1. מתווה הרמזור
    הכל כבר נכתב על תחקיר "המקור" (רשת 13) על מירי רגב - ואם אתם שואלים אותה, אז הכל גם נכתב במפורש בנביא יחזקאל. הזווית הציבורית ברורה לכל מי שמחוץ לקבוצת "המטבחון", הזווית הפלילית תתברר בהמשך, הזווית התקשורתית נגעה בעיקר לשיא הרייטינג מאז פרוץ המלחמה בערוץ המקרטע, ואת הזווית הקומית אפשר לראות כבר שבוע בטוויטר. תחקיר אחד בשני חלקים הביא חומרים לשלוש עונות של "ויפ", אם סלינה מאייר לא הייתה מוקפת בכל מיני טיפוסים מפוקפקים אלא רק בעשרה מייק מקלינטוקים.

    מי שבאופן תמוה קצת נדחק הצידה הוא דווקא האיש שבזכותו שיחת השבוע בכלל קיימת, רביב דרוקר. אולי כי נעשינו חירשים לקמפייני הרעל התקופתיים, אולי כי הפעם אפילו שם הבינו שהוא הציג קבלות שאין איך להתווכח איתן. עד שרגב, אנשיה ופרקליטיה עוד מצאו איזושהי פרצה, וטענו שכל מסמך הרמזור המפליל מעולם לא עבר דרכה, דרוקר "נזכר" לחשוף את אותו מסמך עם הערות בכתב יד והוכיח שזה הכתב שלה. עשה לה "הג'ינקס", מה שנקרא. והתחקיר המוחץ בעניינה של רגב בא בתזמון מושלם לא רק עבור הערוץ, אלא גם עבור דרוקר עצמו. אומנם הזחיחות שלו עדיין לא נופלת מזו של ינון מגל, אבל "אזור מלחמה" (רשת 13) בהובלתו כן הנמיכה את מינון המגמתיות ששלטה בה בשנה שעברה. ולמרות ש"מצעד הטרלול" הוא עדיין פינה מוטה להחריד, למרות שהפאנל של דרוקר מוכרח להתנקות ממזיקים כמו רזי ברקאי או נתן זהבי, בתחקיר מירי רגב הוא סוף סוף סיפק את הסחורה. איך אמר משה בן זקן? זה מתהפך לטובה.

    מה לראות?
    את "הגולדשטיינים" (יס), בתנאי שתצליחו לגשר על הפער בין הקומדיה הדי מלאכותית לשיחות וריבים שאף יוצר לא היה מאמין שמשפחת גולדשטיין תסכים לצלם. האווירה היא לחלוטין אווירת "דנה קמה" ו"המאסטרו", אבל אז שירלי גולדשטיין פותחת את הפה ופתאום אנחנו נמצאים בפרק של "טיפול זוגי". לביקורת המלאה, וגם לריאיון של ניקי גולדשטיין למגזין mako.
  2. "רפאליס": המעקב השבועי
    מה בעצם יוצא למשפחת רפאלי ממסע הדוקו-ריאליטי ב"רפאליס" (הוט)? כסף, זה ברור, אבל כולם למדו להכיר את האחוזה בהוד השרון וכנראה הבינו שלא חסר להם יותר מדי ממנו. תיקון התדמית - אחרי הכלא של ציפי והורדת ההילוך המקצועית של בר - נראה כמו הסבר סביר בעונה הראשונה, אבל בעונה החדשה הניתוק רק מתגבר ומתגבר ולכן עושה רושם שזו לא הייתה המטרה מלכתחילה. ואולי הרפאליס רואים ב"רפאליס" צינור לטקטיקות עולם תחתון שמועתקות לעולם הסלבריטאות: אולי מבחינתם, התוכנית המשפחתית פשוט הפכה לפלטפורמה לסגירת חשבונות.

    הניצנים לזה הופיעו כבר בעונה הקודמת, כשבר השתמשה ב"רפאליס" - שדווקא מוציאה אותה נגישה ואנושית הרבה יותר ממה שניתן היה לדמיין - בשביל לתת את דף המסרים שהכינה מזמן על פרשות המיסים ואי-הגיוס. אבל בפרקים הראשונים של העונה הנוכחית כבר ניכרים עוד כמה מהלכים כאלה, בחלקם קטנוניים: תקרית ממש לא נעימה בצילומי הלבשה תחתונה של בר הופכת לשיימינג למערך יחסי הציבור של המותג שהיא מפרסמת, ואם מדובר היה בסדרת קומיקס, הנבל של הפרקים הראשונים ללא ספק היה הסוכן של און, רוברטו בן שושן. שוב ושוב הזכירו הרפאליס את העובדה ששנה שלמה עברה בלי שמישהו יתניע את קריירת השירה של און, וסימנו את הסוכן החדש שלו בתור האיש שאשם בהכל. ובאחד מפרקי השבוע, כשציפי פגשה את רוברטו והשניים החליטו לשתף פעולה (בעוד שהיא מזכירה שוב ושוב ש"לא הבנתי איך הוא לא במיינסטרים"), ברור מי יצאה משם כשידה על העליונה. השאלה שנותרה היא אם רוברטו עצמו ידע מה מחכה לו כשהכניס את המצלמות למשרד, או שהוא בכלל תופס את כל האירוע הזה כמארב.
    פריים אחד למזכרת
    בדיקת הגרון הביתית של ציפי רפאלי באותה "רפאליס" (הוט), עוד דבר שלא היינו אמורים לראות בשבוע שהיו בו כמה כאלה.

