מחוספסת אפשר לומר".
אוקיי, עצור. בוא נדבר רגע על המתחזים (שיצר ומנחה אתגר). דוקו-פשע זה ז'אנר סופר פופולארי עכשיו, יצא לך לקחת השראה מסדרות בז'אנר?
"ראיתי את הג'ינקס, למשל, אבל דווקא לא עקבנו אחרי סדרות מצליחות מהז'אנר ואמרנו 'בוא נעשה גרסה של זה', זה פשוט קרה. הכל התחיל מאודטה עם הסרט 'האמנתי לו', שאחריו התחלנו לקבל כמות מטורפת של סיפורים, ורק ככה הבנו את גודל התופעה. מדי פעם אני מנסה לתפוס משהו מהסדרות האלו אבל לא ממש צללתי עמוק בעולם הזה".
ומאיזה סיפור שחשפתם היית עושה סדרה מתוסרטת? המתחזים זה חומר גלם מדהים לבינג'.
"היה את הסיפור של 'הגנרל בעל אלף הפרצופים', על הבחור שגדל בבני ברק, עשה כמה סיבובים בעולם וחזר לישראל בתור גנרל, לכאורה. באמת ממליץ להשלים את זה למי שלא ראה. הצורה שבה הוא הצליח להוליך שולל, ולהגיע עד לאנשים שמתעסקים בתחום פשוט מדהימה. בכיף היה אפשר להפוך את זה לתסריט מתח משוגע".