1. החזית הדרקונית
    גם אם המלחמה הגדולה בצפון לא תפרוץ בקיץ כפי שמבטיחים לנו מאז הסתיו, החודשיים הקרובים בכל זאת יעמדו בסימן כלי טיס עוינים. "בית הדרקון" (יס, הוט וסלקום), סדרת ההמשך של "משחקי הכס", תחזור בשבוע הבא לעונה חדשה לאחר פגרה בת שנתיים - ובהתחשב בהפוגה הארוכה ובעלילה המסועפת, לא צריך להתבייש להודות שאין לכם שמץ של מושג מה קורה בה. בשביל להיזכר, דווקא הסוף הוא נקודת התחלה טובה: ראינירה טארגאריין, היורשת החוקית של כס הברזל שעדיין רחוקה מלשבת עליו, מאבדת שניים מהדברים החשובים לה ביותר בעולם. ילד אחד, ודרקון אחד.

    הרבה אירועים קרו בעונת הבכורה של "בית הדרקון" - ולא מדובר רק במוות וקרבות דרקונים אלא גם בתעלומות אבהות, פטיש רגליים, יותר מדי זוגות תאומים וכמות לא סבירה (אף כמות איננה סבירה) של גילוי עריות. כל אלה ייזכרו בגדר מתאבנים לקראת המלחמה הגדולה, שאותה יהיה הכי פשוט לתאר בתור הקרב בין השחורים לירוקים. השחורים הם הצד של ראינירה, שתומכים בטענתה לכתר, ומונים את הדוד-בעל דיימון, המלכה שלא הייתה רייניז וכנראה שגם את בתי סטארק וארין. את הירוקים מובילה חברת הילדות והנמסיס אליסנט הייטאוור, שלפחות לעת עתה יוצאת מגדרה בשביל לשמור על הכס את בנה, אבל לכו תדעו כמה רחוק הולכות הפנטזיות הקרימינליות שלה ושל אוטו אביה. ב-HBO כבר הכינו ריקאפ מקיף וממצה יותר לסדרת הדגל, לא שזה ימנע מכולנו ללכת שוב לאיבוד ברגע שייגמר הפתיח שלה.

    מה לראות?
    את "פנטזמאס" (יס, הוט וסלקום), סדרת הקומדיה הביזארית של חוליו טורס מ"לוס אספוקיס" - ואם אין לכם מושג במי מדובר, וכנראה שאין לכם, אז אתם פשוט מפספסים. ב"פנטזמאס" של HBO אין באמת סיפור, עם כל הכבוד לעלילת "חוליו מחפש עגיל זהב", וגם לא צריך שיהיה לה. זה פשוט טירוף מערכות מוחלט בהובלתו של אדם עם דמיון מופרע, ובהשתתפות כמה שחקנים אורחים מפתיעים במיוחד. לביקורת המלאה.
  2. "רפאליס": המעקב השבועי
    תובנה די מעניינת בנוגע ל"רפאליס" (הוט) נובעת דווקא מחוסר העניין שלה: אחרי עונה ראשונה שבה הסקרנות הייתה בלתי נמנעת - והוגשמה על ידי היכרות בלתי אמצעית (נניח) עם בני המשפחה - בעונה השנייה הרפאליס מוכיחים שהם לא רק משפחה שונה מהמשפחה הישראלית הממוצעת, אלא גם ממשפחת הריאליטי הרגילה. והריבים בין האחים וההורים, מרכיב הכרחי בסדרות ששואפות להגיע לטופ של הז'אנר, מתקשים לתגמל אפילו ברגעים שבהם הם מרגישים אותנטיים למדי. בסוף, 80% ממה שנזכור משבוע שידורים נתון הוא זוטות כמו זה שרפי נרתע מדת וציפי אוהבת אוכל מזרחי, כאילו מדובר במשפחת קוקה ולא במי שתופסים את עצמם כאיי-ליסטים הגדולים של המדינה.

    אבל מאחר שמשפחת רפאלי איננה עוד משפחה, ה-20% הנותרים כן מצליחים לחשוף כמה מהויות מבין החרכים - כשהבולטת מכולן הולכת אחורה עד לתחילת הסדרה, ולמעשה מהווה את סיבת הקיום העיקרית שלה. עונש המאסר שריצתה ציפי (ושאותו היא ריצתה כי היא נשלחה לרצות, לא כי "לקחתי על עצמי את האשמה כדי להציל את המשפחה"), הוא מעיין בלתי נגמר של תוכן מציצני מהסוג הטוב גם בעונה השנייה של הפורמט. והמפגש עם חברתה לאגף ששודר השבוע היה צעד נוסף בקמפיין להלבנת הכלא שאם המשפחה לקחה על עצמה, מהלך די תמוה שמוציא את משפחת בוזגלו מדעתה. משום מה הרבה יותר נוח לציפי לדבר על זה מאשר על הסכסוכים האמיתיים במשפחה, וזה אומר לא מעט על מה שמניע אותה ואת ההפקה. כי "רפאליס" היא מציאות מקבילה שבה לילדים של בר אין פנים וכלא הוא בבחינת בית הבראה, תפיסה שאולי עוד היינו מצליחים לקנות אלמלא ציפי הייתה מתעקשת לפמפם אותה פעם אחר פעם. וכשהיא רק ממשיכה להתעקש עליה, זה לא נשמע כמו שיטת התמודדות אלא כמו פרומו להרצאה שתושק יום אחד.
    פריים אחד למזכרת
    כן, כן, ליעד דון מהקמפיין החדש של הסתדרות המורים מוכר לכם כי הוא היה ב"חתונמי".

