1. באג 1885
    ריבוי מבחני הסלים הטלוויזיוניים מבהיר - חג הפסח מעבר לפינה, ואיתו גם הפגרות. בין הסדרות שסיימו השבוע את דרכן הייתה, למשל, העונה השנייה והממכרת של "טיפול זוגי" (כאן 11): איזו הקלה הייתה לצפות במונטאז' הסוגר ולא למצוא בו איזה "X ו-Y החליטו להיפרד לאחר הצילומים", ואיזו שמחה הייתה לגלות לאורך 12 הפרקים שהמטפלת החדשה שרי אופיר לביא מעוררת הרבה יותר אמפתיה מאשר אחותה האובדת טלי גוטליב. דווקא שותפתה של "טיפול זוגי" לערב השידור, הדרמה "הצבי" (כאן 11), הסתיימה עם טעם חמצמץ יחסית אחרי פתיחה מבטיחה מאוד. אולי בגלל עוד קטע ריקוד לצלילי "Sweet Dreams", ברק ייחודי שהתקשה להכות שוב.

    אבל יהיה לא הוגן להפיל את כל האכזבה מסיום "הצבי" רק על המחול המשוגע של נטע רוט. כי למרות הניסיונות לקשור את הקצוות הפרומים של פרומה ציפיס (סוזנה פפיאן בתפקיד הכי נכון לה עד היום), גם הסוף של "הצבי" לא החליט מה היא רצתה להיות - ביוגרפיה על אליעזר בן יהודה? טייק ירושלמי על "נשים קטנות"? מעשייה עיתונאית מסוף המאה ה-19? סיפור אהבה בין אישה לעברית? במקרה שלה זה דווקא כן היה באג, לא פיצ'ר. וזה לא שאי אפשר להבריק עם טלוויזיה קשה לאפיון ומפתיעה תדיר: שבוע אחרי פרק הסיום של "טיטו ורוחו" (הוט), עדיין קשה להירגע מאחת הפסגות המשובחות, האקראיות והרועשות ביותר של היצירה הישראלית. למרות שאפילו היא לא חפה מפגמים (חוסר איזון, צילום נודניקי), יצירת המופת הזאת הייתה גרסת כחול-לבן להברקת "הכל בכל מקום בבת אחת" הקולנועית. ואם עד "טיטו ורוחו" עוד היה לגיטימי לא להבין למה אנשים משתגעים על מגי אזרזר, היום זה כבר בלתי אפשרי.

    מה לראות?
    את "שוגר" (אפל TV פלוס), דרמת נואר בלשית עם קולין פארל שדווקא מקבלת ביקורות פושרות, אפילו קוטלות - אבל בסדר, זכותם של אנשים לטעות. "שוגר", שביים פרננדו מאירלס מ"עיר האלוהים", היא סיפור אהבה לעיר המלאכים ולכל הקולנוע המשובח שיצא ממנה לפני עשרות שנים. כן, מחכה בהמשך טוויסט שאפשר או לאהוב או לשנוא אותו. וכן, כדאי לכם לאהוב אותו. לביקורת המלאה.
  2. כל הכבוט
    אין דרך נעימה לומר את זה: הקמפיין של יהורם גאון למידטאון ירושלים הוא הדבר הכי מכוער שקרה בעיר הבירה מאז הולילנד. לא ברור למה כל כך דחוף שדווקא גרסתו הצעירה של הזמר בן ה-80 פלוס תתהלך ברחובות ירושלים בשביל לפרסם פרויקט נדל"ן, אבל בעיקר לא ברור למה צריך לעשות את זה באמצעות הטכנולוגיה שמרגשת בעיקר אנשים בני 80 פלוס בנפשם - AI. בכל הפסקת פרסומות מתחוור עד כמה הניסיון להצעיר את גאון באמצעות בינה מלאכותית נעשה בטעם רע ובאופן מקריפ, כזה שאחריו קשה להירדם בלילה. אפילו אם ישנים בפנטהאוז של אחד המגדלים המעוצבים.

    חודשים ספורים אחרי ההתלהבות הגלובלית מטכנולוגיית Sora, שאכן יכולה להיות שחר של יום חדש בכל הנוגע למחוללי ויזואליה, ראוי להבהיר: הדברים האלה עדיין דורשים המון כסף, כסף שפשוט לא קיים בתעשייה הישראלית. גם הניסיונות של "ארץ נהדרת" (קשת 12) להתיישר לפי הטרנד הבהירו שעוד יש דרך ארוכה מאוד ללכת עד לתוצאה אסתטית באמת - ולכן עדיין מדובר בקוריוז מפתיע לטובה ולא בשיטת עבודה שתייתר את צוות האיפור העל-טבעי של התוכנית. מי שכן רוצה לראות שימוש סביר ב-AI, או סתם לנבור קצת בהיסטוריית הטראש של תחילת המילניום, יכול למצוא את זה כעת ב"אמיר פרישר גוטמן: חייו ומותו של כוכב פופ" (יס), סדרת הדוקו שבה הזמר המנוח "מקריין" (בעזרת הבינה) יומנים אישיים של עצמו. שם זה דווקא עובד, בעיקר בגלל שהיומרה מינימלית. או סתם בגלל שאין בה את דמות האימים הצעירה של יהורם גאון.
    פריים אחד למזכרת
    למה הצהרת השר בני גנץ נראית כמו קטע גנוז מקמפיין "דמיון חופשי" של נועה קירל?

