1. בושה וגלימה
    עוד יהיה זמן להתחשבן לטובה ולרעה עם "הפליליסטיות" (רשת 13) שרק יצאה לדרך - אבל כבר בפרק הבכורה שלה הסתתר משפט שחובה להתעכב עליו. שני אילוז, אחת מעורכות הדין שמשתתפות בדוקו-ריאליטי הייחודי הזה (ומי שצופי "טבריה - מתחת לקו האדום" אמורים להכיר היטב), מספרת על הפערים בינה לבין חברותיה לקאסט ואומרת ש"אין לי חברות בעולם הפלילי". "עורכות דין לא אוהבות אותי", היא מסבירה, "בואו, הן לא אוהבות לראות אישה מצליחה שמשתתפת בפאנלים". וזה מה שכל כך מדהים כאן.

    בהנחה שאילוז אכן אמרה את המשפט הזה בדיוק - "הפליליסטיות" הרי נולדה לז'אנר שמתמחה בהוצאות מהקשר, וחדי האוזן יכולים להבחין בגליץ' קל בסאונד - הוא מספר הרבה לא עליה באופן אישי, כי אם על חוסר הבושה של כל המקצוע. מבחינתה, הסיבה לקנאה בה בקרב מתחרותיה היא לא הישגיה המקצועיים, חשיבות התיקים או כובד הלקוחות: "הצלחה" בתחום הזה היא קודם כל השתתפות בפאנלים בטלוויזיה, ורק אחר כך הדאגות האחרות. ולכן לא משנה לאיזו מכונת הלבנה יכניסו את עורכות הדין של "הפליליסטיות", ברבים מהמקרים מדובר בתחום רקוב מיסודו. כמו יועצי התקשורת ו"המומחים האסטרטגיים", שאחרי שפרשנו לנו בחירות ומגפות עכשיו פתאום מבינים גם במלחמה. למקרה שמישהו עוד חשב אחרת, המשפט הזניח של אילוז הוכיח את מה שהיה ברור כבר מזמן, והוא שהפאנליסטים המקצועיים (שבדרך כלל מגיעים בחינם) לא באים בשביל לקדם לאנשהו את הצופים אלא בשביל לקדם את עצמם. יתכבדו קברניטי הטלוויזיה השונים, ויתחילו למלא את שידורי החדשות הבלתי נגמרים באנשים עם מעט יותר כבוד לאולפן.

    מה לראות?
    את "חדר מיון: חיות" (יס), סדרה תיעודית קצרה, ממכרת, מטלטלת וקצת מטרגרת על בית החולים הווטרינרי שבבית דגן. מנשות הצוות האדירות, דרך הסיפורים שוברי הלב ועד לחיות המתוקות עצמן: צריך להיות אנשים אדישים מאוד בשביל לא להתרגש ממנה. ואם גם הפרק השלישי, שסוקר את הנעשה בחדר המיון לאחר 7 באוקטובר, לא יזיז אצלכם משהו - אתם לחלוטין הבעיה. לביקורת המלאה.
  2. יציאה במחול
    מצחיק לתאר את השנה-שנתיים האחרונות עם מושג די עתיק מימי הוויניל, אבל העידן הטלוויזיוני והקולנועי הנוכחי הולך ומתהווה בתור עידן ה-Needle Drop. שימוש בשיר הנכון לסצינה הנכונה יכול להפוך אותה לרגע בלתי נשכח - ואם השיר הזה כבר הספיק להתיישן, לא מן הנמנע שהוא יקום לתחייה. זה קרה ב"דברים מוזרים" ו"הדוב" על המסך הקטן, ב"סולטברן" ו"רק לא אתה" על המסך הגדול, ובינתיים בישראל לא היה כאן רגע טלוויזיוני-מוזיקלי ראוי לציון מאז המחווה של "האחיות המוצלחות שלי" ל"סיגפו". האם "הצבי" (כאן 11) תהיה הראשונה לעשות זאת?

    זה לא מקרי שסדרה שמתרחשת במאה ה-19 פתאום מקדישה סצינה שלמה ל"Sweet Dreams" של יורית'מיקס - כאן בביצוע חדש של דיאנה גולבי - וגם לא בהכרח חדשני: כבר היו מעבר לים דרמות תקופתיות ששילבו פסקול עכשווי. אבל ב"הצבי" המפתיעה לטובה מדובר בהרבה יותר מאשר גליץ' בציר הזמן, כשנטע רוט פתאום מתחילה לרקוד את מה שהיא עוד לא מעיזה לומר. ל"הצבי" מלכתחילה היו ניחוחות אגדתיים, והכניסה לתוך עולמה הפנימי הסוער של איטה ציפיס רק העצימה אותם. הקריצה הזאת, שהבהירה ש"הצבי" היא הרבה יותר מביוגרפיה על אליעזר בן יהודה, היא הבעת אמון מרשימה של התאגיד בחזון מקורי של היוצרת קרן מרגלית - ושל אותה יוצרת בשחקנית משנית שפתאום צריכה לסחוב סצינה שלמה ומקורית על כתפיה. אל תתפלאו אם תיתקלו בה ברשימת הרגעים הטלוויזיונים הטובים של השנה.
    פריים אחד למזכרת
    נועה קירל     עם הומאז' מרגש ליוליה כלבת הים במשדר חשיפת השיר הישראלי לאירוויזיון (כאן 11).