  3. עולה לראש
    בהתחשב במערכת היחסים המפוקפקת שהתעשייה הישראלית מנהלת עם שחקנים שצריכים לגלם נערים - רק פה מיה לנדסמן מסוגלת להיות תלמידת י"ב בגיל 29 - טוב שיש את "בלקספייס" (רשת 13). כי דרמת המתח המקומית, שחזרה השבוע לעונה שנייה, לקחה על עצמה משימה בעלת חשיבות ברנז'אית עליונה: להפגיש בין כישרונות צעירים (קרי, כאלה שהילדים שלכם בטח מכירים) לבין המיינסטרים (ההורים של אותם ילדים). ואחרי שהעונה הקודמת העלתה כיתה את ליאנה עיון, יואב רוטמן, גילי איצקוביץ' וסוזנה פפיאן, חלקם נטולי תפקידים למבוגרים עד אותו שלב, לפני כמה ימים הגיע המחזור חדש. אחת מהחברים בו, נאיה בינשטוק, כבר יכולה לקבל תעודת הצטיינות על העבודה שלה שם.

    במוקד התעלומה העונתית של "בלקספייס" נמצאת הפעם נטע, קורבן אונס שדי מהר הופכת לחשודה ברצח. ההצצה להמשך העונה לא מותירה מקום לספק שגם לה יש סודות כלשהם, אבל כנראה שלא אחריות: באף סדרת רצח לא עוצרים את הרוצח האמיתי כבר בפרק הראשון. ובכל מקרה, התעלומה סביב נטע שולית למדי במקרה הזה - כי הרבה יותר מעניין להתעכב על השחקנית שמאחורי הדמות. בינשטוק, רק בת 23, נותנת ב"בלקספייס" הופעת משחק יוצאת דופן בתפקיד שהוא הכל חוץ מקל לביצוע. העדינות שבה היא מגלמת את נטע בעודה מתאוששת מתקיפה מינית, והאסרטיביות שבה היא מגינה על עצמה כשהזרקור של החוקרים מופנה אליה (לפחות על סמך הפרקים העתידיים שנשלחו מראש), הן יותר מתפקיד מורכב שאפשר להוסיף לרזומה. הן ההוכחה שבינשטוק סיימה להיות הבטחה, והתחילה לקיים אותה.

    התפקיד ב"בלקספייס" מגיע אחרי שבינשטוק כבר צברה לעצמה קהל, רק שכאמור, זה היה קהל מסוים מגיל מסוים. היא פרצה בסרט הנוער "פול גז" ובסדרות הנוער הסופר-מצליחות "פלמ"ח" ו"מקיף מילאנו", והתפקידים שלה בתכנים למבוגרים היו לרוב משניים מאוד: אם מישהו זוכר שצפה ב"ריקוד האש" ו"4:20" או בסרט "עולה לראש", הוא כנראה לא זוכר את זה בגלל בינשטוק. עכשיו, ב"בלקספייס", זה כבר עניין אחר לגמרי: בניכוי גורי אלפי ורעות אלוש בתור החוקרים, בינשטוק היא הכוכבת הראשית של העונה הזאת. נהוג לומר על שחקנים מפוספסים שהם לא קיבלו חומר טוב, אבל פה קורה ההפך - בינשטוק מצליחה בכוחות עצמה לגרום לקטעים הכי חורקים לעבור כמו שצריך, בעוד שחלק מחבריה לקאסט (ובעיקר חברותיה) מתקשים. ואפילו אם התפקיד הזה, של קורבן עבירה שהוא אולי גם המבצע של אחת אחרת (קצת כמו שקרה לאחרונה ב"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" עם אופק פסח, עוד שם בנסיקה) לא יביא לה פרסים, הוא די בוודאות יסדר לה את התפקיד הגדול הבא. בינתיים היא תמשיך להחזיק בתפקיד של "השחקנית הצעירה הכי מוכשרת בישראל שעוברת לכולכם מתחת לרדאר".
    בשבוע הבא
    "בית הדרקון"     ניגשת למבחן העונה השנייה (יס, הוט וסלקום, 17.6); יוצא "האח הגדול" אינדל קבדה מציג את "אינדל", סדרת פשע על נערים אתיופים מאשדוד בכיכובם של כמה מחבריו לריאליטי ההוא (הוט, 18.6); ועם אולימפיאדת פריז מעבר לפינה, כשבפעם הראשונה ייכלל בה ענף הברייקדאנס, דרמת הנוער "ספין" מלווה חבורת רקדנים צעירים בסוג של "סטפ אפ" ישראלי (הוט, 20.6).
    צילום אמה ד'ארסי ואוליביה קוק: מתוך "בית הדרקון", יס, הוט וסלקום / צילום ציפי רפאלי: מתוך "רפאליס", הוט / צילום ליעד דון: מתוך קמפיין הסתדרות המורים