1. קהל וחומר
    "פותחים עונה ביום רביעי!", הכריזה בחגיגיות רותם סלע בפרומואים לקראת תחילת שלב הנבחרת של "הכוכב הבא לאירוויזיון" (קשת 12) - ולא ממש טרחה להסביר מה בעצם שודר כאן עד עכשיו אם לא עונה שנפתחה. אבל אפשר להבין את הצורך במסגור השידור כאתחול של ממש, ובעיקר בגלל מרכיב אחד: לא הניסיון להרעיל את הצופים לקראת האירוויזיון, לא הטון הקליל יותר, אלא הקהל באולפן. עם טריבונות מלאות במפונים, והוצאה לפנסיה של "קבוצת המיקוד" שהעבירה מתמודדים לפי מנגנון לא ברור, מתמודדים מסוימים סוף סוף פרחו ואחרים דווקא קרסו מרוב שיתוק. וזה לא מסתכם רק בזה.

    במציאות פוסט-7 באוקטובר קשה לדבר על ימי הקורונה במונחי טראומה, אבל מההיבט הטלוויזיוני היא אכן הייתה כזאת - גם עבור ההפקות שהתקשו וגם עבור הצופים שהלכו לאיבוד. המעט שכן קרה, קרה באולפנים נטושים, לרבות בתוכניות שזה הלחם והחמאה שלהן. רק לאחרונה ראו איך "ארץ נהדרת" (קשת 12) חזרה לאלמנט שלה ברגע שהחזירה את הפידבקים המיידיים מהקהל. ומאז הקורונה, הנוכחות של קהל בצילומים חשובה לא רק עבור המשתתפים, אלא גם עבור הצופים שמול למסך. הנציגים שלהם באולפנים נותנים תחושה שיש מישהו בבית, שהמבול נגמר, שהחיטה הטלוויזיונית צומחת שוב. זו נקודה שיהיה חשוב לזכור בעתיד הלא רחוק, כשפיתוחי AI ייכנסו לשיקולי החיסכון במשאבים (ב"הזמר במסכה" כבר יודעים למחשב את הקהל ברגעי החשיפה, אם כי שם זה למטרות ביטחון שדה). והקהל, מיושן ככל שירגיש, יהיה הכרחי כאן הרבה אחרי שאוברול כסוף של מתמודדת יזכיר לקרן פלס את החטופה מייה שם.

    מה לראות?
    את "הטעות כולה שלך" (נטפליקס), הלהיט החדש מבית החרושת של הרלן קובן ונטפליקס - מוגזם ומופרך כתמיד. אלמנה, שבעלה נרצח לנגד עיניה, מוצאת אותו במצלמה נסתרת שהתקינה בביתם יומיים לאחר מכן. האם הוא באמת נרצח? מה מסתירים ממנה? ואיך אחותה המנוחה קשורה לזה? אם מישהו חושב שהתשובה לזה תהיה סבירה, שיחשוב שנית. ואם מישהו חושב שזה ימנע ממנו להתמכר אליה כמו גדול עד שתסתיים, הטעות כולה שלו. לביקורת המלאה.
  2. ג'ון היקר
    כמו קודמותיה, גם העונה החמישית של "פארגו" (הוט) שוחה באוקיינוס של רפרנסים. מטים ברטון או "שכחו אותי בבית", ועד מיליון ההתייחסויות ליקום האחים כהן-י ואפילו תיבול קל של "הקוסם מארץ עוץ". אבל שבועיים לפני הפינאלה, יש עוד הקבלה שטרם הוצפה, אולי בגלל שהיא לא בהכרח מכוונת: הסיבוב החמישי של "פארגו" הוא פחות או יותר הגרסה האפלה של "קימי שמידט", הקומדיה אוהבת האדם של טינה פיי בנטפליקס. הגיבורה הנוירוטית שנמלטת מכת, המיליונרית המופרעת שלוקחת אותה תחת חסותה, דמות המשנה רבת הסודות שמדברת כמו מפלצת ימית (היום זה מונק, אז זו הייתה ליליאן) - וכמובן, ג'ון האם. פעם אחת הוא כולא נערות בבונקר, פעם אחרת הוא שריף טראמפיסטי שמי יודע, אולי עשה גם את זה. ההבדל היחיד הוא בין זקן העבות לפירסינג בחזה.

    כל שנה היא שנה טובה להתפרנס בה בתור הסוכן של ג'ון האם, וכל שנה היא שנה טובה להזכיר שמדובר באחד מהכוכבים החשובים ביותר בטלוויזיה המודרנית - גם כמעט עשור אחרי "מד מן". כי בעוד שהוא יודע להתפרנס היטב בקולנוע (לא מזמן הוא היה בהמשך של "טופ גאן", בקרוב יתאחד עם פיי בגרסה החדשה של "מין גירלז"), המסך הקטן הוא המקום שבו הוא רק הולך ומתעלה: מילא אינספור תפקידי הדיבוב, או הוכחת כישוריו בכל קומדיה מהוללת, מי חוץ ממנו יכול תוך חודשים גם לזרוח באנתולוגיה עילאית כמו "פארגו" וגם לרומם סבונייה קרקסית כמו "תוכנית הבוקר"? אף אחד, כי אף אחד חוץ ממנו לא מתחייב ככה לתפקיד, שטותי ככל שיהיה. לכן, ולמרות שההייפ סביב העונה הנוכחית של "פארגו" קצת חורג מגדר הנחוץ (בטח כשעוד לא ברור כיצד תסתיים), אין ספק שאחת ההחלטות הכי חכמות שנעשו שם הייתה לגייס את האם. אותו, ואת פירסינג הפטמות המטמטם הזה.
    פריים אחד למזכרת
    בין משתתפי פרק המלחמה המצוין של "קופה ראשית" (כאן 11) בלטה לרגע גם נוי הדס - האישה מאחורי אימפריית הירקות "נוי השדה" - שגויסה לגייר עם שאר הדמויות משטחי עגבניות מטורקיה.

