החרטוט המכוער של גלית דיסטל נחשף תוך רגע

באים לחדש לכם
על אף הבחירה ביעדים שהם חור, הדילוג מעל הזכויות היקרות של "המירוץ למיליון" והקמצנות המובנית של הפורמט שמעניקה לזוגות המשתתפים דולר אחד ביום - הריאליטי החדש "פקין אקספרס" (רשת 13) הוא עדיין אירוע יקר מאוד. אירוע שלא יכול להרשות לעצמו רייטינג של 9.3% כבר בערב השידור השני, מספר שאפשר לתרגם מילולית ל"כלום" עבור האנשים שמחוץ לברנז'ה הטלוויזיונית. אך היתרון היחסי של התחרות בהנחיית עוז זהבי טמון במרכיב שקונים לא בכסף אלא בכישרון: אנשי תוכן טובים.

עוד מוקדם לדעת אם העריכה הקצבית של "פקין אקספרס" תישאר כזו גם כשיגיע הזמן להימרח, אבל בכל הנוגע לליהוק - לא צריך להכיר לעומק את המשתתפים בשביל לראות שמדובר בהצלחה. הרי בין "המירוץ למיליון" ו"בואו לאכול איתי" וכל פורמטי הזוגות האחרים, אף אחד לא באמת חשב שקיימות מערכות יחסים שטרם נחקרו בריאליטי. ותראו מה קורה כשמתאמצים: פתאום יש גרוש ונוכחי של אותה אישה, תאומים שהם חלק משלישייה עם הרבה דם רע, לסביות נשואות, זוג שמכיר רק על נקודת הזינוק ובעיקר שתי נשים שהפכו לחברות נפש אחרי שבן הזוג של הראשונה (שהוא בנה של השנייה) נהרג בתאונת דרכים בנעוריו. היחידות שחסרות הן האמא העשירה והאמא הענייה מפרשת הוואטסאפ. ולמרות שהכי קל לצקצק על רמת המתמודדים עצמם, בטח כשחלק בלתי נפרד מחוקי המשחק הוא לדבר באנגלית צולעת עם המקומיים כדי להסתדר על טרמפים, בהיבט הזה "פקין אקספרס" דווקא ממש לא מגרדת את תחתית החבית של הענף.

מה לראות?
את "סימני שאלה" (הוט), סדרה תיעודית קצרה וממצה שמתכתבת לרגעים עם האקטואליה - בעיקר כשסדר היום שוב חוזר לחוק הגיוס וליחסים בין החברה החרדית לשאר. שלושה חרדים הופכים מול המצלמה של נועה אהרוני לחרדים לשעבר, כשבדרך הם מגלים עד כמה קשה יכולה להיות התגובה של הקהילה שממנה באו. וגם ש"יש עוד חור למטה". לביקורת המלאה.
"מנאייכ": המעקב השבועי
מפה לשם, תכף גם העונה השלישית של "מנאייכ" (כאן 11) מסיימת את דרכה. ולמרות שהיא לא מזיזה אותה מצמרת היצירה הישראלית - יש לה פגם אחד שדי מחליש אותה מול קודמותיה: העובדה שהפרשות שהיא שואבת מהן השראה לא נלקחו ממדורי הפלילים, אלא מהכותרות הראשיות של התקופה האחרונה. זה התחיל עוד בסוף העונה הקודמת עם חקירות ראש הממשלה, נמשך העונה עם פרשת מותו של אהוביה סנדק וחיקויים די מפורשים של שי ניצן ואביחי מנדלביט, ובפרקים ששודרו השבוע הצופים מתבקשים לשמוע דיונים על רוגלת "מינוטאור" ולעשות את הקישור ל"פגסוס" בכוחות עצמם. "כל קשר למציאות מקרי בהחלט", ממשיך לטעון היוצר רועי עידן בשקופית הפתיחה, אבל בשלב זה כבר מדובר בעבודה בעיניים של ממש.

זה לא שאין מקום לסדרה על מי מהפרשות הללו, עם איזו אג'נדה שרק תהיה. העניין הוא שהיתרון הכי גדול של "מנאייכ" הוא כרגע בעוכריה: ההפקה הזאת כל כך יעילה, עם עונה חדשה כל שנה וחצי, שהיא לא צברה מספיק מרחק מהסיפורים האקטואליים בשביל לומר עליהם דברי טעם. קצת כמו לקרוא רחוב על שם אדם שעדיין חי. ואם מישהו בתאגיד רק היה נותן עוד כמה מעברים על התסריט, אולי זה היה מחזיר לה את הפאסון הנדיר שלה. כי כשפרקליט המדינה אומר ליועמ"ש ש"זו מלחמה על ה-DNA של מדינת ישראל, אתה צריך להחליט באיזה צד אתה", או כשנרמז שהוא פברק דיווחים על איומים על חייו והגברת אבטחה, הדרמה הישראלית שהתמחתה בעידון פתאום הופכת לכתב אישום סמי-קונספירטיבי נגד שי ניצן. וזה מצער בעיקר לצד אינספור עלילות המשנה האחרות של הסדרה (בין אם הן יעילות כמו זו של דיאנה גולבי או חסרות תועלת כמו זו של נדב נייטס), שמתחילה לצבור שומנים מיותרים שלא היו לה בעבר, ונראה שנובעות מכתיבה חפוזה מדי. כל מה ש"מנאייכ" הייתה זקוקה לו הוא סבלנות, והבנה שהיא בכל מקרה זוכה לאמון משמעותי מהתאגיד והקהל. בעולם שבו "אורי ואלה" יכולה לחזור לטלוויזיה אחרי שבע שנים, גם לה מותר להוריד טיפה את הרגל מהגז.
פריים אחד למזכרת
הזמרת אודיה מתארחת ב"נסרין" (הוט) ומקבלת יחס של מלכים - כתוביות שבכלל לא יודעות מה השם שלה.
חשבון נפש על חשבון הציבור
חודש וחצי אחרי הריאיון ההוא לחדשות 13, חברת הכנסת גלית דיסטל-אטבריאן הגיעה השבוע לאולפן של "ארז ואברי" (קשת 12) עם בשורה דומה. "אחת למיליארד פעמים יש פוליטיקאי שאשכרה אומר את האמת או אשכרה עושה חשבון נפש", היא הסבירה, "כנראה שאני לא פוליטיקאית". ההכאה שלה על חטא הפילוג אפילו מתבטאת בחייה האישיים, לדבריה: "התחלתי לשמור שבת, עד כדי כך רגשות האשם שלי היו גדולים שקניתי מיחם ופלטה". תוך שנייה התחלפה הכותרת שתחתיה ל"חשבון הנפש של גלית דיסטל", וזאת למרות שכל הסימנים - הישנים והחדשים - מעידים שאם נעשה כאן חשבון כלשהו, הוא לא בנפש אלא במנדטים.

