1. מיתת נוער
    כמו בתעלומות רצח אחרות שהתחכמו יתר על המידה, פרק סיום העונה השנייה של "בלקספייס" (רשת 13) גילה לצופים שלא הייתה להם שום דרך לחזות את הרוצח שמאחורי אירועי הפתיחה - כי זה בכלל לא היה רצח. אבל האכזבה המסוימת הזאת מתגמדת מול ההחלטה המבורכת של "בלקספייס" לברוא סדרה בתוך סדרה, עם קו העלילה הנהדר עם נאיה בינשטוק על החלמה מטראומה מינית כשאלף עיניים מכוונות אלייך, וגם כי בסופו של דבר מדובר בסדרה הרבה יותר טובה ממה שנהוג לחשוב עליה. לא שזה מפתיע, בהתחשב באינספור ההזזות והשיבוצים שהוכיחו שאפילו בערוץ שבו היא משודרת לא מעריכים אותה.

    אבל כשמשחררים מהאובססיה הבלתי נגמרת לעין הזכוכית של גורי אלפי, או למנת הקלישאות הנדיבה שהביא איתו פרק הסיום (אתם רוצים להגיד לי שהבלש תפס את הרוצח, הותקף על ידו, התמוטט ואז הצליח לחזור לעצמו רגע לפני שהוא מת? ושזה קרה פעמיים???), "בלקספייס" בכל זאת סובלת מעמדת נחיתות קשה. ומי שמחדדת זאת היטב היא דרמת אקשן עכשווית אחרת שמסתיימת כעת, "אינדל" (הוט). בשני המקרים מדובר בסדרות שלא רק עוסקות בנערים, אלא גם נראות כאילו נכתבו על ידם: פיזור, הפרעת קשב וריכוז מתמשכת וחוסר יכולת להבין שלא כל רעיון שנראה טוב על הנייר צריך להשתלב בגרסה האחרונה. רק ש"אינדל" לפחות הזמינה את הנערים לחלום, ולאורך העונה ניתקה את עצמה מכבלי המציאות הישראלית של הכאן ועכשיו. עם הזמן זה התגלה בתור החלטה מרעננת שעזרה לייחד אותה - וכזו שמאפשרת לפרק הסיום הטרי שלה לסגור את הכל באופן סמלי ומכובד. "בלקספייס", לעומתה, פנתה בכלל להורים של אותם ילדים, שראו מיליון תעלומות רצח כאלה והרבה יותר טובות. וכמעט כל הופעות המשחק בה אכן הרגישו כמו הופעות משחק בסדרת נוער גנרית, כלומר ממש לא מדהימות.

    מה לראות?
    את "הייתי מתה" (כאן 11), הדרך הכי קלילה להתמודד עם עוד שבוע מורבידי להחריד. עדי אשכנזי, שחוותה בעבר מוות קליני, הייתה אמורה לצאת למסע בעקבות האנשים הרבים שחוו זאת בעצמם - או שלכל הפחות יש להם מה לומר על כך. אבל בישראל של היום אפילו המשימה הזאת מסוכנת מדי, ולכן כל האורחים מוזמנים לקליניקה מעוצבת של אשכנזי שממקסמת את ההיפראקטיביות שלה. לביקורת המלאה.
  2. זה לא גשם, וגם לא אש
    זה היה שבוע של רגשות מעורבים עבור צופי "בית הדרקון" (יס, הוט וסלקום), שחתמה השבוע גם היא את עונתה השנייה. מעורבים כי מפגש המלכות בפרק האחרון כן היה קתרזיס דרמטי ראוי, וכי מעבר אליו לא קרה בו כלום ושום דבר. מעורבים כי היוצרים הודיעו רשמית על חידושה של הסדרה לעונה רביעית (השלישית תצולם בתחילת 2025), וכי אותה עונה רביעית תהיה האחרונה. מעורבים כי יצא טיזר ראשון לספין-אוף הבא בתור של "משחקי הכס", וכי הוא נחת בדיוק ברגע שבו רבים ממי שאהבו את סדרת ההמשך כבר התחילו לאבד תקווה.

    עם סיום עונתה השנייה, "בית הדרקון" נמצאת ב"כפסע" שהוא הכי כפסע בתולדות הפסעים בעולם. אבל התחושה שהנה, המלחמה הווסטרוזית הגדולה שמבטיחים לנו מתחילה ממש עוד שנייה (או במונחי הפקה: עוד שנתיים), היא זו שגם ליוותה את סיום העונה שעברה. וכמו שקרה מוקדם יותר השנה עם "שוגון", ב"בית הדרקון" ניסו להסביר לנו שוב שההכנה לדרמה היא-היא הדרמה, כשהאקשן הוא בגדר מנת צד. זה היה הסבר מתקבל על הדעת בעונת הבכורה, אך בזו שאחריה הדרמה האנושית לא הרגישה כמו אלטרנטיבה מספיק טובה. אז בהנחה שלא פנינו לספרים שמספיילרים לכל, האם קיים סיכוי שמלחמת הדרקונים של "בית הדרקון" תגיע רק אי שם ב-2028, סביב עונת הסיום? בטח. מלכתחילה לא היה מאוד ברור למה צריך למרוח את זה על פני ארבע עונות, במקום להדק את החגורה. ואם שתי עונות שלמות נתנו לנו קרבות ספורים (ומעולים) ועלילות שלגמרי הלכו לאיבוד (כמו מסע החלומות של דיימון בהארנהול), יש מצב שזה לא דרקון שיורק עלינו אש - אלא סתם יריקה בפרצוף.
    פריים אחד למזכרת
    אנא מכם - הפעם מדובר בהפקת "האח הגדול" (רשת 13) אבל הפנייה היא לכולכם - שחררו כבר מסאגת עינת שרוף והבורקס. גם כי מיצינו מזמן, וגם כי זה לא באמת היה בורקס.