  3. הרף התחתון ביותר
    אם היהלומים של מירי רגב לא הרסו לכם את השבוע, יש גם את היהלומים של לי בירן. איזו רגרסיה אינטלקטואלית עבר עולם השיווק הישראלי תוך שמונה חדשים בלבד, מתשדירי "יחד ננצח" קיטשיים לקמפיין מושקע שכל כולו זיעת אשכים. הפרסומת החדשה של בירן לדלתא מעוררת תחושה שמישהו אשכרה חושב שנגמרה המלחמה (השימוש בסיכת חטופים לצד הלוגו מעולם לא היה ציני כל כך) - ושלמישהו הזה נפלה מכולת תחתונים על הראש, אם הוא באמת מאמין שאשכים מסריחים הם חומרים ללכת איתם לפריים טיים.

    הקמפיין בכיכובו של בירן מאגד בתוכו כל כך הרבה החלטות אומללות, שמוזר שדודו סאסי לא חתום עליו. הרי מה הולם פרסומת לקולקציית תחתונים יותר מפרזנטור לבוש לגמרי, ומה שווה קרינג' האשכים של בירן אם אי אפשר להרוס גם את הילדות לדור שלם של צופים. פעם "זה סימן בשבילי" היה הדרך של ערוץ הילדים להילחם באלימות, היום "זה סימן בשבילי" הוא הדרך של חברה מסחרית להצחין את הפסקת הפרסומות עם דימויים מרומזים - ומסריחים ממאמץ יתר - של ביצים לחות. וזו אפילו לא הפעם הראשונה שבה בירן ודלתא מנסים לנפץ את הטאבו בדרך הכי עקומה שיש, כי לפני שנתיים כבר הייתה פרסומת אחרת על "כיס קדמי שיוצר חציצה ומפריד בין הרגל וה…".

    ביצה. אם לי בירן כל כך רוצה לדבר על ביצים בקמפיינים שלו, הוא פשוט יכול לומר אותן. אבל זה שהוא יכול ממש לא אומר שהוא אמור: התגובות הנגעלות לקמפיין החדש מראות שיש דברים שהפריים טיים המשפחתי עדיין לא בנוי להם, וזה ממש סביר ומקובל. בכלל, אם כבר מנרמלים כאן פרסומות ישירות על נוזלי גוף - הרבה יותר דחוף לעשות את זה עם הנושא הנשי הנשכח הזה, מחזור. שם יש מקום לתיקון היסטורי אחרי שנים של דם כחול, ובעיקר יש משמעויות רפואיות וחברתיות. אפשר ואף רצוי לנהל דיון על הטעם והמשמעויות של קמפייני מחזור גרפיים שכאלה, אבל כך או כך ברור שהם חשובים בפער בהשוואה לאשכים המיוזעים של הגברים. אז עכשיו יטענו בדלתא ש"תראו, גרמנו לכם לדבר עלינו", צודקים. רק שהם גם בטח יטענו שהנרמול הזה יביא איזושהי תועלת בעתיד, וכאן הם טועים. הכתם שהפרסומת הזו ישאיר עליהם ועל בירן עולה בהיקפו על שני העיגולים הקטנים.
    בשבוע הבא
    עונה חדשה של "האח הגדול", שתצטרך להסביר לציבור למה לסגור אנשים בבית מרצונם כשלחטופים אין כאלה פריבילגיות (רשת 13, 2.6); תום יער הולכת בדרכם של חבריה ל"ארץ נהדרת", ועושה את הקרוסאובר לעולם הילדים עם "המאבטחת" (יס, 4.6); פרק הסיום של "האיש שרצה לדעת הכל" (כאן 11, כנ"ל); צחי הלוי ממשיך במסעו לשחק בכל מדינה על הגלובוס, הפעם עם "בן ערובה" השוודית (הוט, 5.6); ובחדשות הגיקים - ספין-אוף נוסף להתמכר אליו בדמות "מלחמת הכוכבים: האקוליט" (דיסני+, כנ"ל).
    צילום מירי רגב: מתוך "המקור", רשת 13 / צילום בר וציפי רפאלי: מתוך "רפאליס", הוט