בעוד שאברי גלעד התוודה באופן חריג ש"לא יכולתי לסבול אותך", רק כדי לספר שריאיון מירוק המצפון המקורי שלה גרם לו לפרוץ בבכי, ארז טל עימת את דיסטל עם מה שנעדר במידה מסוימת אפילו בריאיון החדשותי-פרופר שלה לליאור קינן: המעשים שלה בשטח. רק ארבעה ימים לפני שהגיעה ל"ארז ואברי" דיסטל עוד עמדה במליאת הכנסת ודיברה על קמפיין שנוגע לאזהרות מערכת הביטחון לראש הממשלה לפני 7 באוקטובר. "אז הזהרתם את ראש הממשלה, מה אתם ילדים בגן והוא המבוגר האחראי?", שאלה, "'הזהרנו, עכשיו נחזור לפנסיון באילת ונקום בבוקר הטבח לבופה ואגדודו בבריכה?'". דיסטל הסבירה לטל שזה בכלל לא "השיח הישן", ושמאוד קשה לה שלא מבקרים במלחמה את הרמטכ"ל (כן מבקרים, והוא לקח אחריות). נתניהו? "העניין הזה של 'לקח אחריות' קצת מנקה את העובדה שלכולם מניחים לנהל את המלחמה, וזה שמתכלל את כל האירוע עובר סקילה", השיבה.

בזמן שהתלוננה על "הרפלקס המותנה" של התקשורת, דיסטל לא שמה לב שהרפלקס האישי שלה חמק לה ברגע מבעד לתדמית החדשה. דקות ספורות לתוך הריאיון היא כבר אמרה ש"אתה מסתכל באולפן הזה, סיעור מוחות אין בו" (אבל "אני מתה על ערוץ 14"), תזכורת לימים הלא רחוקים שבהם הייתה צריכה להתנצל על זה שהאשימה במחדל את דני קושמרו. זכותה להמשיך לתמוך בנתניהו ("אני לא אכנס עכשיו לתיקים שתפרו לו") גם תחת הנסיבות הנוכחיות, אבל זכותו של הציבור שהיא שליחתו לצפות לנציגות ראויות. או לפחות לכאלה שאומרות את כל מה שיש להן להגיד על ראש הממשלה, ולא רק נותנות פרומו. אז דיסטל התפטרה ממשרד הסברה לא קיים, ועכשיו אפילו מקריבה את המאבק למען הרפורמה ("האמנתי במטרה, לא בדרך"), בשביל לפזול למרכז שכל כך נחוץ כרגע לה ולמפלגתה. בשביל שמישהו יקנה את "חשבון הנפש" הזה עדיף לה לדאוג להיגיון פנימי טוב יותר ופחות לווידויים על מיחם. בסוף הריאיון, אחרי שזמזמה את הפתיח של "העולם הערב" וביקשה מגלעד שילמד אותה רוחניות, היא הושיטה יד - פיזית - והסבירה שהיא "רוצה יד אחות מגורם ציבורי בשמאל". אולי עדיף לאותו גורם ציבורי לוודא שהושטת היד אכן מכוונת אליו, ולא לכיס כדי לגנוב ממנו את הדעת שלו.
בשבוע הבא
קאסט "הטבח" - כלומר "דה שף" - נותן הסנפה אחת אחרונה בשירותים לפני סיום העונה השנייה (יס, 18.2); איילת זורר ועמוס תמם מתאחדים בדרמה הרומנטית והרפואית החדשה "חולי אהבה" (קשת 12, 19.2); "אווטאר: כשף האוויר האחרון" הופכת מאימפריית אנימציה לסדרת לייב-אקשן (נטפליקס, 22.2); ופרק סיום העונה השלישית של "מנאייכ", בתקווה שלא יהיו בו עוד בדיחות על חשבון אביעד גליקמן (כאן 11, 24.2).
צילום מעיין ברגר וחני אלמלם: מתוך "פקין אקספרס", רשת 13 / צילום נבו קמחי: מתוך "מנאייכ", כאן 11 / צילום נסרין קדרי: מתוך "נסרין", הוט

מצאתם טעות לשון?