  3. בית האסורות
    עוד סיום עונה ששודר השבוע היה אמור לקרות כבר בתחילתו - מישהו כנראה חשב שיהיה מצחיק לשדר את הפינאלה של "הפליליסטיות" (רשת 13), דוקו-ריאליטי טראשי ונהדר לימי שגרה, דווקא ב-7 באפריל, במלאות חצי שנה למלחמה. ברשת התיישרו ברגע האחרון עם ההיגיון הבריא, הצטרפו לקוורטט משדרי החדשות המיוחדים, ו"הפליליסטיות" נדחתה בכמה ימים. ולמרות שהדחייה הזאת הייתה הכי מוצדקת שיש, היא הבהירה עד כמה הערוץ (והצופים) עדיין לא יודעים איך לאכול את הז'אנר.

    תוכנית הבוקר של שישי, הלייט-נייט של ערוץ 14, שידור בחצות של "הבתים הכי יפים בישראל": כל הרצועות האלה רשמו השבוע נתוני רייטינג גבוה מזה של סיום "הפליליסטיות", רק שהיא שובצה בלב הפריים טיים של מה שהיה פעם הערוץ המסחרי השני בגודלו בישראל. כבר דובר ועוד ידובר על משבר ניהול התוכן של רשת 13, אבל פה יש דיסוננס משמעותי בין הניהול לבין התוכן: יחסית לעולם שבו היא פועלת, "הפליליסטיות" הייתה פשוט מצוינת. שילה דורפמן היא ליהוק פגז, שני אילוז קורעת מצחוק בלי להתכוון לכך, קארין לגטיוי אחראית לרולטת הפאות הכי יפה שנראתה כאן וחן מאירי מתאימה בול לתפקיד האאוטסיידרית שאפשר להזדהות איתה. ברור שיש משהו מגוחך בפורמט ה"סלינג סאנסט" הזה, שאמור לגרום למשרד המשותף של עורכות הדין להיראות כמו משרד אמיתי ולא כמו סט צילומים, אך גם ככה כל המהות בפורמטים האלה היא פחות עבודה אמיתית ויותר פרקים שנפתחים ב"אז לקחתי את הבנות ל…". על התנהגות כזאת טובה צריך לקבל עוד עונה, לא קיצור שליש.

    אין טעם להכביר במילים על רגעים שנראים מבוימים, למשל בכי נטול דמעות או דיוני מעצרים טלפוניים בעודן בפיג'מה במיקונוס, זה חלק מהחוקים. ואין טעם להיות מגעילים עם הערות סוטות על המראה החיצוני של הבנות או על הקושי להבדיל ביניהן בפרקים הראשונים, כי בשביל זה יש את ירון לונדון. שהישראלים יתפוצצו, הפליליסטיות יכולות לפוצץ את השפתיים שלהן בבוטוקס כמה שרק ירצו. הביקורת העיקרית שאפשר להעביר על המשתתפות נוגעת בכלל לפעם שבה הזדעזעו כשאחת מעורכות הדין הפגישה אותן עם נפגעת עבירה, כי הן הרי רגילות לצד השני, אבל אפילו זה יצר טלוויזיה מהנה מאוד.

    אנשים כמו לונדון מוכיחים שהכישלון היחסי של "הפליליסטיות" לא קשור רק לשיבוץ שלה בלב הפריים טיים - בשעה ש"הבוזגלוס" ו"גולסטאר" עושות """חיל""" בשולי הלוויין והכבלים - אלא גם לאכזריות של הישראלים. לא השוביניזם, זה כבר אבוד. זה חוסר היכולת לקבל בברכה טראש טלוויזיוני טהור. בשביל להצליח בליגה של הגדולים, "הפליליסטיות" הייתה זקוקה לצופים נאמנים הרבה יותר מאשר כאלה שנתקלים בקטעים ממנה בטיקטוק ונחרדים. אחר כך עמודים שלמים מוקדשים לגילוי רטרואקטיבי של "מעושרות" ו"מה שקורה באילת" ו"מאיפה יש לך חבר חדש?", במקום לשאול את עצמם למה הם לא נתנו לה צ'אנס בזמן אמת והעדיפו להישאר עם הטראש המצועצע של נטפליקס. שישמרו את זה לבית המשפט.
    בשבוע הבא
    זוכה האוסקר הטרי רוברט דאוני ג'וניור מכוון גם לאמי, עם מספר תפקידים במקביל בקומדיית הריגול השחורה "נאמנות כפולה" של HBO (יס, הוט וסלקום, 15.4); לוסי איוב ואלישע בנאי מגלמים קציני 8200 ב"רוח צפונית" (הוט, 16.4); יוצרי "עספור" רושמים הישג בינלאומי - ומגיעים עד לנטפליקס עם הפקת המקור הישראלית "באש ובמים" (נטפליקס, 18.4); ועד שהגרסה הישראלית תראה אור, חובבי הריאליטי יבינו על מה כל העולם מדבר עם נחיתתה של "הבוגדים" האמריקאית (יס, כנ"ל).
    צילום סוזנה פפיאן: מתוך "הצבי", כאן 11 / צילום יהורם גאון: מתוך הקמפיין של מידטאון ירושלים / צילום בני גנץ: חדשות 12