  3. מחוברים לחיים
    איזה אוצר זה יכול היה להיות: קצת לפני הקורונה הוכרזה גרסה חדשה של "מחוברים" (הוט), שתתמקד אך ורק בבני נוער מעוטף עזה. בהפקה אפילו הבטיחו עונה בת 20 פרקים עם סופרלטיבים מפה ועד רפיח, עד שכמו הרבה מאוד תכנים אחרים שמושקים בחברה - בסוף היא לא יצאה לפועל. רק תדמיינו לאיזה מסמך מצמרר הייתה הופכת העונה הזאת, שהייתה מתעדת רגעים אחרונים של "שפיות" (זוג מרכאות אחד לא מספיק) לפני 7 באוקטובר. מי יודע אם כל המשתתפים בה עדיין היו בחיים, או בשטח ישראל.

    אבל בתזמון מוצלח מהסיבות הכי איומות, הליהוקים לעונה ה-11 של "מחוברים" כבר הניחו את התשתית לעונה שתעסוק במלחמה יותר מכל דוקו-ריאליטי מקביל. זמן קצר לפני ואחרי שקיבלו לידיהם את המצלמות, מעיין אדם וגיא זו-ארץ איבדו אחות ואחיין (בהתאמה) מהטבח בנובה; הצלם זיו קורן יצא תוך שעות לשטח, והיה מהראשונים שנתקלו בטבח הגמלאים בשדרות; ויעל פוליאקוב וליהי טולדנו מיהרו לתעד את עצמן מהממ"ד, בזמן שהקריירות שלהן נאלצות להתאים את עצמן לנסיבות. ועל אף החריגות של ספיישל המלחמה ששודר השבוע, שכן הוא מקדם עונה שתבוא בשלב מאוחר בהרבה של השנה, העלייה שלו כעת היא מובנת וכמעט בלתי נמנעת. כי "מחוברים" תמיד התמחתה בדמעות וטרגדיות, והפעם הן גם אותנטיות באופן שלא ניתן לערער עליו. 

    כיאה לפורמט שהוא המקבילה הסלבריטאית לטריאתלון, המשתתפים המחונכים של "מחוברים" שלפו את המצלמות ממש באזעקות הראשונות. ובמקרה של קורן, שמהווה מעין שער כניסה לספיישל המלחמה המטלטל הזה, רעש האזעקות מתחלף תוך זמן מה ברעש של יריות רצופות לכיוונו. אלה מחזות שאין באף דוקו-ריאליטי אחר, כאלה שגם לא היו אם קורן היה מלוהק לעונה אחרת. ובזכות צירוף המקרים הזה, איתו ועם האחרים, צופי "מחוברים" מקבלים את זוועות 7 באוקטובר כמעט בכינון ישיר. גם דמויות המשנה, התמחות ידועה של הסדרה, מעצימות את הנסיבות הבלתי נתפסות - בין אם מדובר בילדות של פוליאקוב שנחשפות לראשונה ברגעי החרדה (וקיבלו את היכולות הוורבליות של אמא וסבתא), או באחותו של זו-ארץ, עדיטל, שמתועדת זמן קצר אחרי אובדן בנה. לצפייה ב"מחוברים" תמיד נלווית ציניות מסוימת, מול התיעוד העצמי בכל מחיר, אך למרות שימי המלחמה רק הגבירו את ההתחייבות של המשתתפים הם הסירו חלק נכבד מהחסמים. ובגזרה הצהובה והידוענית, הפרק הזה הוא קפסולת הזמן הטובה והחשובה ביותר של המציאות הנוכחית.
    בשבוע הבא
    אחרי ההילולה של "ההילולה", שלום אסייג וצוות "שנות ה-90" מנסים להחזיר את הצבע ללחיים של טבלאות הרייטינג עם עונה חדשה (רשת 13, 7.2); טקס גלובוס הזהב פותח רשמית את עונת הפרסים, שעומדת השנה בסימן פוסט-שביתה (יס, 8.1); אולפני מארוול, שהולכים ומאבדים מומנטום, ממשיכים את בולמוס התוכן עם דרמת גיבורי העל "אקו" (דיסני+, 10.1); ובהשראת שלום אסייג, גם הדובי האמריקאי הפרוע "טד" עושה את המעבר מסרט הקולנוע לסדרת הטלוויזיה (יס, 12.1).
    צילום קרן פלס, רן דנקר ושירי מימון: מתוך "הכוכב הבא", קשת 12 / צילום ג'ון האם: מתוך "פארגו", הוט / צילום מיה לנדסמן ונוי הדס: מתוך "קופה ראשית", כאן 11