1. אנונימי זה ה-VIP החדש
    שבועיים חלפו מאז תחילת העונה של "האח הגדול" (רשת 13), ואחרי הרשמים הראשוניים והגזענות שעברה בשתיקה, אפשר להתחיל לדבר על 90 הימים הבאים. קודם כל: איזו פתיחה כיפית, עם שילוב מוצלח בין אנשים נחמדים ולא משעממים לבין תופעות שכיף לשנוא בלי לסבול מהן יותר מדי. ריוואה, למשל, היא בהחלט הדיירת הכי אינטליגנטית בבית, וגם שחף ומרינה ממש אחלה, למרות שההפקה די מתקמצנת על זמן המסך שלהם. אפילו דינה והאחיות אילנה ודיאנה מפתיעות, איכשהו, לטובה.

    בצד השני יש את הנבלים, וזה ממש לא עלבון כשמדובר ב"האח". יש את דיאן ונתנאל, שהופכים לנבלים מעצם היותם בני זוג בימים הראשונים של העונה (היא מצדיקה את התואר, הוא מסתמן כזוכה המיועד-לכאורה). יש את בר, אישה שהיא טייפקאסט מוכר ומתיש ובדיוק בגלל זה חייבת להגיע לגמר. ויש את אופק, הצעיר שבא להטריל את הדיירים, את הקהל ואולי את כל העונה. קשה לראות אותו מגיע לסוף - הוא מושך יותר מדי אש בתוך הבית, ולא סביר שהצופים ימהרו לתמוך בו אם חלקם לא מאמינים לסיפור החרם מנעוריו - אבל דווקא שונא הסלבס והמשפיעניות הוא יוצר התוכן הכי טוב של העונה. זה לקח קצת זמן, ובהפקה סוף סוף הבינו: עונת אנונימיים היא ה-VIP האמיתי לשנת 2022.

    מה לראות?
    את "סנופלייק מאונטיין" (נטפליקס), פורמט הריאליטי התורן שמקבל שם עברי מזעזע - והפעם זה לא פחות ולא יותר מ"מתחשלים". נדרשים שם עוד הרבה מאוד ליטושים, ומה שנועד להיות פאן טהור מתגלה לפעמים כצפייה מתישה, אבל הקונספט כל כך מפתה שקשה להתנגד אליו: עשרה צעירים מפונקים נשלחים להסתדר בכוחות עצמם בטבע. זה קליל, זה מטומטם, וזה בדיוק מה שצריך לסגור איתו את השבוע. לביקורת המלאה.
  2. משרד החיוך
    בשבוע שעבר פרסם מגזין TV Guide את רשימת 100 הסדרות הכי טובות שמשודרות כרגע, ואחרי תהליך צפוי ובעיקר תקין פוליטית המקום הראשון הלך לקומדיה הצעירה "בית הספר היסודי אבוט" (דיסני+). "אבוט", שהפכה השנה לכוכבת של טבלאות הרייטינג וניערה את האבק מהמוניטין הזקן של רשתות הברודקאסט האמריקאיות, זמינה לצפייה מעתה גם בישראל - וזאת למרות שרוב מנויי דיסני+ המקומיים כנראה לא יטרחו לצפות בה, עם ובלי קשר לאינספור הבאגים והתקלות בפלטפורמה. סדרות שמורכבות מקאסט שחור מתקשות להחליק בגרון של הקהל המקומי, וההפסד הוא כולו שלו.

    "בית הספר היסודי אבוט" לא שונה באופן משמעותי מיתר הסיטקומים על מקומות עבודה שהציפו את המסך בשנים האחרונות. כמו כולם גם היא תופסת נישה משלה, כשהפעם מדובר בבתי הספר הציבוריים ודלי התקציבים בארה"ב, כולל כל השטיקים המוכרים של הז'אנר וכמה דמויות מתוקות להפליא. נכון לעונה הראשונה, עוד לא נמצאה הגרסה של "אבוט" ליפה בן דוד. להנאה הזאת מצטרפת התחושה שמדובר בטלוויזיה ערכית באמת - אנשי הסדרה ממנפים את ההצלחה שלה כדי להעלות מודעות ולגייס תרומות לבתי ספר מתקשים - והבנה שנכון לרגע זה, אף אחד שם לא עומד להיכנע לטרנדים. לפני מספר שבועות, אחרי אירוע הירי הקטלני בטקסס, הגולשים התחננו לפרק מיוחד של "אבוט" שיעסוק בנושא. היוצרת והכוכבת הראשית קווינטה ברונסון העדיפה לשמור על אופטימיות בכל מחיר. ולמקרה שיש צורך בתמריצים: העונה השנייה תגיע כבר בסתיו, רגע אחרי ש"בית הספר היסודי אבוט" תהפוך (כנראה) לאחת הכוכבות הכי מפתיעות ומשמחות של טקס האמי.
    על מה לוותר?
    על העונה החדשה של "שבב של אהבה" (יס), גם כי היא בכל מקרה בוטלה - וגם כי היא לא שחזרה את הקסם מהסיבוב הראשון שלה. נקודת המוצא די דומה לזו של פרק הבכורה, עם הייזל (כריסטין מיליוטי) שנאלצת לחזור לגור בקומפלקס המציאות המדומה של בן זוגה הסוציופת בשביל להגן על אביה, אבל לפעמים הליכה על בטוח מתגלה כבחירה שגויה. למרבה הצער, אחת הקומדיות הכי מעניינות מהשנה שעברה הפכה לסדרה שמתעקשת לרדוף אחרי הזנב של עצמה.