  3. על הריקבון
    בשגרה אין להם הרבה במשותף, אבל בשנת 2017 נרשמה תמימות דעים חריגה בין ראש הממשלה נתניהו ("פיגוע דריסה"), חבר האופוזיציה לפיד ("מחבל"), המפכ"ל דאז רוני אלשיך ("בן עוולה") ודוברת המשטרה דאז מירב לפידות ("איש דאעש"). והיה להם, ולרבים אחרים, עוד דבר במשותף - כולם שיקרו, או לכל הפחות טעו בענק. עכשיו "מוות באום אל-חיראן" (יס), סרטו התיעודי של דורון ג'רסי, חוזר לאחת הפרשות הכי מתסכלות שהיו כאן: פינויו של הכפר הבדואי שהסתיים במותם של יעקוב אבו אלקיעאן וארז עמדי לוי. מורה ושוטר שאינם עוד, ושנסיבות מותם השפיעו ועוד משפיעות על המדינה בדרכים שאי אפשר היה לדמיין. ולמרות שהוא שומר על ענייניות שיא לכל אורכו, הסרט בוחר באופן מודע להתמקד בעיקר בקורבן הבדואי ובכפר שממנו בא. כי אחרי כל הטעויות וכל המחדלים, עדיין לא היו מספיק הזדמנויות להתעכב על כך.

    גם בשביל להסביר צריך כישרון, ולג'רסי לחלוטין יש אותו. "מוות באום אל-חיראן" מתקדם באופן בהיר וברור, אפילו כשהוא נוגע בסוגיות קרקע ובעלות שקל לברוח בהן למחשבות רחוקות - החל מהמאבק המתמשך על הכרה מול עקירה, כולל הופעת אורח של שוטר יס"מ אחד בשם אלמוג כהן, דרך היום הטרגי ההוא ועד להפיכתו לכלי ניגוח מן המניין. ומה שהכי מסקרן בסרט, כמו בפרשה עצמה, הוא האופן שבו הוא מערער כמעט כל פרדיגמה: האויבים המרים אלשיך ונתניהו נמצאים לאורך הסערה באותו צד, ומי שניצב מולם הוא דווקא סגן ראש מח"ש לשעבר וחבר הכנסת מהליכוד משה סעדה.

    אבל כמובן שנתניהו לא נשאר בצד של אלשיך לאורך זמן. כשהתברר מעבר לכל ספק סביר שיעקוב אבו אלקיעאן לא היה מחבל אלא קורבן, נתניהו נזכר להתנצל כמו שלא התנצל מעולם. הסיבה, למקרה שמישהו הספיק לשכוח, הייתה מאינטרס פרטי בלבד: להשתמש באופן הציני ביותר בכאב של משפחה שכולה, כי עכשיו המשטרה והפרקליטות הן נגדנו וכל האמצעים כשרים מולן. במקום שידברו על הקורבן האמיתי של הסיפור, וילמדו למה הנושא טואטא ונקבר, הוא גרף את הרווח האישי שלו והמשיך הלאה. טוב ש"מוות באום אל-חיראן" מתעכב גם על הרגעים המבישים האלה, ומראה שבמשפחת אבו אלקיעאן לא מוכנים לקבל התנצלות שהגיעה אליה רק דרך הטלוויזיה.

    עוד לפני הזוועות האיומות של 7 באוקטובר, ההרוגים הראשונים של השבת השחורה היו בכפר הבדואי אל-באט. אין שם אזעקות, אין כיסוי של כיפת ברזל, והם היו הקורבנות הכי נוחים למתקפת הרקטות העצומה. שבע שנים חלפו, אינספור כתבות וסדרות נכתבו בהשראת המאבקים ההם בין המפכ"ל למח"ש ולתפירת התיקים לכאורה, אבל ההפקרה עומדת בעינה. יעקוב אבו אלקיעאן הופקר בחייו, הופקר למותו - מרואייניו של ג'רסי מבהירים שאם היו ניגשים אליו בזירה, ולא חושדים בו כמחבל על סמך כלום ושום דבר, עוד היה אפשר להציל אותו - ואז נפל קורבן לרצח אופי מרושע. כשרואים ב"מוות באום אל-חיראן" איך הדברים התנהלו, קשה להיות מופתעים מכל הריקבון שהגיע אחר כך.
    בשבוע הבא
    עונה שלישית וחדשה ל"התעשייה", שהופכת לאט לאט לאחת הסדרות הכי מדוברות של HBO - ועכשיו גם מגייסת לשורותיה את כוכב "משחקי הכס" קיט הרינגטון (יס, הוט וסלקום, 12.8); פרק סיום העונה של "האמת" (כאן 11, 14.8); ועונה נוספת ל"אמילי בפריז", הפעם עם גיחה דווקא לרומא (נטפליקס, 15.8).
    צילום גורי אלפי: מתוך "בלקספייס", רשת 13 / צילום אמה ד'ארסי ומאט סמית': מתוך "בית הדרקון", יס, הוט וסלקום / צילום עינת שרוף: מתוך "האח הגדול", רשת 13