אם תכנסו לערך הויקיפדיה של תנועת האצבע המשולשת, כי למה לא בעצם, תוכלו לאסוף כמה פרטי טריוויה מעולים לרגעי סמול טוק מתים. כך, למשל, תוכלו לגלות שלתנועה המגונה יש שורשים היסטוריים אצל היוונים (הם קראו לזה דיגיטוס אימפודיקוס - אצבע מחוצפת) ויש הטוענים כי אפילו הנביא ירמיהו התייחס לאקט המעליב, כך שגם בתנ"ך ידעו לזקוף אמה. לצד המידע המאוד חשוב הזה תמצאו את הצילום המתועד הראשון של האצבע – מגיש הבייסבול צ'רלס "אולד הוס" רדבורן נתפס מנופף את האצבע לעבר הקבוצה היריבה בתצלום קבוצתי. במידה רבה, זה הוא אביו הרוחני של אחת מהדמויות הגדולות שנוצרו מאז ראשית המאה, האצבע המשולשת האנושית, קני פאקינג פאוורס.
אני מתנצל, אין דרך להציג את הדמות שעומדת במרכזה של על הפנים (Eastbound & Down) ללא גסויות. זה חלק מהדי.אן.איי של הסדרה, כמו אופנועי ים, באמפים של קוקאין וסלואו מושן מוגזם ברגעי שיא על רקע שירי רוק בועטים. עם זאת, אלו הם רק חלק מהרכיבים שהפכו את פאוורס של דני מקברייד לדמות מיתולוגית גם מבלי שבאמת הפך למיתולוגיה. מקברייד, השחקן הקומי המבריק שיצר את הסדרה לצד שותפו הותיק ג'ודי היל, בנה דמות יוצאת דופן: הצופה יכול לחוש כלפיו סלידה, שנאה, התנשאות ואפילו בוז עמוק, אבל בסופו של יום - להתאהב בו ולרצות שהוא ינצח, על אף שבבירור לא מגיע לו דבר.
הסיפור שעומד במרכזה של על הפנים נשמע מוכר למדי: כוכב גדול שורף את 15 דקות התהילה שלו על סמים וחשפניות, נאלץ לחזור לעיר הקטנה שממנה הגיע ולהשלים הכנסה כמורה מחליף לספורט, על אף שהספורט היחיד שהוא עסק בו זה בייסבול, כלומר - ענף הספורט היחידי שמאפשר לשחקניו לטפח כרס בירה לצד הקריירה. אבל מה שברוב הסדרות היה הכנה לסיפור התאוששות מרגש ואיזה מסר על בית חם וחברות, הופך בקומדיה השחורה על הפנים לנקודת הפתיחה להתדרדרות האמתית. קני לא מפספס הזדמנות לפספס וממשיך לכלות את חייו עם הרבה סמים וחשפניות.
על הפנים עוסקת בעולב מפואר, בטראש אמיתי, לא זה שמונגש דרך עדשות הריאלטי, אלא באנשים שחיים במקום נידח (צפון קרולינה במקרה הזה) ומעבירים את הזמן עם איזה בקבוק אלכוהול ומשחק בייסבול גרוע ברקע. קני הוא הכוכב שלהם, וככזה, הוא עלוב יותר מכולם יחדיו דווקא מכיוון שהוא שואף למשהו גדול יותר, מצוי באשליה תמדית שהוא מתת האל לאנושות. אפילו החליפות המפוארות ביותר שלו נראות כאילו הגיעו מחנות יד שניה. ומסביבו האנשים האפורים ביותר - שכמובן מתגלים כאנשים שרוטים, מורכבים, עלובים ונהדרים כאחד - מי שבעבר היו נקראים 'רדנקס', אבל היום פשוט מכונים 'מצביעי טראמפ'.
למעשה, עבור סדרה שעלתה עם בחירתו של אובמה וסיימה את דרכה כשלוש שנים לפני שהשליט הכתום תפס את תפקיד כיסא הנשיא, על הפנים חזתה את עלייתו של דונאלד טראמפ, או לפחות הצליחה להניח אצבע (משולשת. כמובן שמשולשת) על המקום שממנו הגיעו תומכיו. ספק אם יוצרי הסדרה הופתעו מבחירתו, הרי הם הצליחו לאבחן את האגו האמריקאי, הגזענות, האלימות והבורות מרצון של מצביעי טראמפ הרבה לפני שמישהו ירק לכיוונם. כך, גם עשור אחרי עלייתה, על הפנים נשארת כאחת מהסדרות החשובות של המילניום, גם אם לעולם לא תקבל על כך קרדיט.
ארבע עונות מושלמות נמשכה הסדרה, עם 6-8 פרקים לעונה. זו היא לא בדיוק סדרה אמריקאית אופיינית - אפשר לקרוא לזה ניסוי של HBO, אפשר להסתכל על זה כיצירה שוברת פורמטים, אבל על הפנים היא בעיקר יצירה מושלמת מראשיתה עד סופה. סיפורו הכמעט אלגורי של קני פאוורס מתפתח מעונה לעונה, זורק את הדמות המרתקת לעולמות שונים ומוציא אותו מהצד השני כמעט מבלי שלמד דבר, אבל עם הרבה יותר חבלות על הגוף. העיסוק העיקש שלה בלכלוך האנושי, באופן שמרגיש מוקצן וריאליסטי להחריד בו זמנית, הוא תופעה נדירה בטלוויזיה, ומאז לכתה היתה לה רק יורשת אמתית אחת - סגני מנהל, הסדרה השניה של מקברייד והיל. אבל דמות מבריקה כמו קני פאוורס, אצבע משולשת שמזדקפת מגאווה לאומית רק כדי לסתור את החלום האמריקאי, מגיעה רק פעם במילניום.