  3. על החיים ועל המוות
    "אדם מצלם את חייו. צילם התחלה, וגילה שצילם את הסוף", עשר המילים הפיוטיות האלה, שמופיעות בפרומו ל"מחברות שחורות" (כאן 11) ומלוות את סדרת הדוקו המפעימה לכל אורכה, מזקקות את כל מה שצריך לדעת עליה. הדובר הוא שלומי אלקבץ, קולנוען בחסד ולענייננו בעיקר האח של אחותו, רונית אלקבץ. אין צורך להציג אותה, וגם אין ממש איך. מי שיודע יודע, וכנראה כבר שמע על "מחברות שחורות": פרויקט דוקו שאפתני שיצא לדרך בפסטיבלים של ירושלים וקאן, המשיך לבתי הקולנוע בשני חלקים ובסוף השבוע האחרון נחת בטלוויזיה, בתור סדרה בת חמישה פרקים.

    חמשת הפרקים של "מחברות שחורות" - "האם", "האב", "הבת", "הסיפור" ו"פנים אל פנים" - עלו לרשת במקביל, ולכאורה זמינים לצפייה ברצף. זה בלתי אפשרי: גם אם ניתן לצפות בארבע השעות שלה בבת אחת מבחינה פיזית, מבחינה נפשית זה לא ריאלי. זה אינטנסיבי מדי. לאורך המסע המצולם, שמתפרס ברחבי העולם וצולל עמוק לנבכי הנפש, מדובר לכאורה באח שמלווה את אחותו ושותפתו השחקנית, משיא היצירה שלה ועד מותה בטרם עת. אבל אפילו כששמים בצד את היותה של אלקבץ אישה גדולה מהחיים ומהמוות, זה עדיין סיפור משמעותי יותר. סיפור ששובר מוסכמות קולנועיות, מצפצף על חוקי הזמן והמרחב, בוחר ברגש ובאינטימיות על פני השתלשלות אירועים קוהרנטית. "מחברות שחורות" היא יצירה ארוכה בלי רגע מיותר אחד, תולדה של עבודת אוצרות מדוקדקת מתוך 600 שעות צילום ביתי - שמפורטות בתחילת כל פרק למקרה שמישהו לא האמין.

    כך, בשקט יחסי, האירוע הקולנועי הגדול של 2021 הופך לאירוע הטלוויזיוני הכי מטלטל של הקיץ הנוכחי. אין דבר אחד רע להגיד על "מחברות שחורות", החל מהפסקול המקורי של תזמורת בת 80 נגנים שבו הייתה מעורבת גם דיקלה - ועד לזכות הבלתי נתפסת לחזות ברונית אלקבץ אחרת, משוחררת. כזו שנושאת על עצמה ארשת הרבה פחות דרמטית ומתגלה כחקיינית מבריקה כמעט כמו שהיא שחקנית ויוצרת מחוננת. ב-51 שנותיה אלקבץ העמידה פילמוגרפיה שאין שנייה לה, ובכל זאת ייתכן שהיצירה הגדולה של חייה היא דווקא היצירה על מותה. "מחברות שחורות", ניסיונית ומתעתעת ככל שתהיה, היא מזכרת אחרונה שמוכיחה למה כולנו הערצנו אותה. אבל מעריץ אחד מתעלה מעל השאר, ובשבילה הוא היה מוכן לצלם רחובות שוממים בפריז רק בשביל לתפוס את הרגע שבו היא מגיעה אליו הביתה. לאיש הזה קוראים שלומי, ואפשר רק לקוות שהוא מבין עד כמה העבודה שלו כאן ראויה להערכה.
    בשבוע הבא
    אם בכל זאת מתחשק לכם עליה, אז העונה השנייה של "שבב של אהבה" (יס, 26.6); "ווסטוורלד" חוזרת לעונה רביעית, למקרה שמישהו עוד צופה בה (יס, הוט וסלקום, 27.6); הקאמבק של "רק רוצחים בבניין", קומדיית מתח מבריקה שעוד לא קיבלה את הכבוד שמגיע לה (דיסני+, 28.6); וצמד פרקי סיום העונה המצופים - והארוכים במיוחד - של "דברים מוזרים" (נטפליקס, 1.7).
    צילום נתנאל רודניצקי ודיאן שוורץ: מתוך "האח הגדול", רשת 13 / צילום קווינטה ברונסון: מתוך "בית הספר היסודי אבוט", דיסני+ / צילום כריסטין מיליוטי: מתוך "שבב של אהבה", יס