  3. סטיב ג'וב
    זה התחיל עם התייחסות לנת'ניאל בוזוליץ' כאל "כוכב 'יומני הערפד'", למרות ששיחק רק בעשרה פרקים שלה. זה נמשך עם הצגתו של מייקל רפפורט כשם דבר למרות שהדבר היחיד שהוא ידוע בו בהוליווד, זה לשמצה. טיפאני האדיש, לוק אוונס ודברה מסינג ריגשו עמודי בידור למרות שהמשקל התרבותי שלהם אפסי, ועד שהגיע לפה מפורסם אמיתי בזמן המלחמה - ג'רי סיינפלד - הוא הצניע את זה ככל האפשר. ההקדמה הזאת יכולה להתחיל להסביר למה לא באמת היה סיכוי שמישהו יתפוס באופן מובהק את הצד הישראלי במהלך טקס האוסקר שנערך השבוע, בטח כשאפילו איש העסקים ינון קרייז מוותר על הסיכה הצהובה. ולא, מרגי ומייה שם לא "צעדו על השטיח האדום", אלא מצאו את דרכם לאפטר פארטי נחשקת הרבה פחות. עכשיו, אחרי יישור הקו המאוחר הזה, בואו נדבר על "גולסטאר" (הוט).

    בעיניים ישראליות, הליהוק של כוכב "בוורלי הילס 90210" איאן זירינג לריאליטי הכי שבור בארץ הוא דווקא הישג לא רע. בטח אחרי 7 באוקטובר, אם כי ההגעה שלו השבוע לישראל היא לא בהכרח מתוך מניעים טהורים בלבד - אלא גם סעיף בחוזה שעליו חתם. אבל בעיניים בינלאומיות, הרלוונטיות התרבותית של זירינג נגמרה ביום שבו סטיב סנדרס ירד מהמסך. "זו הפעם הראשונה שזירינג מופיע בסדרה מחוץ לארה"ב", התגאו בהודעות לתקשורת, אז הבה נבחן את מה שזירינג עשה בשטחה: "רוקדים עם כוכבים", סדרת סרטי הפח "שרקנדו" שנוצרו במיוחד לטלוויזיה, עוד קצת ריאליטי, כמה תפקידי אורח ושורת פרויקטים כושלים שאיש לא ראה. להתלהב מזה שהוליווד "שלחה" את זירינג לקדם את המותג הישראלי, ועוד בזמן מלחמה, זה לא להבין שמדובר במהלך שווה ערך לשליחת חמימו לאוקראינה.

    הגיוס של זירינג ל"גולסטאר", שסביבו בנויה כל העונה החדשה והיוונית של התוכנית, הוא כזה שנובע ממניעים כלכליים וציניים בלבד - בהתאם לרוח המפקד: ל"גולסטאר", תוכנית שמופקת על ידי סוכנות טאלנטים, מגיעים רק אנשים עם קשרים נכונים (רצוי קשר משפחתי לאייל גולן) ובלי קריירה אמיתית בבית. זה מסביר למה היא מסרבת להתבגר גם בעשור השני לקיומה, ולמה הדבר פורץ הדרך היחיד בה הוא היכולת לכרות לצופים אונה בלי לערב כירורגיה. מקום רעיל, אלים, רקוב וחשוך, שגורם ל"ג'קאס" להיראות כמו כיתת מחוננים. פעם אולי עוד היה אפשר לצחוק ממנה, היום זה רק בדיחות קובי סויסה באיחור של שנתיים ומשחקי מילים של חמימו שהיו מביישים אפילו את אסף אשתר.

    אחת הפריבילגיות של מבקרי טלוויזיה היא האפשרות לצפות בתכנים חדשים לפני שהם משודרים במסך. אחרי שצופים בסיבוב של זירינג בתור שחקן החוץ של "גולסטאר", שיגיע רק בפרקים הבאים, קשה לקרוא לזה פריבילגיה. כש"הכוכב ההוליוודי" שכבר עשה כמה בושות אומר שהוא לא מבין איך הסוכן שלח אותו לשם, אפשר להאמין לדבריו. להתגאות בזה ש"השגנו" אותו זה כמו להתגאות בזה שהצלחנו לעבוד על אחד הסוחרים בשוק בתאילנד. זה פשוט אדם שלא נשאר לו מוניטין - כי כאמור, ניכר שאנשים עם מוניטין מעדיפים לא לבוא לכאן כרגע - שכדרר את דרכו לתוכנית חסרת ישע. ואולי במקום להילחם בבידוד המדיני האפשרי, עדיף לנו לתמוך בו בכל הכוח: ככה לא נצטרך לקבל עוד עונה בינלאומית של "גולסטאר".
    בשבוע הבא
    במסגרת ההתחייבות שלה לא להיגמר אף פעם, ולמקרה שמישהו עוד באמת צופה בה, "האנטומיה של גריי" חוזרת לעונה 20 במספר (יס, 17.3); אנט בנינג מככבת ב"תפוחים לעולם לא נופלים", הסדרה השלישית שמבוססת על ספר מאת ליאן מוריארטי - אחרי "שקרים קטנים גדולים" ו"תשעה זרים מושלמים" (יס והוט, 18.3); מפיק העל דיק וולף, האיש מאחורי אימפריית "חוק וסדר", מגוון עם קצת פשע אמיתי בסדרת הדוקו "מחלק רצח" (נטפליקס, 20.3); ובצל ציפייה אדירה של המעריצים, יוצרי "משחקי הכס" מתאחדים לראשונה עם "בעיית שלושת הגופים" השאפתנית והלא רעה בכלל (נטפליקס, 21.3).
    צילום שני אילוז: מתוך "הפליליסטיות", רשת 13 / צילום נטע רוט: מתוך "הצבי", כאן 11 / צילום נועה קירל: מתוך משדר חשיפת השיר הישראלי לאירוויזיון, כאן 11